יום שני, 30 ביוני 2014

ממרח קישואים


יש כאלה
שחולמים שאחרי הצבא
הם יעשו טיול גדול,
או יירשמו לתואר,
או יפתחו עסק.

(מי אתם,
האנשים שחולמים לפתוח עסק עוד בתיכון?
אתם גורמים לכולנו
להיראות רע)

לי היה ברור
שכשהתיכון ייגמר,
והצבא ייגמר,
אני אעבור לתל אביב,
ואתחיל את החיים שתמיד חיכו לי.

לא משהו גרנדיוזי.
לשכור דירה,
למצוא איזו עבודה,
ובתל אביב הגדולה
אני אמצא אהבה.

אחרי הכל,
היה לי ברור
שבחור כלבבי
אני לא אמצא
במכולת של חגי במושב.

 
ואז השתחררתי מהצבא,
ולא ידעתי
מה איך מאיפה מתי.
ובמשך חמישה חודשים
פחות או יותר
בהיתי בקירות,
מנסה להבין
איפה הקצה חוט
לחיים שתמיד חיכו לי.

בסוף אחותי מצאה לי עבודה
ואחי דאג לי לדירה
ואני הרגשתי
רע רע רע
כי איזה מין בנאדם אתה
שלא מסתדר בלי עזרה?

וביומולדת 22 שלי
הגרוע מכל קרה.
איבדתי את הקול שלי.
ונלחצתי נורא.
כי איך אמצא ככה אהבה?

אם לא אוכל להקסים אותם למוות,
איזה נשק יש לי?
הרי הבטן שלי כבר מזמן לא שטוחה!


יש כאלה
שמתגעגעים לשנות העשרים שלהם,
או לשנות התיכון
או לתקופת הצבא.

(מי אתם,
האנשים שמתגעגעים לצבא?
אשמח להבין.
תודה)

אבל אני אישית,
שזוכר כמה סתום הייתי
בכל תקופה ותקופה
(ואולי סתום זו קצת הגזמה)
מאמין בלב שלם
שזיקנה זו ברכה.

(וכן, ייתכן שבאומרי זיקנה על גיל 33
אני מעיד שיש בי עדיין סתימות קלה)


היחסים עם הבטן-הלא-שטוחה שלי ידעו (ויודעים) עליות ומורדות לאורך השנים. שזה קצת מצחיק כי תמיד חיבבתי יותר את הבחורים שיש להם כרס קטנטנה.

באחת מהפעמים שניסיתי להבין מה יכולה להיות הסיבה לקיומה, הגעתי למסקנה שאולי זה לא חכם לאכול כל בוקר עם שני כריכים (קטנים!) עם טחינה גולמית. אז החלופה המבריקה שלי היתה ממרח קישואים ביתי! ובואו נניח לרגע לעובדה שמכינים אותו בטיגון.

רכיבים:
2-3 קישואים
3 גבעולי סלרי כולל העלים
1 בצל גדול
כורכום
מלח ופלפל
שמן זית (או רגיל) לטיגון

אופן ההכנה:
1.      קוצצים בצל ומטגנים עד שהוא נהיה שקוף.
2.      קוצצים את הסלרי ומוסיפים למחבת.
3.      קוצצים את הקישואים דק דק ומוסיפים למחבת
4.      מוסיפים תיבול, מערבבים ומכסים.
5.      מבשלים כ-5 דקות, תוך כדי ערבוב אחת לדקה, שלא יידבק.
6.      אחרי שהירקות מתרככים, לוקחים מועך-של-פירה, ולוחצים אותם במחבת, כדי שיגירו את הנוזלים שלהם.
7.      ממשיכים לבשל בערבוב, עד שהנוזלים נספגים.
8. מעבירים למעבד מזון וטוחנים למרקם חלק. 

יום שלישי, 17 ביוני 2014

פשטידת מנגולד טבעונית



אי אז בתקופה
שחיפשתי אהבה,
הדבר שתמיד הפתיע אותי
בפגישות העיוורות 
היה שההם 
תמיד אמרו
שאני נראה להם מאד
יציב.

מאוזן כזה,
עם ראש על הכתפיים
או רגליים על הקרקע.

יציב.

וביני לבין עצמי
תמיד תפסתי את עצמי
כבלגן-אחד-גדול-שרק-מתאמן-על-נשימה-סדורה.
אבל כנראה ש
עם כל ההיסטריה
בכל זאת הרגליים היו
לא רחוק מהאדמה.


מפה לשם היה לי השבוע יומולדת.
ודווקא בזה 
תמיד הייתי בטוח
שאני מה-זה בסדר.
לוקח דברים בפרופורציות!

אז השנה זה לא קרה.

ואם זה לא מספיק,
זה הזכיר לי
שגם ביומולדת לפני שנתיים
לא ממש היו לי
פרופורציות.

שנאמר:
לומד עם השנים
איך להתמודד עם דברים.
מזדקן בכבוד!


