יום שישי, 31 במרץ 2017

חמוצים



לחמוצים יש קונוטציה שלילית
על לא עוול בכפם.
חבל שמלפפונים חמוצים,
למשל,
מתוארים באותה מילה כמו
אנשים שתמיד לא מרוצים,
וחולקים שורש
עם פספוס והחטאה.

כי בימים טרופים אלו
כשאני ישן עם נעליים,
בודק בתכיפות את הטלפון
שלא אחמיץ קריאה להזנקה,
דווקא החמוצים מציעים 
עוגן של יציבות.

לפני מיליון שנה
או שלוש שנים,
יכולתי לקבוע חופשה
בהתראה מראש של חצי שנה.
ולפני מיליון שנה
או כמה חודשים
יכולתי לקבוע עם חברים
לעוד שבוע 
בבטחה.

אבל עכשיו 
להתחייב על מחר
זו יומרה לא קטנה,
שמצריכה שלל כוכביות 
ואותיות קטנות
שייתנו פתח להברזות.
כי כשישנים עם נעליים,
נזהרים לא לחשוב 
כל כך רחוק.

ובכל זאת 
בכל שבוע 
אני כובש חמוצים 
כי עבורי 
זו הבעת אמונה,
שמה שלא יקרה,
חלילה וחמסה,
אנחנו נהיה 
כאן 
בעוד כמה ימים לפחות,
לפתוח את הצנצנת,
כשהם כבר יהיו 
חמוצים לתפארת
ונוכל לדלות אותם
במזלג הישר לפה.

לכן כשאני חותם את הצנצנת
בבזיקת שמן זית קלה
יש תחושה קטנה
של אמירת תפילה.


ובכל זאת 
לא הכל חמוץ מסביב,
הרי רק לא מזמן
עברנו שוב דירה.
והחלפנו ארונות מתקלפים,
אסלה מתנדנדת
ואפלולית עגמומית,
באור ושלווה 
ומלא ירוק בעיניים
ועץ לימון גדול,
שצועק לי מהמרפסת לבוא 
ולנער אותו לשווא
כי פירותיו 
לעולם לא ייפלו.
ולצידו 
העץ הכי עליז בעולם
שמכה בשמיים 
עם מיליוני פרחים 
צפופים בוורוד
והשם הכי חמוד
שמי שמע עליו בכלל -
ט-ב-בו-יה.

ונעים לנו בדירה אפילו ש
כבר הייתי צריך לאפות 
עוגיות לכל השכנים
כי לכל אחד מהם 
שמרנו אסון קטן משלו.

לאחד התקנו בלוני גז 
בטעות במקום שלנו,
לשני החלפנו שם לא נכון
בחשבון החשמל,
ולדיירי הקומה הראשונה
המטרנו גשם זכוכיות
בבוקר של שבת שמשית.

הכצעקתה?

בעודי מדלג בחינניות,
כמו לכלוכית בסרט דיסני,
בין מכונת הכביסה
למברשת השיניים 
לציפורים המצייצות -
יעיל, יעיל, יעיל!
בעטתי בטעות
בסולם המתכת
שנקש נקישה קטנה
בזגוגית העדינה
מדי לטובתה
וטובת כולנו.

ואז שואה וגבורה.


אבל לא הכל כל כך שברירי,
הנה אני ואורי
חגגנו השבוע
שש שנים להיווסדנו.
ולא שלא רבנו
יום קודם לכן
בדמעות ושיחה 
ושיחה ושיחה.

כי כשכואב לי, אני כמו
סמרטוט רחצה
ספוג במילים ארוכות,
וחייב לסחוט אותן מתוכי,
לשטוף איתן את כל הבית
שאוכל לגרוף אותן החוצה
להתנקות מכל מה 
שערער אותי.

אבל מה זה ריב אחד
לעומת הנצח
או שש שנים
ואינשאללה עד 120.

ויום למחרת 
כבר צעדנו שנינו
על חוף הים
לעבר האופק
או ארוחת בוקר מאוחרת
וממנה לקינוח
במקום אחר,
ואז למנוחת צהריים
(שבה הוא נמנם
ואני תליתי כביסה).
והבית היה נעים ושליו
כמו אחרי ספונג'ה טובה.

