מיני קרואסונים (עאלק) עם ג'ינג'ר-לימון-דבש (או מייפל!)

יש דברים בעולם

שהם כה טריוויאליים עבורי,

שזה ממש מפתיע

שיש אנשים 

שעושים אותם

אחרת לגמרי.

מלאווח, למשל.

אמת, 

אינני תימני,

כך שקטונתי מלהיות

אוטוריטת מלאווח.

ובכל זאת

במשך כל ילדותי

מלאווח היה משהו

שאוכלים עם דבש.

כי מלאווח זה

סוג של קינוח.

ולכן

מה רבה היתה תדהמתי

לגלות את

כל הקונספט הזה של

עגבניות בפומפיה.

איך?

מה..

כאילו..

למה?

אבל..

דבש!

לא?

ואז בצבא,

היה ההוא שאמר

שאין קלאסיקה גדולה יותר

מסנדביץ' של

חביתה עם חומוס.

סליחה?!

מאיזו מערכת שמש הגעת?

בסנדביץ' חביתה קלאסי

מורחים מיונז!

מקסימום גבינה לבנה

או קוטג'

(ולא שאכלתי אז קוטג').

ובאופן משעשע

זה מזכיר לי

את כל הבחורים האלה

(בד"כ כלל אלו בחורים)

שנורא נורא מתפלאים

איך זה שאני לא

נמשך לנשים.

אפילו לא לזאת?

בכלל בכלל?

ואיך אתה יודע 

אם אף פעם לא ניסית?

זה בסדר,

אין צורך.

אני גם לא אוכל 

חביתה עם חומוס.

וגם היה עוד אחד

דווקא בחור ממש נחמד

שאמר לי משהו כמו:

סבבה שאתה הומו,

וזה..

אבל למה אתה חייב לדבר 

בקול גבוה?

הרי אתה מסוגל לדבר בטון

"רגיל".

וזה בעיניי

כבר ממש משעשע,

כי התשובה ל

למה אני מדבר

(לפעמים)

בקול גבוה,

היא ש

אני פשוט יכול.

זה א-ת-ה שחייב

לדבר כל הזמן
בטון נמוך,

גבר.

ואם צריך שאפשט -

אתה מקובע על

חביתה עם חומוס.

בזמן שאני חוגג

מגוון של אפשרויות

כמו מיונז

או גבינה לבנה

או קוטג'.

אף שכבר מזמן נפתחתי לעולם המופלא של מלאווח עם עגבניות מרוסקות, עדיין שמורה לי בלב פינה חמה למלאווח עם דבש. ובמתכון הזה הוא עובר טרנספורמציה לעאלק-קרואסונים – שהם פשוט רצועות של בצק מלאווח מגולגלות.

המתכון הזה נוצר בתגובה לסמס שקיבלתי מחברה אהובה, שבעקבות התייעצות עם חברה אהובה אחרת, החליטה שחייבים להגיד לי לעשות משהו עם השילוש הקדוש ג'ינג'ר-לימון-דבש. שתיהן צודקות כמובן.

חוץ מזה, כדי שלא יגידו שיש לי בעיקר מתכונים שדורשים השקעה (טענה שאני מוכן להתווכח עליה!) – הייתי חייב הפעם מתכון קליל. וזה אכן מתכון של חמש דקות עבודה, שנוצר בהשראת מתכון דומה שפורסם פעם במגזין האוכל "על השולחן" (למיטב  זכרוני לפחות).

ואם אתן/ם טבעונים/ות – אפשר פשוט להחליף במייפל או סילאן

רכיבים (24 יחידות):

3 יח' מלאווח קפוא

3 כפות דבש (או מייפל / סילאן)

גרידה מלימון שלם

שורש ג'ינג'ר טרי (ראו אופציות לגיוון בסוף)

אופן ההכנה:

1. כמה שעות קודם - מפשירים את המלאווח במקרר
2. מחממים תנור ל-180 מעלות
3. מערבבים בקערה את הדבש עם גרידת הלימון
4. מורחים כף מהדבש הלימוני על המלאווח
5. חותכים את המלאווח לשמונה (שייצאו לכם שמונה משולשים)
6. מגלפים מהג'ינג'ר הטרי פרוסות דקיקות בעזרת קולפן
7. מניחים בבסיס כל משולש-מלאווח פורסה-שתיים מהג'ינג'ר
8. מגלגלים לצורה של עאלק-קרואסון – מהבסיס הרחב עד הקצה, ומסדרים בתבנית על נייר אפיה 
9. כעת מסר קצר (עאלק) על מלאכת הגלגול:
1. זה מרושל, זה לא מהודר, אבל זה קל וכיפי.
2. כמו כן, הידיים שלכם יהיו דביקות מדבש, וזה מעולה – כך הדבש יימרח היטב גם מחוץ לעאלק-קרואסונים, והם יזהיבו היטב
3. סגירת הקרואסון לא תהיה מהודקת, המילוי ינזל, והוא ימשיך לנזול גם באפיה – הכל נפלא, אתם נפלאים – זה בסדר גמור. יישאר מספיק מילוי בפנים כדי שזה יהיה טעים.
10. אופים כ-20 דקות עד להזהבה. הכי כדאי לאכול כשהם עוד חמימים

אופציות לגיוון:

ניסיתי כמה גרסאות שונות למלית, ותכלס כולן סבבה:

1. אפשר אבקת ג'ינג'ר במקום טרי – אבל התוצאה תורגש פחות
2. אפשר לגרר את הג'ינג'ר במקום לפרוס דק – זה ייצא פחות מורגש מהפרוסות אבל יותר מהאבקה
3. אפשר לשים חתיכת ג'ינג'ר מסוכר (לי היה מופחת סוכר, שזה עדיף) במקום טרי – זה נותן אפקט חמוד של עוגיות ממולאות רחת-לוקום
4. אפשר להוסיף שקד לכל קרואסון, זה ייתן קראנצ'יות נחמדת
5. כאמור – לגרסא טבעונית אפשר סילאן או מייפל (אבל האמיתי, לא ה-בטעם) – לא ניסיתי בעצמי, אבל אין סיבה שלא יעבוד
6. אפשר לשדרג את כל העסק עוד יותר עם קצת טימין טרי וקוביה קטנה של גבינת פטה / גבינת קשיו

מרק קובה טבעוני (בגרסת חילול קודש)

קישוא במערכה הראשונה יוחלף בסלק במערכה האחרונה

יש משהו בגשם

שגורם לך לרצות

לחזור להיות ילד.

שזה קצת מצחיק כי

דווקא השנה 

הכי גשומה,

אי אז לפני 23 שנה,

היתה שנה לא טובה.

עם כל הכבוד לגשמי הברכה.

אבל לך תתווכח

עם זכרון של שמחה,

שאפשר לצאת החוצה

במגפי גומי

לנצל רבע שעה 

של רבע שמש

לקפץ בשלוליות.

היום כשיורד גשם

אתה בעיקר

נזהר משלוליות

(שאורבות לך 

גם בכסא תמים 

באוטובוס).

ומי בכלל מוכר

מגפי גומי

במידה 42

או 43 ?

(לא, באמת.

ממש בא לי)

ורק לפעמים יש הבלחות,

כמו בקיץ האחרון,

כשבארץ זרה

במעיינות חמים

שפתוחים לשמיים ולרוח

נתתי לגשם

לטפטף לי על הפנים

בפעם הראשונה

מזה אולי 23 שנה.

אבל לטפטף בשמחה.

וסך הכל

יש הרבה יתרונות

בלהיות מבוגר:

אני יכול לחזור הביתה

בלילה מהעבודה

ולהכין לעצמי

בכוחות עצמי

מרק

או עוגה

או קובה

(סיפור אמיתי.

כל השבוע בישלתי).

או לשבת מתחת לשמיכת פליז

ולרקום גובלן

(תחביב חדש!

מקדים את הטרנד!)

כמו אמא שלי פעם,

לפני 23 שנה.

ובמיטה אפשר לישון

בזוג

כפיות.

אפילו שזו תנוחה שמחזיקה

לכל היותר

עשר דקות.

ועם כל הכבוד לילדות,

גם היום אני יכול

לקפץ בשלוליות,

מבלי שיהיו לי חצ'קונים

או התסביכים שקברתי בתיכון.

כך שלפעמים

דווקא בלהיות מבוגר

יש משהו יותר משוחרר*.