מזל שיש אורי
שתמיד מזכיר לי
מה שאני תמיד
מזכיר לו.
שתשעים אחוז מהלחץ שלנו
זה לחץ על עצם זה
שכל כך נלחצנו.
באסה שעיקרה הוא
"למה אני מתבאס כל כך?!".

וצריך בסך הכל לזכור ש
ככה אנחנו מגיבים לפעמים
והעולם לא באמת קורס
כשאנחנו קצת קורסים.

ומותר להיות קצת עצוב,
ואפשר לעשן קצת יותר מהרגיל
ואפילו לאכול פחמימות ריקות
בשעות מאוחרות.
כי בסופו של דבר
לכל היסטריה קלה
יש מוצאי היסטריה קלה.

מזל טוב לי :-)


גם סביב הפשטידה הזו הצלחתי להסתבך עם עצמי. זה התחיל מזה שנשארו לי עודפים של מנגולד מהבורקס שעשיתי לשבועות. ולאור הפופולריות של הפוסט על פשטידת הקישואים ולאור זה שאמרתי לעצמי "הפעם נעשה משהו פשוט עם רכיבים פשוטים", החלטתי להכין פשטידה. ואז היא לא יצאה מי-יודע-מה, ושקלתי כבר לרוץ לשוק על הבוקר ולקנות עוד מנגולד כדי לעשות עוד טסט עם תיקונים ולהעלות את הפוסט בזמן, או אפילו באיחור. בסוף זה לא קרה.
וחלף לו השבוע וקניתי עוד חבילה, ועשיתי עוד טסט, ועדיין לא לגמרי הייתי בטוח שזה זה. ואיכשהו המתכון שהיה אמור להיות פשוט רק הסתבך. אז החלטתי להסיר מעצמי אחריות ושאלתי ארבעה נסיינים שונים, והם אהבו את הפשטידה. ואמרתי לעצמי: "דויד, שחרר. כולה פשטידה". אולי היא לא מושלמת, אבל היא טעימה. וממש פשוטה להכנה. וזו כולה פשטידה. מקסימום-מקסימום, תמיד אפשר לשפר אותה עוד ולעדכן את הפוסט. שחררתי.

רכיבים:
1 חבילת מנגולד (כ-8 כעלים)  - לחלופין חבילת תרד ובצל אחד בינוני
2/3 כוס קמח מלא/לבן
2/3 קוואקר
2 כפות טחינה גולמית
רבע כוס שמן זית
גרגירי כוסברה טחונים (אפשר גם להמיר בכל תבלין שבא לכם או לוותר על תוספת של תבלינים)
מלח ופלפל

אופן ההכנה:
1.      מחממים תנור ל-180 מעלות.
2.      טוחנים במג'ימיקס את העלים והגבעולים (אם אין מג'ימיקס קוצצים הכי דק שאפשר).
3.      מערבבים את כל החומרים בקערה.
4.      מערבבים עוד קצת (שישתחרר קצת הגלוטן).
5.      מעבירים לתבנית ואופים. אני אפיתי ב-12 תבניות מאפינס אישיות למשך 45 דקות. אם אופים כפשטידה אחת, צריך לבדוק אחרי 45 דקות מה מצבה – הלמעלה אמור להיות בצבע חום-ירקרק ויציב יחסית למגע. אם היא עדיין ירוקה, אפשר לתת לה עוד 10 דקות-רבע שעה.
6.      מצננים לטמפרטורת החדר, ואז הפשטידה/הפשטידיות מוכנה/ות לאכילה.

יום רביעי, 4 ביוני 2014

עלי גפן ממולאים


יום ההולדת העברי שלי חל בי"ג בסיוון
בדיוק שבוע אחרי שבועות.

ועד כיתה ד'
ידעתי מה התאריך העברי היום
ואת כל התאריכים העבריים
של ימי ההולדת 
של כל האחים שלי.
אבל לוח השנה הלועזי היה זר לי.

ולא הצלחתי לזכור אם
היומולדת הלועזי שלי חל ב
חמש-עשרה-לשישי
או ב
שש-עשרה-לחמישי


היום זה נשמע משונה
כי מה-זה-בכלל-תאריך-עברי
ומה אתה,
דתל"ש? חרדל"ש?

לא, סתם מסורתל"ש.


מצחיק שזה תמיד קצת מוזר
לאנשים להאמין.

מה?
אתה רציני?
אתה שומר כשרות?
גם לא פירות ים?
ב א מ ת ?

וואלה.


ומזל שהפסקתי לאכול בשר
(בין היתר) כי
עכשיו אני לא צריך להסביר
מה ההגיון בזה
שאני בסדר עם לאכול
קינוח חלבי
בסוף ארוחה בשרית.

ולך תסביר לאנשים,
שרוצים תשובות בשחור ולבן,
דברים שלא ממש חשוב לך להגדיר.