שהרי אנחנו כמו כלים שלובים,
הוא ממלא אותי 
בפסטה ברוטב עגבניות
כשאני חוזר הביתה,
או ברוקולי בתנור
כשאני ממהר לצאת עבודה,
או סתם פתיתים
תמיד.
ואני משיב לו 
בעוגיות או 
מג'דרות או 
קציצות או 
חמוצים
(שהוא מבקש ממני במיוחד
כי זה עושה לו 
*זהירות מילה קשה*
קקי-פלאים).




אורי אומר לי שצריך להפסיק עם פוסטים מבכיאים. ושוב אני חש צורך להתנצל ולאזן עם קצת דברים משעשעים. אבל זו דרכי להתמודד עם תקופות לא קלות. שקצת באו לי בצרורות. וזו גם הסיבה העיקרית שלא הייתי פה מאז ינואר. אבל אינשאללה אמן גם זה יעבור.

כמה הערות מקדימות:
  • המתכון שלפניכם מוכן בתוך ארבעה-חמישה ימים ומניב חמוצים מהזן הקראנצ'י. 
  • יש הטוענים שאפשר להפחית במליחותם, אך אני אוהב אותם כך בדיוק (ואינני לבד בדעה!). 
  • המהדרין ידרשו מכם לעקר צנצנות ואז לחתום אותן בשכבה של שמן. אין לי כוח לזה, וממילא אני מחלק צנצנות לאחיותיי ומחסל את מה שאצלי בצ'יק. כך שלצריכה של שבועיים, אני מפרגן לכם גם בלי לעקר צנצנות ועם מעט שמן זית רק לתיבול.
  • נותני הטעם העיקריים הם עלי הדפנה, חומץ התפוחים והשום - אל תוותרו עליהם. 
  • גרגירי הכוסברה השלמים רשומים כאופציונליים, אבל קחו בחשבון שאצלי הם התחבבו מאד על אנשים שונים, כי הם ברי כרסום, אז כדאי להוסיפם, אם יש בסביבה. 
  • אני כובש כאן מיני ירקות, אבל אותו תיבול יעבוד מצויין גם עם מלפפונים.
  • כמויות התבלינים המפורטות מטה הן לכיבוש של כל הכמות הגדולה מאד הזו. אם רוצים פחות - אפשר להפחית בתבלינים.
  • הערה חשובה: אני לא תזונאי. העירו לי ששימוש במים רותחים, חומץ ושמן פוגע בערכים הבריאותיים של הכבישה. אז קודם כל המתכון הזה בהחלט יעבוד גם אם תמסו את המלח במים קרים. לגבי יתר הדברים - קטונתי. דאגתי רק שיהיה לי טעים, ואיכשהו זה גם עשה לי נעים בבטן (בהחלט ייתכן שזה פסיכוסומטי :-) )

רכיבים:
1 כרובית קטנה
2 פלפלים אדומים גדולים
2 גזרים גדולים
5 גבעולי סלרי עם עליהם
10-15 שיני שום
10 עלי דפנה
חומץ תפוחים (אני משתמש באורגני)
מלח גס
2 כפות גרגירי כוסברה שלמים (אופציונלי)
½ פלפל ירוק חריף (אופציונלי)
שמן זית

אופן ההכנה:
  1. מרתיחים קומקום מלא
  2. מפרקים את הכרובית לפרחים בגודל ביס
  3. פורסים את הגזר לטבעות בעובי 2 מילימטר
  4. פורסים את הפלפל האדום לרצועות ברוחב חצי סנטימטר
  5. קוצצים את גבעולי הסלרי גס מאוד
  6. קולפים את שיני השום וחוצים אותן
  7. מפזרים חלק מהתבלינים בתחתית של צנצנת גדולה או קופסת פלסטיק גדולה עם מכסה
  8. מתחילים לסדר את הירקות, קצת מכל סוג בתוך הצנצנת, ומפזרים ביניהם שיני שום
  9. כשהצנצנת/קערה מלאות ב-⅔ מגובהן, מתחילים למלא נוזלים. בכוס רגילה שמים כף (לא גדושה) של מלח גס, ממלאים אותה במים רותחים וממסים את המלח. שופכים לתוך הצנצנת/קערה. על כל כוס מי מלח מוסיפים 2 כפות של חומץ תפוחים. נעצרים קצת לפני גובה הירקות.
  10. ממשיכים למלא את הירקות ודוחסים כמה שיותר פנימה, שיהיו צפופים
  11. ממלאים שוב במי מלח וחומץ לכיסוי הירקות, ובוזקים מעל בזיקה נאה של שמן זית.
  12. אם בחרתם בקערה ולא צנצנת - כדאי לשים מעל כל הירקות צלחת שתוכל ללחוץ עליהם, אבל בגודל שלא יפריע למכסה
  13. סוגרים את הקערה/צנצנת ומניחים בפינה מוצלת לארבעה-חמישה ימים, שמהלכם מנערים/מטלטלים אותה מדי פעם (אחת ליום נגיד)