(*אני רק צריך מגפיים טובות)

אז היו לי תוכניות לעשות קובה טבעוני. וזה היה אמור להיות די בקטנה, כי כבר עשיתי כזה בעבר, ומה הסיפור.

מהון להון, אף שנורא רציתי להאמין שיש לי ידיים של סבתא עיראקית, משהו התבחבש הפעם, והקובות יצאו כעורות או שנפערו בהן חורים.

אז נשמתי עמוק, ניסיתי לחפש השראה בגוגל, חזרתי לקובות, כשלתי, חזרתי לגוגל, ואז נפלו לי כמה אסימונים בהדרגה, ואני רוצה לחלוק אותם עמכם, כדי שגם דרככם לקובה תהיה סוגה בשושנים. ובעיקר קלה יותר. כי בחיאת רבאק, אתם לא סבתא עיראקית. או כורדית, וזה בסדר גמור. יכול להיות לכם קובה מהמם, אפילו אם הוא לא ייצא מושלם כמו של אותה סבתא עיראקית היפותטית. או כורדית.

אז להלן שלוש תובנות בדרך לקובה-חילול-קודש-מהמם (שהוא יחסית גם קל להכנה. יחסית):

א.  הבצק הספציפי הזה של הקובה* הוא בצק כ"כ נוח לעבודה – גמיש ולא דביק – שאפשר פשוט לרדד אותו במערוך (פעולה שאני שונא לרוב) ולקרוץ עיגולים

ב.   קובה לא חייב להיות כדור. הוא יכול להיות אליפטי, יעני מוארך – וזו צורה שהרבה יותר קל להשיג בהתחשב בסעיף ג'.

ג.   הדרך הכי קלה לסגור את הקובה היא באמצעות מכשיר פשוט (שעולה כמה שקלים) להכנת אמפנדס. מניחים את העיגול במכשיר, מסדרים את המילוי במרכזו, סוגרים, לוחצים חזק, פותחים, מסלקים את עודפי הבצק באיזור הסגירה, ופוחסים לאליפסה. וואו, כמה שזה הרבה יותר קל. זה גם מאפשר לפנק יותר במילוי, כי רואים בדיוק את הכמות שאפשר לדחוס פנימה.

הערה לגבי התמונה – המילוי שמופיע בתמונה היה בגרסא הראשונה והפחות מוצלחת שבה טחנתי את כולו. בגרסא השניה והמוצלחת יותר טחנתי רק את העדשים, ואת הפטריות רק קצצתי, ככה שהתמונה לא מייצגת את מה שאתם אמורים להשיג (הגרסא המשופרת היא יותר בשרנית).

* תודה לדפנה גיסתי שלימדה אותי את הבצק שלמדה מאמא שלה, תקווה. ותודה לשרון, חברתה, שנתנה לי טיפ מאמא שלה (רכז רימונים!)

והערה אחרונה וחשובה: גם אם אין לכם מכשיר לאמפנדס, ואתם עושים הכל בידיים ויוצא לכם קצת עקום, תזכרו: אתם פאקינג עושים קובה בעצמכם!! אתם מהממים! וגם קובה מכוער יכול להיות קובה טעים מאד! מהממים, כבר אמרתי?

רכיבים (30 יח'):

למעטפת הקובה:

1 כוס בורגול דק

2.5 כוסות סולת

1 כף מלח

למלית:

2 סלסלות פטריות (עדיף בייבי פורטובלו שנקראות גם "חורש", ונראות כמו הגרסא החומה של שמפיניון)

½ כוס עדשים ירוקות
1 בצל בגודל בינוני

½ צרור כוסברה טרייה
10-15 יח' עגבניות מיובשות 

2 כפות בהרט לקובה

מלח ופלפל

אופן הכנה הקובות:

1. משרים את הבורגול בקערה עם מי ברז פושרים למשך שעה
2. מבשלים את העדשים במים רותחים (ללא מלח) במשך 30-40 דקות עד שמתרככים
3. קוצצים את הבצל דק ומטגנים במחבת גדולה עד להזהבה
4. קוצצים את הפטריות דק ומוסיפים למחבת. מתבלים במלח ופלפל ומטגנים עד שכל הנוזלים נספגים
5. קוצצים את הכוסברה דק ומוסיפים למחבת. מטגנים עוד כדקה
6. מניחים את התערובת בצד שתצטנן.
7. קוצצים את העגבניות המיובשות דק ומוסיפים לתערובת (שימו לב: העגבניות המיובשות נמכרות לרוב במצב לח, שזה מעולה. אם הן יבשות לגמרי - תשרו אותן דקה במים רותחים, ואז תקצצו אותן). 
8. מסננים את העדשים ממי הבישול וטוחנים במעבד מזון
9. מוסיפים את מחית העדשים לתערובת הפטריות, מתבלים בבהרט ומערבבים. טועמים ובמידת הצורך מתקנים תיבול.
10. מסננים את הנוזלים מקערת ההשרייה של הבורגול (הבורגול נשאר בקערה) - *** שימו לב *** בעקבות הערה של מיכל, אני מחדד נקודה חשובה: לא צריך לסנן את הבורגול לגמרי לגמרי. הוא צריך להישאר עם קצת נוזלים שיעזרו בגיבוש הבצק עם הסולת. ואם סיננתם יותר מדי - לא נורא. בשלב הכנת הבצק אפשר להחזיר קצת נוזלים.
11. מוסיפים מלח לבורגול ומערבבים.
12. מוסיפים חצי כוס סולת לבורגול ולשים. מוסיפים עוד חצי כוס ולשים. ממשיכים כך עד שמסיימים את כל הכמות של הסולת ונוצר בצק אחיד וגמיש. לשים אותו במשך כשתי דקות כדי שיתגבש היטב.
    ** הערה בעקבות תגובה שקיבלתי: אם פעלתם לפי ההוראות, והבצק לא אחיד עדיין - כנראה שצריך להוסיף עוד סולת (הכמויות משתנות בהתאם לכמות הנוזלים שנותרו בבורגול אחרי שסיננתם, בין היתר). לחלופין, אם העסק יבש למדי, אבל עדיין מתפורר - ייתכן שחסרים דווקא קצת נוזלים להדבקת הבורגול והסולת. נסו להוסיף רבע כוס מים, וללוש שוב. אל תיבהלו מלשחק קצת עם היבש/רטוב - בסוף זה יסתדר.
13. נוטלים חתיכה גדולה מהבצק ומרדדים אותה דק (עובי של 1.5 מ"מ בערך)
14. מכינים מגש/תבנית בגודל שייכנס לכם למקפיא, ומניחים עליו/ה נייר אפיה
15. קורצים עיגול מהבצק המרודד, מניחים באמצע כף מהמלית, מקפלים לסגירת הכיסון (אני השתמשתי במכשיר פשוט ליצירת אמפנדס). מהדקים היטב את הקצוות שחוברו להם יחדיו, ופוחסים לצורת אליפסה. מניחים על המגש, כשהתפר כלפי מטה.
16. לא להיבהל אם יש טיפה חורים. אפשר לנסות לצבוט אותם בעדינות שייסגרו. ומקסימום לא יקרה אסון אם הם יתבשלו עם טיפה חורים. הכל בסדר
17. בתום הכנת כל הקובות, מכניסים את המגש למקפיא. הם יכולות להישאר שם גם ימים ארוכים, ואף יותר.

*** עכשיו יש לכם אפשרות לבחור בין שני מרקים שונים: אדום (סלק) או ירוק (מלא עשבים) ***

אופציה א': מרק אדום

רכיבים:

3 סלקים בינוניים

4 גבעולי סלרי

1 בצל גדול

1-2 כפות רכז רימונים

1 לימון

מלח ופלפל

אופן ההכנה:

1. מחממים 3 כפות שמן בסיר בנפח 4-5 ליטר
2. קוצצים את הבצל ומטגנים אותו להזהבה.
3. מרתיחים קומקום מלא במים
4. מוסיפים את רכז הרימונים ומערבבים היטב
5. קוצצים את הסלרי - גבעול ועלים ומטגנים עם הבצל כשלוש דקות להתרככות
6. חותכים את הסלק לקוביות בגודל 2 ס"מ ומסיפים לסיר. מערבבים
7. שוטפים היטב את הלימון, סוחטים אותו, ושומרים את הקליפה בצד. מוסיפים את המיץ לסיר ומערבבים
8. מנקים את פנים קליפת הלימון משאריות הפלחים, כך שתישאר רק הציפה הצהובה. חותכים אותה לקבויות בגודל 1 ס"מ בערך. מוסיפים לסיר ומתבלים במלח ופלפל
9. מוסיפים את המים לסיר (כ-2 ליטר),מביאים לרתיחה. מנמיכים ומבשלים כ-20 דקות.
10. מגבירים את האש, ומחליקים פנימה את הקובה (ישירות מהמקפיא!)
11. מטלטלים קצת את הסיר כדי שהקובות יסתדרו ביניהן. מביאים לרתיחה, ואז מנמיכים אש ומבשלים 45 דקות. מפעם לפעם אפשר לטלטל קצת את הסיר (וידוי: אני השתמשתי בעדינות רבה בכף עץ, אבל לא חייבים). בשלב מסוים הקובות יצופו במרק. סימן שהצלחתם!