ואם היית מנסה,
ממילא הם היו בוורוד
או משולש
או חציל.

 
בכל חג שבועות אני מכין עלי גפן, כי זה מזכיר לי את אמא שלי. אפילו שהיא עצמה היתה מכינה אותם בכל עונות השנה. אז מה?
ובמתכון שאני מכין יש נענע, סומאק וצנוברים. ואמא שלי שמה נענע רק בתה, והיתר לא נכנס אליה למטבח.
אז מה אז מה אז מה.
עבורי יש בזה הגיון, ואותי זה משמח. וזה מה שחשוב. באמת שלא תמיד חייבים הסברים.

את המתכון המושלם לעלי הגפן שאני מכין המציאה שרי אנסקי. הוא פורסם לפני מליון שנה במעריב (זה לא המתכון שמופיע בספר "אוכל"), ומאז נשמר בקופסת-הנעליים-למתכונים שלי. אני מפרסם אותו כאן בשינויים קלים ועם תוספות שלי שמסבירות איך מגלגלים.

רכיבים:
צנצנת של עלי גפן משומרים או חבילה גדולה של עלי גפן טריים
1.5 כוס אורז עגול
1 בצל
1 כוס עלי נענע
50 גרם צנוברים
1 לימון
סומאק
שמן זית
מלח ופלפל

אופן ההכנה:
1.  עלים טריים יש לחלוט במים רותחים למשך כדקה, עד שהם משנים צבע, מוציאים מהמים ומצננים. אם השתמשתם במשומרים, יש לשטוף היטב (אני ממלא קערה גדולה במים, לש קצת את העלים, שופך את המים וחוזר חלילה כשלוש פעמים. בפעם השלישית משאיר כחמש דקות).
2.  מרתיחים מים בקומקום.
3.  קוצצים את הבצל ומטגנים בסיר עם שמן זית עד להזהבה.
4.  קוצצים את הנענע ומוסיפים לבצל. מטגנים עוד כדקה
5.  מוסיפים אורז, צנוברים, מלח, פלפל וסומאק (אני אוהב המון, שהאורז יהיה ורוד) ומערבבים במשך כדקה.
6.  סוחטים מיץ מחצי לימון ומוסיפים לסיר. מערבבים.
7.  מוסיפים 3/4 כוס מים רותחים, מערבבים היטב, מנמיכים אש, מכסים ומבשלים 8 דקות. (המטרה היא לעשות חצי בישול לאורז, כדי שעלי הגפן לא יתפוצצו מהתנפחות האורז אח"כ).
8.  בתום 8 הדקות מכבים. אם האורז קצת דבוק לתחתית הסיר, אפשר להוסיף עוד 2 כפות מים, ולגרד את מה שנדבק בכף עץ. מצננים.
9.  בוחרים את העלים הגדולים והמכוערים (עם חורים, קרועים וכו') ומרפדים איתם תחתית של סיר לממולאים (סוטאז' – סיר רחב עם דפנות נמוכות).
10. מגלגלים! אבל איך?
10.1.   על קרש חיתוך מסדרים עלה בגודל בינוני, כשהצד החלק שלו כלפי מטה (כלומר הצד עם הנימים הבולטים פונה מעלה).
10.2.   אם יש גבעול – קוטמים אותו בסכין.
10.3.   נוטלים כף מהמלית, מסדרים אותה בשורה בבסיס העלה, ומשאירים סנטימטר רווח מכל צד של המלית.
10.4.   מקפלים את צדי העלה על המלית - אם השפיץ של העלה הוא צפון, אז מקפלים את מזרח ומערב על המלית, ואז את הדרום מעל שניהם.
10.5.  מרימים את בסיס העלה כששתי הידיים אוחזות בכל צד - כמו גלגול סיגריה: אגודלים בבסיס העלה המגולגל, אצבעות על המשך החלק המגולגל ואמות על המשך צדדי העלה המקופלים – ראו תמונות.
10.6.  נסו להדק ככל הניתן במהלך הגלגול – מושכים ביד אחת בעדינות את החלק המגולגל אחורנית, בעוד היד השניה מושכת בעדינות את יתר העלה לכיוון הנגדי. לא חייבים להדק, אבל זה נחמד.
10.7.  מניחים בסיר את העלה המגולגל כשהסיום של הגלגול כלפי מטה.


11. ממלאים סיר בעלים ממולאים. דוחסים אותם היטב, שיהיו מסודרים בצפיפות.
12. יוצקים על העלים מיץ מחצי לימון נוסף, 2 כפות שמן זית ומלח. ממלאים את הסיר במים רותחים עד לגובה העלים. מכסים בשכבה של עלים מכוערים נוספת, מניחים צלחת גדולה שתלחץ על העלים (אם שכחתם לשים צלחת, כמו שאני שכחתי השנה – לא נורא), ומבשלים עם מכסה על אש נמוכה במשך כ-40 דקות.