יום חמישי, 12 בינואר 2017

מרק שעועית תירס מקסיקני


ינואר 1997.


השנה תהיה שנה לא רעה.

כיתה י"א
יתום טרי מאם.
אבל השנה תהיה לא רעה.

בכל בוקר
אקח את האוטובוס
לבית הספר.
אבל בחזור
אצעד לפעמים הביתה
ארבעים דקות
דרך השדות.

גם השנה אבריז מהטיול השנתי
כהרגלי,
כי עדיף ככה.
ואבריז גם מהגדנ"ע
מאותה הסיבה.
לפרנסתי אמשיך לנקות
את בית הקשישים במושב
תמורת 100 שקל לחודש.
ואדפיס עבודות בתשלום
שלושה שקלים לדף.

השנה אקנה את הדיסק הראשון שלי -
OK קומפיוטר של רדיוהד.
ובפעם הראשונה,
שאגיע לשיר מספר 9,
אחשוב לעצמי
"קניתי דיסק של מסוממים!".
אבל זה יעבור לי.

ובסוף השנה
אתאהב בבחור
בפעם הראשונה.
הוא יהיה המורה לפסיכומטרי,
סטודנט בן עשרים לרפואה
וחמוד נורא,
ותהיה לו חברה.
כך שהוא לעולם לא יידע.

סך הכל שנה לא רעה.

ינואר 2007.

השנה תהיה שנת התחלה.

סטודנט בסוף התואר
רווק עם ותק,
והשנה תהיה בסימן התחלה.

השנה יישבר לי הלב
ברעש גדול
אחרי שנתיים של המתנה.
וכל שיהיה לי לנחמה
זו הספונג'ה שאחרי.

אבל השנה גם אקח עצמי בידיים
ואצית את הגפרור
שיביא לי בסוף אהבה.
נשמע פיוטי,
אבל זה כולה אתר אינטרנט,
שיביא לי בחודש מאי
בחור ראשון חמוד,
ובאוקטובר
בחור שני חמוד
אך מאנייק,
ואחריהם תחכה לי עוד
דרך ארוכה.

השנה אפסיק לקנות דיסקים
באיחור משמעותי.
יהיו לי קאזה וסולסיק,
כך שאוכל לשמוע
הרבה יותר מוזיקה חדשה,
אבל בפועל אשמע
באותה המידה.
ואלבום השנה שלי
(כי כבר לא אומרים דיסקים)
יהיה סטרוברי ג'אם
של אנימל קולקטיב
(שבאופן מפתיע
גם תעזור להביא לי אהבה.
אבל עד שזה יקרה,
יש עוד דרך ארוכה).

השנה אשתדרג בעבודה
מהאופן ספייס הקולני
במוקד שירות הלקוחות
לעבודה עם נוף לים,
במשרד רק שלי
ושל השותפה עם הצמה.
וכל יום אסע בקו 20 לרכבת מרכז
ומשם אלך ברגל
10 דקות עד עזריאלי.
אבל בחזור
אצעד הביתה
את כל חצי שעת ההליכה.

ובאמצע השנה
אסיים את התואר
הכל כך מעשי
בהיסטוריה ובלשנות.
ולא אהיה בלשן
וגם לא היסטוריון,
ועדיין לא אדע
מה ארצה להיות כשאהיה גדול.
אבל אוותר לעצמי לעת עתה,
כי גם אם עוד אין לי תשובה,
מותר לחכות עם השאלה.
וממילא היא לא תיפתר עד סוף השנה.

ובכל זאת, שנה של התחלה.

ינואר 2016.

השנה תהיה שנה לא פשוטה

עובד כבר שלוש שנים בעיתונות כלכלה.
תפוס ואוהב, בזוגיות ארוכה.