אופציה ב': מרק ירוק

רכיבים:

4 עלי מנגולד גדולים (וידוי: השתמשתי בתרד קפוא ובצל במקום)

8 גבעולי סלרי

2 קישואים
2 לימונים גדולים

½ צרור פטרוזיליה (אפשר כוסברה במקום)

1 כף כורכום

מלח ופלפל

אופן ההכנה:

1. מחממים 3 כפות שמן בסיר בנפח 4-5 ליטר
2. מפרידים את עלי המנגולד מהגבעולים, קוצצים את הגבעולים ומטגנים להזהבה.
3. מרתיחים קומקום מלא במים
4. קוצצים את גבעולי הסלרי ומוסיפים למחבת. מטגנים כשלוש דקות להתרככות
5. חותכים את הקישואים לקוביות בגודל 2 ס"מ ומוסיפים לסיר. מערבבים
6. קוצצים את עלי הסלרי, המנגולד והפטרוזיליה (על גבעוליה) ומוסיפים לסיר. מערבבים
7. שוטפים היטב את הלימונים, סוחטים אותם, ושומרים את הקליפה בצד. מוסיפים את המיץ לסיר ומערבבים
8. מנקים את פנים קליפות הלימון משאריות הפלחים, כך שתישאר רק הציפה הצהובה. חותכים אותה לקוביות בגודל 1 ס"מ בערך. מוסיפים לסיר ומתבלים במלח, כורכום ופלפל
9. מוסיפים את המים לסיר (כ-2 ליטר),מביאים לרתיחה. מנמיכים ומבשלים כ-20 דקות.
10. מגבירים את האש, ומחליקים פנימה את הקובה (ישירות מהמקפיא!)
11. מטלטלים קצת את הסיר כדי שהקובות יסתדרו ביניהן. מביאים לרתיחה, ואז מנמיכים אש ומבשלים 45 דקות. מפעם לפעם אפשר לטלטל קצת את הסיר (וידוי: אני השתמשתי בעדינות רבה בכף עץ, אבל לא חייבים). בשלב מסוים הקובות יצופו במרק. סימן שהצלחתם!

הדאל של אורי (תבשיל עדשים הודי)

דברים קטנים שמשמחים אותי בחורף:

א. כשיורד גשם

ביום שבו החלטתי

לקחת מטריה לעבודה.

אבל!

רק אם הגשם יורד

בזמן שאני באוטובוס.

ככה

אני גם מצדיק את זה שסחבתי מטריה –  

שזה דבר מעצבן-מעצבן-מעצבן

שמישהו המציא

רק כדי שכולנו נרגיש מטומטמים

שאנחנו שוכחים אותה כל הזמן.

וגם

אני לא צריך להשתמש בה בפועל –

שזה דבר מעצבן-מעצבן-מעצבן

כי אתה תמיד צריך להיאבק בה

תוך כדי הליכה בגשם

בזמן שאתה מתחמק ממכוניות

שמאיצות ליד שלוליות,

כשהיא

(המטריה כאמור)

מחליטה להתמסר לרוח

ולהתהפך עליך.

אז אם יורד גשם 

בזמן שאני באוטובוס

ביום שכן החלטתי לקחת מטריה,

זה דבר משמח.

בתמונה רואים בצל סגול, אבל אורי מתעקש שבצל לבן עדיף למשימה הספציפית הזו

ב. קרוטונים למרק

אבל רק אם מישהו אחר קנה אותם

כי זה פאקינג יקר

וכל כולו

אלו חתיכות של לחם קלוי.

