יום שישי, 23 בספטמבר 2016

תפוחי עץ ממולאים בקינואה וסלק (ומאפינס על הדרך)

 עד כיתה י'
לבשתי רק טרנינג
כל הזמן.
לא בקטע ספורטיבי
(חה!),
לא בקטע של היפ-הופ
(שניה, אני נחנק פה),
סתם מתוך רצון
להיות בלתי נראה.

בגד שאינו טרנינג
מושך יותר מדי
תשומת לב.
מצריך יותר מדי
מאמץ
מחשבתי.
מה יגרום
לאיזו תגובה.
בעוד שלובשי טרנינג
הם שקופים לקהל
כמו חלון ראווה.

ונטישת הטרנינג
היתה יציאה מהקונכיה
בלתי נמנעת
ולפרקים בלתי נעימה.
כמו אותה חולצה
שדודתי קנתה עבורי
והיתה יותר מדי
לא-פשוטה,
כך שאחת הבנות בכיתה
שמה לב ואמרה
שהחולצה מאד יפה.
אבל אני רק חשבתי
שהיא בטח הבחינה
איך שאני
מהבהב ממבוכה.

והיציאה מהקונכיה
התחילה בג'ינס 
כמובן.
הדבר הכי
רגיל-שאינו-טרנינג
שיכלתי להכניס למלתחה.
ובשלב קצת יותר מתקדם
אפילו הצלחתי לחסוך
שלוש מאות ושלושים שקל
כדי לקנות
ליוויס 501!
אמיתי!
מהמשביר לצרכן!
עם תווית מקומטת מאחור!
(איזו גיזרה מכוערת!)

ואפילו חתכתי אותו
באיזור כף הרגל
שיתלבש יפה על הנעל,
כמו ששירלי אמרה,
בהתאם לצו השעה.

וכשבניתי מספיק
ביטחון עצמי
כדי להרשות לעצמי
למשוך תשומת לב
רכשתי שתי חולצות צמודות,
שהייתי צריך להרחיק 
עד אשדוד
כדי למצוא.

ולא שהיו בחורים
לעשות להם עיניים
או להבליט עבורם
את קיבורת הכתפיים
בתיכון-דיכאון
של מועצה-איזורית-חוף אשקלון.
אבל כבר לא רציתי להיות
בלתי נראה.
וידעתי שבסוף
גם קהל יימצא.



 עם השנים
האפשרות שלי
ללבוש חולצות צמודות
הלכה והתנדפה,
ככל שכרסי הלכה ותפחה.
כי לא רק הנעורים
בוגדים בנו,
ולא רק הגוף.
גם בגדים עם לייקרה.

מבנה גופי הפך ל
מה-שקוראים-אותו
(כלומר, מה שסלי קוראת לו)
"שרוך עם קשר".
גבוה (סוג של)
ורזה (סוג של)
עם כרס קטנטנה.

ולא שאני חושב
שזה נורא.
ואת אהוביי 
תמיד העדפתי
עם בטן ברת-צביטה.

אבל הכרס מאלצת אותנו
ללמוד לשחרר.
להעביר הלאה 
את החולצות המתכווצות
והמכנסיים הגבוהים
לאנשים
יותר
שטוחים.

ומי שהכי גזר מזה קופון
היה פלג בן הדוד,
שאחז במבנה גוף
דומה לשלי
רק עם בטן שטוחה.
כך שהוא זכה
בכל חולצה
שהתכווצה בכביסה
מעבר לחמשת הסנטימטרים
הקריטיים
שבין ארוך-מכובד
לחולצת בטן.

ובכל פעם
שהוא ראה אותי
לובש חולצה
מוצלחת חדשה,
הוא חייך בזדון
וצהל לעברי:
כבס אותה!


צילום: איליה רסקין



אבל מאז 
פלג צימח שרירים,
ואני נדדתי הלאה
להוריש לאחרים
את בגדיי הסוררים.
והיום כמובן
אורי אהובי
הוא היורש העיקרי,
מתהלך לו בין הבריות
בלוק שאני מכנה
"דודו 2009".

כי מה לעשות
שהבחור סרבן חנויות.
שונא ללכת לקניון,
שונא כשיש המוני אנשים,
ובפרט ובמיוחד
שונא ללכת
לקנות בגדים.

אבל לפעמים
ככה בימים של
ליקוי חמה,
מרקורי בנסיגה
או כל צירוף קוסמי נדיר אחר.
הוא נשבר
ומסכים
שנלך לקנות לו
איזה משהו
שהוא ממש 
ממש צריך.