אבל השנה תהיה שנה לא פשוטה.

השנה אתחיל להתאמן
על להפסיק לפחד מלפחד
בצעדים מדודים,
עקב אחר אגודל.
אתאמן על נשימה סדורה
וארשה לעצמי
להסתמך על עזרה.
ועל הדרך גם איזכר 
שביציאה מהארון,
כל ארון שלי לפחות,
טמונה הקלה,
שהיא לפחות צעד אחד
בדרך של התמודדות נכונה.

וגם השנה
יהיו בתי חולים
וימים נוראים
לאנשים אהובים.
והמון דאגה.
אבל גם סיבות טובות לתקווה
ורגעים של נחמה.

השנה לראשונה
אעבוד מחוץ לתל אביב,
כשמקום העבודה
ינדוד לרישון.
ואסע לשם בקו 126
אבל אחזור תמיד בטרמפים.
ולקראת סוף השנה
אפילו יהיה לי אוטו זמני
לכמה חודשים
שיבהיר לי שכנראה
הגיעה השעה.

השנה אמשיך לשמוע
מוזיקה חדשה.
לא בכמויות של
לפני עשר שנים,
אבל מכובד לגילי
בכל זאת.
ואלבום השנה יהיה
בלאקסטאר של דיוויד בואי,
שמי-היה-מאמין
יילך לעולמו בעוד דקה.

השנה גם אעבור
תפקיד בעבודה
לתחומי עניין חדשים
וקצב נכון של עשייה.
וסוף כל סוף
אסיים את התואר השני
אחרי מיליון שנה
של מריחה
בהצלחה.

ובדרך אאמץ
מנטרה של חברה
שתזכיר לי בהקשר של
החלטה חשובה -
שזה שאני טוב במשהו
לא אומר שאני צריך לעשות אותו.
ובהחלט ייתכן
שכל האנשים
שעושים פרצופים,
ממש-ממש לא מבינים,
או לכל הפחות
סתם לא מעניינים.

ובכל זאת שנה לא פשוטה.

---------

ינואר 2017.

השנה תהיה שנה יותר טובה.

היא תתחיל בדמעות,
אך תימשך בהקלה.
כי אין לה ברירה.
כי ככה החלטתי.
כי חמסה חמסה חמסה.
וכי זה יעד בר-השגה.

העיקר שתהיה יותר טובה.


הפוסט שלפניכם הוא תולדה של שיתוף פעולה שזממתי עליו ארוכות – עם האחת והיחידה מורקייק! קודם כל בגלל שאני חב לה חוב של תודה על זה שלפני מיליון שנה, כשהבלוג שלי היה בן כמה חודשים, צעיר ואנונימי, היא היתה הראשונה שגילתה אותו, פרגנה לו בפייסבוק והפיצה את הבשורה (סנדקית!). ושנית כי היא מהממת ומצחיקה, והבלוג שלה מהמם ומצחיק, והיא שונאת את רוב הירקות, כך ששמחתי לאתגר!

זה השלט שקיבל את פניי!
בסוף יצא שהחלטנו על מרק. כי חורף. שזה עדיף על התכנון המקורי של לטגן משהו לחנוכה. כי לא הייתי (היינו?) עומד בדדליין. והוספנו קרקרים. שיצאו יותר כמו עוגיות אמממ לעיסות, אך טעימות! ואצבעות לימון-בננה (שבביקור שלי היו בגרסת פאי)מ-ה-מ-מ-ו-ת. חושו לבלוג של מור כדי להיחשף למתכון המשובח שלהן!

קרקים בנוסח עוגיות!


אצבעות לימון-בננה בנוסח פאי!

עכשיו, בהחלט ייתכן שמה שמור בעיקר תזכור מהביקור שלי זה איש משונה שביקש ממנה רשות לנער את הסלרי השטוף בחלון (כי זה יותר הגיוני ויעיל!), אבל למה להתקטנן? שהרי היה בביקור הזה גם מרק! מקסיקני! משובח! עם ירקות! וסימני קריאה! שמבוסס רובו ככולו על המתכון הזה.

