תמיד יש איזו ציפיה
(אפילו שהיא לא ריאלית,
ואז מה אם היא לא ריאלית),
שבמקום שעזבת
לפני שנים
הזמן יעמוד מלכת.
וכך לפני שבועיים,
הגעתי לאיזור התעשייה באשדוד,
מקום שיוצאים לשתות בו
או לאכול בו.
היום, כמו אז,
לפני 15 שנה
כשעוד גרתי באיזור
(בגדול).
וקצת קיוויתי,
כששאלתי אחת מהאיזור,
שעוד קיים המקום ההוא,
שאליו נסעתי
לדייט השני
אי פעם בחיי.
ונזכרתי איך הדייט הראשון,
שהיה באשקלון,
היה מחורבן.
וחשבתי שהוא בכלל לא מעוניין.
ואיך הדייט השני,
שם באיזור התעשייה באשדוד,
היה כל כך מוצלח
דווקא בגלל ש
חשבתי ש
אנחנו רק מנסים להיות ידידים.
ואיך הופתעתי בסוף הערב
כשהוא הופתע ממני בסוף הערב,
ואמר שדווקא הוא
חשב שכן,
ואיך הסקתי שלא.
ולמה לא.
ואז הלב נצבט,
כשהוא נגוז.
ולהיות לבד בדרום
כשאתה הומו בן 20
רגע אחרי סוף שנות התשעים,
זה קצת יותר לבד
מהרגיל.
אבל לא,
המקום, מן הסתם,
כבר החליף שם ובעלים,
כמו רוב החללים באיזור.
למעט הנאפיס כמובן,
שהביס את הזמן.
נצחי כמו הכותל.
 |
| בראשית ההשריה |
בנסיבות לא מזהירות
חזרתי ליומיים
לישון במיטת נעוריי.
ושוב היינו רק אני ואבא
בבית הריק,
כמו אז אחרי הצבא.
רק גדולים ומותשים
או משתדלים או נזהרים.
מול החדשות בטלוויזיה
מנשנשים מלפפונים חתוכים.
והמרפסת היא אותה מרפסת,
והשקט והחושך והצרצרים.
ואני זוכר מצויין איך
הייתי יושב בה
באחת בלילה,
מעשן סיגריה
ומחכה כבר שיתחילו החיים.
כי מאיפה מתחילים.
אז באחת בלילה
שוב ניסיתי
לצאת למרפסת.
אף שכבר מזמן אני לא מעשן.
רק כדי לספוג שוב
את התחושה ש
רוב החיים לפניי,
ודברים גדולים
עוד עתידים לבוא.
אבל היה חשוך מדי,
וקצת מלחיץ.
ובטח זה כלום,
אבל אולי זז שם איזה משהו
באחד העצים.
 |
| בסוף ההשריה. רואים שהן תפוחות (מהמים) ומטושטשות (מהצילום)? |
לסופרמרקט הגדול.
שם כבר מוכרים טופו אורגני
וזרעים למתקדמים.
ונזכרתי איך
ישבנו אז על המדרכה,
ישבנו אז על המדרכה,
אני והבת דודה,
עם גביעי יוגורט בטעמים חדשים
(קיווי!)
וגיליתי לה בסוד
שאני אוהב בנים.
ורק בשהייה ממושכת
פתאום שמים לב -
איך השמיעה מתכווננת למקום.
איך בנסיעה של 40 דקות מתל אביב
אני יוצא ממקום שבו אני
לא מבחין בקולות רכבים,
אל מקום שבו אני אדיש
לקריאות של עורבים.
(אבל כל רכב שעובר
הוא סיבה טובה
לסובב ראש)
וגם אם בחיים אתה לא תחזור לגור פה,
קצת צובטת ההכרה ש
יותר משאתה בן המקום,
אתה מהגר
שרק חזר לבקר.
אתה דובר את השפה, אבל
הסלנג כבר התקדם
הלאה ממך.
הלאה ממך.
והרפרנסים שלך
הם בני 15 שנה.
אז הבלוג נדם לחודשיים. והנסיבות, כהרגלן, היו מוצדקות. אבל אני עוד כאן! וכל הזמן הזה רציתי לכתוב, אבל במקום מילים היו לי רק פטישים. אז משכתי קצת זמן עד שקצת נרגע, וכתבתי את הפוסט הזה.
את ההשראה לממרח השעועית קיבלתי מידידי גיל ומממרח מס' 1 של "המתכון הסודי". שעועית לימה היא קטניה שממש קל להכין איתה ממרחים, כך שאם בא לכם לשנות קצת את המתכון - אפשר בקלות לשחק איתו במגוון תבלינים, תוספות וטעמים.
רכיבים:
1 כוס שעועית לימה
חופן עלי פטרוזיליה (2/3 כוס)
1 כף טחינה גולמית (אני השתמשתי במלאה)
2 כפות שמן זית
מיץ מ-1/2 לימון
1 כף זרעי קצח
מלח
אופן ההכנה:
- משרים את השעועית למשך לילה
- למחרת מסננים את השעועית, מניחים בסיר עם מים רותחים (בלי מלח) ומביאים לרתיחה
- מנמיכים אש ומבשלים מכוסה (משאירים פתח, שלא יגלשו המים) במשך כשעה וחצי - שעתיים עד להתרככות
- מסננים ומצננים
- במעבד מזון טוחנים יחד את כל הרכיבים למעט הקצח. אם אין מעבד מזון, אפשר למעוך במזלג את השעועית ולערבב את הכל יחד
- לאחר הטחינה מוסיפים את הקצח. וזהו :-)