ואז
כמו בפתיח של
משימה בלתי אפשרית,
ניצת לו איזה
פתיל של פצצה,
ויש לי חלון קטנטן
של אולי חמש דקות,
לפני שאורי
ישמיד את עצמו
וירצה ללכת הביתה,
זעוף ומותש.

אז אני עושה סיכול ממוקד.
בוחר בתוך שתי דקות
מעט פריטים
עם סיכויי פספוס נמוכים.
שולח אותו למדוד
במשך שתי דקות נוספות.
ובדקה שנותרה
אני דוחף אותו
לעבר הקופה,
בעודי שועט
לחטוף איזו מציאה
שקלטתי בזווית העין
ובטוח-תתאים-לא-צריך-מדידה,
(ובסוף הופכת להיות
החולצה שהוא הכי אוהב).

וכעת שהמשימה הושלמה,
הוא מצדי
יכול להפוך לדלעת,
כי ניצחתי מערכה 
במלחמה מקוללת!
ורק בשקט בלב 
מתפלל לאלוהים -
עשה שהוא לא יזדקק למכפלת!


שנה טובה, קוראימות חמודימות! היום יש לנו פוסט חגיגי ותקדימי! תקדימי כי סופסוף אני מפרסם מתכון-חג *לפני* החג, אבל בעיקר כי... טה-דה-דה-דם... הוא פרי שיתוף הפעולה הראשון בבלוג עם בלוגרית אחרת! (אם לא מחשיבים את הפעם ההיא שהתארחתי במדור של בצק אלים בזמנים מודרניים, אבל זה היה במדור שלה, ואנחנו סוטים לגמרי).

חובבי/ות הבישול והטבעונים שביניכן.ם ודאי כבר מזמן מכירים ועוקבות אחרי מורן צמרת-רסקין, הלא היא האמא-ההייטקיסטית-הטבעונית! וכמוכן.ם, גם אני ריירתי על מתכוני הסביצ'ה הטבעונית, גלידת האגוזים ויתר המתכונים המעולים שלה.

ולכן מה רבה היתה שמחתי כשהיא פנתה אליי בפייסבוק והציעה לשלב כוחות לפוסט ראש השנה חגיגי. ומקץ כמה שבועות שמתי פעמיי לצור יגאל כדי לחזות מקרוב בפלא הזה, שמנהלת משפחה עם 2 ילדות קטנות וחמודות, בלוג בישול שמתעדכן תדיר, סדנאות בישול טבעוני וחנות טבע אונליין (כולל מחסן סודי! ומערך שליחים לכל הארץ!). והיה ממש ממש כיף!


מורן ואיליה, החם-שהוא-צלם, בפעולה
מורן הכינה מרק ארטישוק ירושלמי ופטריות מוקרם, אנטי-פסטי סלק-קולורבי, סלט דאבל-קינואה ועוגת ביסקוויטים מ-ע-ו-ל-ה. כלומר, הכל היה מעולה, אבל קשה לנצח עוגת ביסקוויטים. ואילו אני הכנתי תפוחים ממולאים בקינואה וסלק. כן כן, היא עשתה 4 מנות, ואני אחת. אבל זו מנת רושם! וכן, שנינו התפרענו עם קינואה וסלק. אז מה? 


שולחן החג הטבעוני!
התפוחים הממולאים האלה יכולים לכהן כמנה עיקרית (כי קינואה זה חלבון!) או כתוספת חמודה בצד. אפשר להגיש את הקינואה כמו שהיא - כלומר בלי התפוח, אם אין לכם כוח לזה, אבל חבל! התפוחים ממש מוסיפים לטעם ולמשחק המרקמים. ולא צריך מיכשור מיוחד לריקון התפוחים - מספיקה כפית פושטית (אבל דקה), וזו לא עבודה קשה (יחסית, יחסית). אז תשקיעו. בכל זאת חג. 
וחג שמח!