ולטובת הקוראות/ים אני מציע אותו בשתי גרסאות הכנה: אחת ארוכה יותר, שבה כמובן נקטתי, עם שעועית יבשה שמשרים ומבשלים, ובעיקר רסק עגבניות צלויות ביתי שהכינותי מראש. השניה עם שעועית קפואה ורסק עגבניות מוכן במקום. מה אומר לכם? עגבניות צלויות זה טעם החיים. אני ממליץ לכם לצלות כל הזמן עגבניות בבית, ולעשות כמויות של רסק/רוטב, שישמש אתכם לקציצותלזניה, שקשוקה, פיצה, חריימה (טופו כמובן) ומה לא. אבל מותר לכם להתעצל ולהשתמש ברסק מקופסא. אני לא שופט.

רכיבים (8 מנות):
2 כוסות שעועית שחורה יבשה או שעועית אדומה קפואה
פחית גרגרי תירס (335 גרם או 2 כוסות)
8 עגבניות טריות או 1/2 ק"ג עגבניות שרי או 2 כפות גדושות רסק עגבניות / ממרח עגבניות מיובשות
5 גבעולי סלרי, כולל עלים
2 גזרים
בצל גדול
6 שיני שום
2 כפות כמון
1 כף צ'ילי גרוס יבש (אופציונלי)
צרור קטן של כוסברה
1 לימון (אופציונלי)

אופן הכנה – בגרסא הארוכה (שעועית יבשה + עגבניות טריות + 2 סירים):

לילה לפני:
1.   משרים את השעועית בהמון מים למשך הלילה
2.   מחממים תנור ל-200 מעלות
3.   חוצים את העגבניות הטריות / עגבניות שרי. מניחים בקערה, בוזקים 2 כפות שמן זית וממליחים. מערבבים היטב
4.   מסדרים את העגבניות החצויות על תבנית עם נייר אפיה, כשצדן החתוך כלפי מעלה
5.   צולים את העגבניות במשך 40 דקות
6.   מצננים את העגבניות וטוחנים אותן למשחה חלקה בבלנדר

ביום ההכנה:
7.   מבשלים את השעועית שהושרתה בסיר בנפח 5 ליטר מלא במים רותחים (ללא מלח!) במשך שעה
8.   חצי שעה לאחר תחילת הבישול של השעועית: קוצצים את הבצל ומטגנים אותו עד להזהבה בסיר נפרד, גם כן בנפח 5 ליטר
9.   קוצצים את הגזר, הסלרי והשום ומוסיפים לסיר. ממשיכים לטגן במשך כחמש דקות, ומערבים מדי פעם
10. כשהשעועית התרככה, מעבירים חצי מהכמות לבלנדר, כולל הנוזלים, וטוחנים ביחד עם 6 כפות גדושות של מחית העגבניות הצלויות 
11. מוזגים לסיר עם הירקות את השעועית הטחונה, השעועית הלא-טחונה שנותרה בסיר, גרגירי תירס ותבלינים יבשים (כלומר כל הרכיבים חוץ מהכוסברה הטריה והלימון). מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש, מכסים ומבשלים עוד 20 דקות
12. מכבים את הסיר. סוחטים את הלימון למרק ומערבבים (אני שכחתי מזה בכלל, ויצא טעים גם בלי).
13. מגישים בקערה ומפזרים כוסברה טרייה קצוצה מעל

אופן הכנה – בגרסא הקצרה (שעועית קפואה + רסק עגבניות + 1 סירים):
1.   משרים את השעועית בקערה מלאה במים רותחים
2.   קוצצים את הבצל ומטגנים אותו עד להזהבה בסיר בנפח 5 ליטר
3.   קוצצים את הגזר, הסלרי והשום ומוסיפים לסיר. ממשיכים לטגן במשך כחמש דקות, ומערבים מדי פעם
4.   מעבירים חצי מכמות השעועית לבלנדר, כולל הנוזלים, וטוחנים ביחד עם רסק העגבניות / ממרח העגבניות המיובשות. אם קשה לטחון - מוסיפים עוד מים
5.   מוזגים לסיר עם הירקות את השעועית הטחונה, השעועית הלא-טחונה, גרגירי תירס ותבלינים יבשים (כלומר כל הרכיבים חוץ מהכוסברה הטריה והלימון). מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש, מכסים ומבשלים 40 דקות
6.   מכבים את הסיר. סוחטים את הלימון למרק ומערבבים (אני שכחתי מזה בכלל, ויצא טעים גם בלי).
7.   מגישים בקערה ומפזרים כוסברה טרייה קצוצה מעל




יום רביעי, 30 בנובמבר 2016

קציצות שעועית (ב-3 רכיבים!) ברוטב עגבניות


הפעם הראשונה
שטסתי לחו"ל
היתה בגיל 24
(לייט בלומר!)
לקלאב באנטליה
חמישה כוכבים הכל כלול -
גיבושון מהעבודה!