אז נכון, אני יכול להכין לבד,

ונכון יש שקדי מרק,

ואפילו אפשר לשבור

חתיכות של בייגלה (נום!)

או קרקרים

ממש קשים (נומנום!).

אבל קרוטונים זה משהו אחר

וטעים (נומנומנום!)

וכשמישהו אחר קונה אותם -

במיוחד!

הנסיך בפעולה!

. . 

ג. העובדה שאורי חוזר מהעבודה

שלוש (!) שעות לפניי.

בזמן הזה

תיאורטית

הוא יכול להכין לשנינו

מרק!

אבל

בסבירות גבוהה יותר

הוא פשוט ישטוף

את ערימות הכלים

שהשארתי בבוקר

כשהכנתי

)לשנינו! לשנינו!)

אוכל לעבודה.

אבל (2)

הכי חשוב:

הוא יוכל להדליק לי

את הדוד!

וכך אוכל לשוב הביתה

למים חמים!!*

(*כן, יש לנו טיימר לדוד.

אבל בכל פעם

הוא שוכח מה השעה

וצריך לכוון אותו מחדש.

וחוץ מזה

למה לקלקל

מחווה רומנטית

עם טכנולוגיה?**)

**)כדי שיהיו לי מים חמים.

נקודה טובה)

אורי לא מבשל הרבה, אבל יש באמתחתו כמה מתכונים מנצחים, וזה תמיד משמח אותי כשהוא מחליט להשתלט על המטבח ולהכין אותם. ובראש המתכונים שלו נמצא הדאל – תבשיל עדשים הודי, שהכי טעים לאכול עם אורז בסמטי לבן. ואת המתכון הזה אורי למד להכין מהאקס שלו. הידד לדברים שלמדנו מהאקסים!

רכיבים:

1.5 כוסות עדשים כתומות*

3 בצלים גדולים

3 עגבניות גדולות

7 שיני שום כתושות (ואורי אומר: " ומעלה. באמת שאין גבול")

חצי חבילת כוסברה

2 כפות גדושות של חוויאג' למרק (או לפי טעמכם)

1 כף כורכום

מלח ופלפל

1 לימון

שורש ג'ינג'ר (לא חובה)

אופן ההכנה:

1.      משרים את העדשים במים למשך חצי שעה. אם אין לכם כוח – לא חייבים, אבל תשטפו אותם היטב.

2.      מבשלים את העדשים בסיר עם הרבה מים וללא מלח למשך 10-15 דקות (ואורי אומר: "עד שנהיה קוועץ' ")

3.      קוצצים את הבצל ומטגנים אותו בסיר רחב ונמוך (סוטאז' / סיר לממולאים) עד להזהבה (ואורי מדגיש: "לא לוותר!").

4.      קוצצים את העגבניות, מוסיפים לסיר ומבשלים במשך 5 דקות ביחד עם הבצל.

5.      מסננים את העדשים ומוסיפים אותן לבצל והעגבניות ומבשלים מכוסה על אש קטנה במשך 5 דקות.

6.      מכבים את האש, מוסיפים לסיר את השום והתבלינים היבשים.

7.      קוצצים את הכוסברה ומוסיפים לסיר.

8.      סוחטים מיץ מהלימון ומוסיפים לסיר.

9.      מערבבים את הכל, ונותנים לדאל לנוח במשך חמש דקות כדי שהטעמים יתמזגו קצת.

10.  מגישים עם אורז – הכי טעים עם לבן, ספציפית בסמטי.

אבל איך אורי מכין אורז בסמטי?

1.      מחממים בסיר כף שמן

2.      מוסיפים 1.5 כוסות אורז בסמטי ומטגנים קלות תוך כדי ערבוב במשך כשתי דקות

3.      מוסיפים 3 כוסות מים רותחים, מערבבים ומביאים לרתיחה.

4.      מכסים את הסיר, ומבשלים על אש נמוכה במשך 10 דקות

5.      מכבים את האש, מערבבים את האורז, מכסים ומשאירים מכוסה עוד עשר דקות

* השבוע נתקלתי לראשונה בשוק לוינסקי בעדשים צהובות, שהן העדשים הקלאסיות לדאל. עם זאת, טרם יצא לי לבשל אותן, כך שאני עדיין לא יודע כמה זמן זה לוקח