רכיבים:
8 תפוחי גרנד-סמית (הירוקים הגדולים)
1 כוס קינואה
1 סלק קטן טרי
1/2 כוס אגוזי לוז
2 כפות רכז רימונים/סילאן
1/2 כוס עלי נענע
1 בצל בינוני
1.5 לימונים גדולים
2 כפות שמן לטיגון
מלח ופלפל

אופן ההכנה:
  1. מבשלים את הקינואה כמו פסטה: שופכים לסיר וממלאים אותו במים רותחים. ממליחים ומבשלים על אש גבוה כעשרים דקות, עד שהקינואה נפתחת למעין סלילים קטנים. מסננים
  2. קוצצים בצל ומטגנים אותו עד להזהבה
  3. קוצצים את הנענע, מוסיפים למחבת ומטגנים כדקה
  4. מוסיפים למחבת את רכז הרימונים/סילאן ומיץ מחצי לימון ומערבבים היטב
  5. מוסיפים את הקינואה למחבת, מתבלים במלח ופלפל ומערבבים היטב. מכבים את האש
  6. קוצצים את הסלק (הנא!) לקוביות קטנטנות בעובי של כ-2 מ"מ (שימו לב: הקוביות צריכות להיות קטנות ככל הניתן, משום שהן עוברות אפיה קצרה בלבד, וצריכות להיות נגיסות). מוסיפים לקינואה ומערבבים היטב
  7. קוצצים היטב את האגוזים ומוסיפים לקינואה
  8. מחממים תנור ל-200 מעלות
  9. מכינים קערה גדולה עם מים וסוחטים לתוכה מיץ מלימון שלם – הקערה תשמש אותנו להניח את התפוחים שרוקנו, כדי שלא ישחירו
  10. נוטלים תפוח אחד וחותכים מהראש שלו חתיכה בגודל שיכול לשמש כמכסה נאה. מניחים את המכסה בקערה. בעזרת כפית/קישואן מרוקנים את תוכו של התפוח (כדאי לסלק את הגרעינים ולשמור את ליבת התפוחים שרוקנתם בקערת המים – אח"כ נוכל לנצל אותם למאפינס זריזים. ראו מתכון בונוס בהמשך). מניחים את התפוח המרוקן בתוך קערת המים עד למילוי אפשר גם להסתפק בהטבלה זריזה, אך יסודית שלו במים
  11. ממלאים כל תפוח מרוקן במלית הקינואה עד סופו, ומשטחים את המלית יפה בגובה התפוח. מניחים בתבנית על גבי ניר אפיה, ובעזרת "מכסה" התפוח מכסים כל תפוח ממולא
  12. אופים את התפוחים במשך חצי שעה
  13. מוציאים ומגישים חם. אבל אם בא לכם - זה טעים גם בטמפרטורת החדר!

הערה: חלק מהתפוחים עטו אחרי האפיה שכבה לבנבנה דקה:
א. אין מה להיבהל. זה כנראה בתגובה למיץ הלימון. אכיל לגמרי. מנסיוני
ב. אם זה לא נאה בעיניכם, ניתן למרוח קצת שמן זית באיזורים הבעייתיים

ומה עושים עם כל שאריות התפוחים שרוקנתם.ן?

מתכון על הדרך: מאפינס תפוחים
מבוסס על מתכון עוגת התפוחים שכבר פרסמתי בעבר

צילם: איליה רסקין


רכיבים (12-14 יחידות):
המלית של 8 התפוחים שרוקנתם
1 כוס קמח כוסמין מלא (אפשר לבן)
1 כוס שיבולת שועל
1/2 כוס סוכר חום (או מייפל/אגבה/סוכר לבן)
1/2 שקית אבקת אפיה
2 כפות ממרח שקדים (או טחינה)
1/3 כוס שמן
1 כפית קינמון

אופן ההכנה:
  1. מחממים תנור ל-180 מעלות
  2. קוצצים את מלית התפוחים לחתיכות קטנות ומניחים בקערה
  3. מערבבים לתוך הקערה את השמן, ממרח השקדים, הסוכר והתבלינים
  4. מוסיפים את שיבולת השועל ומערבבים היטב
  5. מוסיפים את הקמח ומערבבים היטב
  6. מעבירים לתבניות מאפינס
  7. אופים 40 דקות
  8. מצננים היטב ואז מחלצים מהתבניות


יום שישי, 9 בספטמבר 2016

שניצל תירס בשני רכיבים*



אפילו בגיל 35
האחד בספטמבר
מצליח לעורר איזו תחושה 
קטנטנה
שאולי השנה
יהיה יותר טוב.

כל הילדים הקטנים
וההורים הנרגשים
שממלאים את הפייסבוק
בחולצות לבנות
וחיוכים שמתקשים להכיל,
מזכירים את התחושה
שתחילת שנת הלימודים
היא כמו ריסטארט לחיים.
ואולי השנה
נפגוש אנשים חדשים,
חברים חדשים,
או לפחות
עוד איזה מישהו
קצת כמוני.