ויותר מלראות את העננים
מלמעלה,
יותר מהחוויה היוקרתית של
אירוח חמישה כוכבים -
הכי התרגשתי
לעבור בשעריו
של גן עדן עלי אדמות
למעשנים -
הדיוטי פרי.

שם,
כך סיפרו המנוסים,
הסיגריות זולות
(לא שעישנתי כזה הרבה),
והאלכוהול
במחירים מצחיקים
(אף שאני כמעט ולא שותה).
ואם תקשיבו ממש חזק
תוכלו לשמוע בקופה 
מלאכים שרים.

נרגש מהמעמד
חיכיתי בתחנה 
להסעה של העבודה.
וחיכיתי וחיכיתי.
ולצדי רק חברה אחת.
רוב הנוסעים
יצאו בהסעה הראשונה.
אנחנו רק מחכים
למאחרים
ומחכים.
לבסוף דחקה השעה
ולא נותרה ברירה,
אלא לצאת מהר
לשדה התעופה.

אצנו רצנו,
בכל העמדות חלפנו,
את כל הבידוקים עברנו,
ואל הארץ המובטחת הגענו.
שם הכל נוצץ מפלורוסנט
ויש מגדלים של פאקטים,
מזרקות מבונבוניירות
ותורים מהגיהנום.

העמסתי לי חמישה פאקטים
(אז עוד היה מותר),
ג'וני ווקר אדום
(כי היה הכי זול),
וחשתי לתור
שנראה הכי קצר.

ולפתע,
בת קול יצאה משמיים וקראה:
"הנוסעים בלהבלהבלה
בטיסת בלהבלהבלה
מתבקשים להגיע בדחיפות
לשער בלהבלהבלה"

האם כרזו בשמנו?
זו היתה הטיסה שלנו?
מה לעזאזל אמרה בת הקול?
לנטוש את הטיסה
או לנטוש את החלום?

ושוב תצא בת הקול
ותרעים בקולה
הודעה עמומה
באינטונציה מפחידה.
אני וחברתי
הבטנו זה בזו
וקיבלנו החלטה -
לנוס על כרטיסינו בבהלה.

ומאז ועד הטיסה הבאה
רדף אותי בלילות 
חלום, ובו 
אני מסתובב
שעות ארוכות 
חופשי בדיוטי.
עורם מלוא העגלה
פאקטים, וויסקי
ושוקולדים למשפחה.
ואין לחץ,
ואין תור.

והכל נפלא.


הטיסה הראשונה
העצמאית שלי לחו"ל
(כלומר הראשונה שאינה
לגיבוש מהעבודה)
היתה שנתיים אחר כך,
לאמסטרדם.
ומטרתה היתה 
הרבה יותר קשה 
מסיגריות בהוזלה.

שם באמסטרדם המשוחררת,
כך סיפרו המנוסים,
הבחורים יפים ונחמדים,
ובעיקר זרים,
כך שאולי יהיה קל יותר
להתגבר על הביישנות
ולהכיר אנשים.

חמוש בהמלצה
ממגזין תיירים
צעדתי לעברו של
פאב קהילתי.
התיישבתי על הבר,
הבטתי סביבי
ואז בחרתי לעצמי
נקודה יפה בחלל
שבה בהיתי רוב הערב.

נבוך מכדי להתקיים,
עישנתי סיגריה
אחר סיגריה
אחר סיגריה.
הביישנות,
כך אומר המנוסה,
דבקה בך גם בגולה.

ולפתע,
התיישב לידי
בחור ככל-הנראה-חמוד
(קשה להכריע
כי ממש התקשיתי
להסיט את מבטי 
מהנקודה בחלל).
אז קיבלתי החלטה
ובמשך כחצי שעה
זזתי לאט
לאט
לאט
על הכסא המסתובב
בקצב של מעלה לדקה
עד שהגעתי לזווית
שעלולה בתנאים מסוימים
להצטלב עם מבטו.