אני הייתי מסוג הילדים
שקורא יותר מדי.
מספיק בשביל להכיר
כל מיני מושגים
שזרים לילדים,
אבל לא מספיק בשביל
להבין אותם
עד הסוף.

כמו אותה הפעם
שרציתי שוקו אקסטרה מתוק
ושמתי בכוס
שלוש כפיות שוקולית
במקום שתיים,
ואז התחלתי לבכות
כי פחדתי שתהיה לי סוכרת.
(הידד גיל 8!).

וזה קצת מצחיק
איך הכל נראה
כל כך גדול ודרמטי
כשאתה כל כך צעיר.
איך דברים כה מטופשים
נשמעים הרי גורל.
כמו אות הקלון
הנוראה מכולם
לילד חננה כמותי,
שהיא כמובן
הערה בתיק האישי.

איפה נמצא אותו תיק ערטילאי?
ולאן הולכים כל התיקים האישיים
כשבית הספר נגמר?
זה קביל בבית משפט?


וילדים זה דבר עדין
ושביר.
גם בלב, גם בגוף.
ולי בכל שנה
היה איזה סיפור אחר
שנגמר לא טוב.

פעם אחת
שירלי הלכה איתי מכות
ואיכשהו הצליחה להשחיל
את כף רגלה
צמוד אצלי לבטן,
ודחפה מספיק חזק
כדי שארחף באוויר,
אנחת על מכונת התפירה,
ואפתח את הראש.

ושנה אחר כך
קיבלתי מכה חזקה 
באותו ראש,
והתנפחה לי בליטה
שעיטרה את מצחי
יפה יפה
במשך כשבועיים
ארוכים כמו הנצח.
ונראיתי כמו חד קרן אנושי,
רק פחות מיתולוגי, ויותר דבילי.
ובסוף הסירו לי אותה
בבית החולים.

אבל עד שזה קרה,
בכל יום
הייתי עולה להסעה
ומנסה להתחמק
מכל הילדים המרושעים
שצחקו עליי
וקראו לי
בלבלוטה.

וסלי ניסתה לנחם
ואמרה שאני צריך פשוט להבין
שזה הכל בגלל
שיש לי מוח גדול
שמסמן לי מהר לגדול
כי אין לו מספיק מקום.


והנשק העיקרי
שהיה לי נגד אותם הילדים
זה שיכלתי להגיד לעצמי
שאני יותר חכם מהם,
כי קראתי מספיק
כדי להבין את זה.

(ועזרה גם העובדה
שבן דודי החסון
למד איתי בכיתה
ודאג להרתיע
את כל הבריונים)

ואמרתי לעצמי גם
שכל המגניבים בבצפר
ממילא מזדקנים מוקדם
ונשארים מאחור.
בזמן שכל מי ש
צובר צלקות
הופך לברבור
בגיל 20 פלוס.
(אל תתווכחו,
זה מדעי)

כמו למשל, 
ילד אחד שגדל בגבעתיים
בשנות התשעים
עם פנים ורדרדות
ולב רגיש.
אחד
שהבריונים של הבצפר
הציקו לו
כי היה עדין,
וצחקו עליו
כי היו לו מלא קשקשים,
אז הם קראו לו
קשקה-סבא.

וחבל שאני לא יכול
לחזור בזמן
להשתיק את כל הבריונים
שתפסו עליו תחת
(סביר שהייתי
בעיקר מתלונן למנהלת
כי בכל זאת אני חננה).

אבל עשרים שנה אחר כך
הוא נהיה ברבור.
עדיין רגיש
(ומוכשר ופיקח),
עדיין עם קשקשים,
אבל מגניב למרחקים ארוכים.
כזה שצמח מהצלקות
וכבר יודע לצחוק
על עצמו
ועל עברו
(ורק עדיין לא מרשה לי
לתלות שלט על הדלת:
"כאן גרים בכיף
בלבלוטה וקשקה-סבא")


המתכון לשניצל תירס היום נולד מתוך פאשלה. ניסיתי להכין חביתה טבעונית מקמח עדשים, והשארתי אותה יותר מדי זמן במחבת. וטוב שכך! כי זה הפך את כל העסק לקריספי כמו שניצל עסיסי (אם כי הבפנוכו רך), והתוספת של הכורכום ממש חיזקה את הדמיון לשניצל (כי אצלנו היו דוחפים כורכום להכל).

עכשיו נשאלת השאלה – האם זה מתכון שראוי לפרסום בבלוג? יש בו כולה 2 רכיבים (אם לא סופרים תיבול, מים ושמן לטיגון - ולכן הכוכבית!), והוא מבוסס על מתכון שקראתם ודאי באלפים לחביתה טבעונית. התשובה התחוורה ברגע שחזרתי שוב ושוב למתכון, ובכל ביס אמרתי לעצמי "אוחחחח, זה טעים".

אז כן – אפשר לקרוא לזה חביתה טבעונית שרופה מאד. ואפשר לקרוא לזה שניצל תירס. מצדי תקראו לזה חביתת שניצל. אני גם בד"כ מכין את זה כחתיכה אחת גדולה, וחותך אותה בסוף לרבעים. מה שחשוב זה שהמתכון קל, מהיר להכנה, נטול גלוטן ומ-א-ד טעים. שימו לב שבדומה לפלאפל או שניצל – מוטב לאכול את זה טרי (ולא שלא נהניתי ללעוס את זה כשזה היה קר וצמיגי)


רכיבים (6 יחידות):
1 כוס עדשים כתומות
⅔ כוס גרגירי תירס
1 כפית כורכום
½ כפית פפריקה חריפה (אופציונלי)
½ כפית מלח

אופן הכנה:
  1. טוחנים במטחנת תבלינים את העדשים דק ככל הניתן
  2. מעבירים את קמח העדשים לקערה, מוסיפים תבלינים ומערבבים
  3. מוסיפים לקערה כוס מים רותחים ומערבבים היטב. המרקם צריך להיות משחתי-דליל
  4. מחממים 2 כפות שמן במחבת גדולה
  5. מוסיפים את גרגירי התירס לקערה ומערבבים היטב
  6. כשהשמן רותח - נוטלים 2 כפות מהעיסה ומשטחים אותן לצורת שניצל
  7. נותנים לשניצל כמה דקות ארוכות על אש גבוהה, עד שצידן התחתון מקשיח וכבר משחים - אל תתקמצנו בזמן. אפילו שיישרפו קצת - כל הקטע כאן זה הקריספיות. לי זה לוקח משהו כמו 7 דקות
  8. כשהצד התחתון שחום וקריספי (כלומר לא רופס וגמיש) - הופכים צד ומטגנים עוד כשלוש דקות להזהבת הצד השני

הערות (בעקבות תגובות של קוראות/ים):
  1. האם אפשר להחליף את העדשים הטחונות בקמח עדשים?
    בגדול כן. הבעיה היא ש
    טחינת קמח תעשייתית היא יותר מסיבית מטחינה ביתית, מה שעשוי לפגוע בקראנצ'יות המיוחלת. ואכן, קיבלתי דיווחים כאלה ממי שניסה. הגולשת שושי קרפה מציעה (וזה נשמע לי מעולה) לפתור זאת באמצעות תוספת של 2 כפות סולת (רק שימו לב שזה עם גלוטן כמובן)
  2. האם אפשר להחליף בקמח חומוס?
    לא ממליץ. ראו את התשובה לעיל על קמח עדשים. בנוסף לקמח חומוס יש טעם דומיננטי מדי לטעמי עבור המתכון. 
  3. האם אפשר להחליף לקמח אחר לגמרי?
    לא במתכון הזה
  4. האם אפשר להחליף את התירס בירק אחר?
    בטח. קודם כל, אני במקור 
    עשיתי את זה נקי, בלי כלום, וזה עובד אחלה. אפשר להחליף את התירס בכמעט כל ירק שבא לכן/ם: פטריות, ברוקולי, בצל, עשבי תיבול, גמבה וכו'
  5. האם אפשר לאפות במקום לטגן?
    לא ניסיתי, אבל מניח שכן. אני הייתי שם את השניצלים על נייר אפייה משומן, כשגם אותם עצמם הייתי מורח בשמן. סביר ש-200 מעלות על טורבו במשך חצי שעה לפחות יעבדו, ואח"כ עוד כמה דקות בגריל להשחמה.
  6. האם זה יעבוד בלי מטחנת תבלינים, כלומר בבלנדר?
    אני מאמין שלא, אבל הגולשת אלה שמורק דיווחה שהיו לה עדשים מושרות והיא טחנה אותם עם חצי כוס מים למשחה, ואז הוסיפה כמה כפות קמח תירס לקראנצ'יות. קטונתי מלדעת איך יצא המרקם, אבל היא נהנתה מהתוצאה :-)
  7. האם אפשר להשתמש בתירס טרי?
    כן. אם כי קיבלתי דיווחים שזה קצת גורם לשמן לקפוץ (ולסכן את המטגנ.ת :-))