ולמזלי נס קרה!
העפתי בטעות את המצת שלי
הרחק לעמדת הברמן.
הידד!
יש לי נושא לגיטימי לשיחה!
אזרתי מלוא האומץ,
נקשתי על כתפו
של הזר החמוד-לכאורה
ושאלתי ברוך:
יש לך אש?
אבל הוא רק הצביע על הברמן
ואמר:
יש לו גפרורים.

מובס,
סובבתי את כסאי בחזרה,
המשכתי לעשן בשרשרת
והלכתי הביתה
אחרי רבע שעה.

מליון שנה חלפו,
אני כבר לא מעשן סיגריות
ויש לי בחור אהוב משלי
(תקפצו לי, הולנדים חמודים!).
כך שהטיסות לחו''ל
מתמקדות במטרות
יותר הולמות את גילי -
כמו לא לדאוג לכולם כל הזמן
או לזלול מלא מתוקים.
כי יש חוק חו''ל!!
וסליחה, אנחנו בפריז.

מצויד בשלל המלצות
של מנוסים 
(לרבות מפה ייעודית!),
יצאתי לרחובות
חמוש במשימה:
לגרום לאורי
להדחיק לכמה ימים
את הפחד שלו
שאחטוף סוכרת
(כי אני אוהב לאכול ה-כ-ל עם לחם) -
ולזלול את 
מיטב הקינוחים
במיטב הפטיסריז
בפריז.

ביום הראשון לא לחצתי.
היינו רחוקים ממילא
מהאתרים במפה.
אבל ביום השני
איתרע גורלנו
והתערוכה שאורי רצה
היתה במרחק הליכה
מהפטיסרי המהולל
של ז'אק ז'אנה
(סטיה קטנה מהמסלול
של איזו חצי שעה הליכה).

מהיכרותו איתי
הניח אורי
שכדאי לפחות
לתת לי פטיסרי אחד,
שאשתוק.
אבל כל הדרך
הוא הפציר בי נואשות:
חשוב על מחר!
המעט בסוכר!
(קצת חבל שהוא לא באמת דיבר בחרוזים)

ואז הגענו
למקדש של ז'אק,
שם יש מרבדים של פרלינים,
שדות של מרמלדות
וניחוחות של יוקרה.
האזנו למלצרית
מדקלמת ברוך
את מבחר התופינים
ומיטב העוגות.
ואז אורי
נסוב לעברי 
ואמר נחרצות
את חמש המילים היפות
בשפה העברית:
"כל אחד לוקח עוגה משלו".

ומאז בילינו
את יתרת הימים
מתמסרים לסוכרים.
בין פארי ברסט
לבאבא ערום.
בין טארט תאנים
לשבלול פיסטוקים.

וליום האחרון
שמרתי את המסקרן מכל -
מצופה בשמיכת גלאסז' לבנה
מעוטרת בנקודות שומשום שחורות,
בפטיסרי המתכנה
אוטופיה.

חגנו במעגלים בעיר
עד שהגיעה השעה
למנת מתיקה.
אז צעדנו וצעדנו,
עד שנרגשים ניצבנו
בפני דלת סגורה.
והגוגל בישר מרה
שבימי שני
האוטופיה במנוחה.

ומאז בלילות 
רודף אותי חלום,
שבו אני חג לי חופשי
בעיר האורות
ממלא את ימיי
בפחמימות ריקות.

והרי זה אך אנושי!
כי יעדים בוגרים, כמו
לא לדאוג לכולם כל הזמן -
הם משאלה יותר מדי קשה.
אבל טארט שומשום שחור?
זה כולה ארבע וחצי שעות טיסה!


חודשיים חלפו מאז הפוסט הקודם (שערוריה!), אבל הנה אני כאן! אז טסנו לשבוע בפריז, והייתי קצת חולה. אבל הסוכר מרפא! ואז חזרנו ארצה למה-זה-הדבר-הזה-5%-לחות ושוב נהייתי חולה, הפעם פחות בקטנה. ובשבוע הבא יש יומולדת לאורי אהובי, ואז אנחנו שוב עוברים דירה, ואין לי רגע דל! אבל בין לבין - קציצות!

המתכון הזה הוא אלתור של מה-היה-לי במקרר עם רוטב העגבניות החביב עליי (המתכון המופתי של אבי ביטון) בשינויים קלים. בהתחלה התלבטתי אם זה בכלל שווה פוסט, כי היי - זה סוג של שעועית ברוטב עגבניות (לא בדיוק, אבל בערך), פשוט בצורת קציצות. ואז חשבתי לעצמי שאולי אי שם יש איזה ילד שמסרב לאכול שעועית, אבל יאכל אותה אם היא תתחפש לקציצה. בפרפראזה על חז"ל: בשבילו זה קציצה, ובשבילך - חלבון. או סתם שעועית. הבנתם אותי.

הפעם קשרתי את עיסת הקציצות עם טחינה מגרעיני דלעת, אבל ברור לי שלרובכם אין כזו במזווה (וחבל!). אז אפשר ללכת על שקדיה ללא סוכר או אפילו חמאת בוטנים ללא סוכר. ואם כלו כל הקצין - שימו טחינה גולמית. זה פחות כיף (מריר וכבד יותר), אבל אפשרי.

ואם אתם או הילדים שלכם מוכנים לאכול רק רוטב עגבניות פושטי - לכו על זה. הרוטב כאן הוא רק אופציה אחת. רק תקפידו לא לבשל יותר מדי את הקציצות, שלא יתפוררו.

רכיבים:
לקציצות:
2 כוסות שעועית לבנה מבושלת (השתמשתי בקפואה משקית שהפשרתי)
1 בטטה בגודל בינוני
2-3 כפות גדושות של טחינה מגרעיני דלעת / ממרח שקדים ללא סוכר / חמאת בוטנים ללא סוכר (אפשר טחינה גולמית רגילה, אבל לא ממליץ)
1-2 כפות חוואיג' למרק (או כל תבלין אהוב אחר לקציצות - כמון, למשל)
1-2 כפות מלח

לאפיה ולרוטב:
½ כוס שמן

לרוטב:
1 גזר גדול
1 פלפל אדום
7 שיני שום
כוס עלי פטרוזיליה
1 פחית עגבניות מרוסקות (400 גרם)
1 כף פפריקה
½ כף צ'ילי יבש גרוס (אופציונלי)
מלח ופלפל

הוראות הכנה:
מכינים קציצות:
  1. מחממים תנור ל-200 מעלות
  2. במעבד מזון/פומפיה מגררים את הבטטה לשרוכים דקים. מעבירים לקערה (לא לסחוט נוזלים!)
  3. במעבד מזון טוחנים את השעועית והטחינה/שקדיה חלק ככל הניתן (אני מפסיק כשזה מתחיל להתכדרר כמו בצק)
  4. מעבירים את מחית השעועית לקערה, מוסיפים תבלינים ולשים את העיסה היטב
  5. מניחים נייר אפיה על תבנית, ובעזרת הידיים מורחים עליו 2 כפות שמן
  6. יוצרים קציצות מהעיסה ומניחים על נייר האפייה
  7. מברישים את הקציצות בשמן (ואם אין מברשת אפשר לטפוח קלות עליהן עם ידיים משומנות או לרסס בתרסיס שמן)
  8. אופים את הקציצות על טורבו במשך 20 דקות


מכינים רוטב:
  1. מחממים ¼ כוס שמן בסיר רחב
  2. פורסים את הגזר לטבעות ומטגנים
  3. חותכים את הפלפל לחתיכות בגודל 1 סמ"ר ומוסיפים לסיר
  4. קוצצים את השום והפטרוזיליה, ומוסיפים אותם לסיר אחרי שהירקות כבר מתחילים להשחים.מערבבים במשך כ-2 דקות
  5. מוסיפים את פחית העגבניות המרוסקות, 2 כוסות מים ותבלינים. זה צריך להיות דליל כמו מרק, כך שאפשר להוסיך עוד מים במידת הצורך. מביאים לרתיחה, מנמיכים אש, מכסים ומבשלים במשך שלוש דקות
  6. מוסיפים את הקציצות לסיר,מכסים ומטלטלים אותו שהקציצות יכוסו היטב ומבשלים על אש נמוכה 20 דקות. להיזהר לא לבשל אותן יותר מדי, שלא יתפוררו.
  7. מגישים עם אורז לבן או חלה