יום שישי, 12 ביוני 2015

לחמניות ממולאות



עם אבא שלי
זה אף לא פשוט.

אני והוא
שני עקשנים,
שני מהירי חימה,
ובעיקר שני קשקשנים
שחושבים שהם יודעים הכל.

התפוח, העץ,
ורוח ה…
בעיקר הרבה רוח.

אבל לפחות בדבר אחד
תמיד הסתדרנו מצויין.
אבא בהחלט היה ה-כתובת
כשהייתי צריך
לשמור סודות
מאמא.

כמו למשל,
באותה הפעם,
באלף-תשע-מאות-שמונים-וניחא,
כשאבא בא לאסוף אותי מהגן,
והשאיר את המפתחות
בסוויץ' של הטרנזיט,
כשירד לרגע
להחליף מילה.

אני ובני דודיי
ישבנו וחיכינו,
עד שעלה במוחי
הרעיון המבריק
כיצד נוכל לקצר הליכים
ולהגיע מהר יותר הביתה.

פשוט מאד!

אני אחסוך לאבא
את סיבוב המפתח
בסוויץ'.

וכך
מקץ שלושים שניות,
אני,
הבני דודים,
והטרנזיט,
הידרדרנו במורד תעלה.

לכולנו שלום.
אין מה לדאוג.
כולה תעלונת קטנה.
ואמא לא צריכה לדעת,
נכון?

חבל שסתם תדאג.

עשרים שנה אחר כך,
אבא היה דווקא
האחרון לגלות את
הסוד.
ה-סוד!

אחרי שכל האחים כבר ידעו,
וחלק מהדודים כבר ריכלו.
ולא היתה כבר אמא
לשמור מפניה סודות.

כי דחיתי ודחיתי,
ואמרתי,
כשיהיה חתן להציג,
כשאוכל להראות לו פרצוף חמוד
במקום סימני שאלה
שיריצו לו בראש
שדים ומפלצות..
כשזה יקרה,
אז נדבר.

אבל אף פרצוף חמוד
לא מיהר לחופתי,
והשנים נקפו,
וסודות זה דבר מכביד.

אז יצאתי מהארון.
והיתה שיחה
טעונה
ודרמטית.

או לפחות כך סיפרו לי.

כי לא הייתי שם
כשזה קרה.
כן, כן,
אפילו לא באותו איזור חיוג.

כי צדיקים
(או שמא חוטאים) -
מלאכתם נעשית בידי
אחרים.
ובמקרה שלי,
האחיות שלי
פירקו את הארון בגבורה.

ובשנים שעברו מאז
צברנו עוד ועוד סודות.

הוא סירב תמיד 
להגיד לי מה שלומו, 
כי הוא
"לא מוסר דו''ח רפואי".
אבל האחיות שלי היו
מלשינות על הדברים החשובים.

ואני לא הייתי מספר לו
כל מיני דברים שקרו לי בחיים, כי
מה כבר יש לספר?
אבל האחיות שלי היו
מלשינות על הדברים החשובים.

וכל זה משאיר לנו
מלא זמן
לקשקש קשקושים,
להגג היגוגים,
ולהקניט קינוטים.
וכמובן לשלוף את 
בדיחות הקרש הקבועות
בתזמון המושלם.

ואל נא תחשבו שזה מעט כי

קשקושים יכולים להשכיח צרות,
הגיגים יכולים להזכיר נשכחות,
הקנטות יכולות להקפיץ פנים נפולות,
ובדיחות מטופשות יכולות
להעלות חיוך
ממעמקי המצולות.


בלחמניות האלה נתקלתי באחד מגליונות "על השולחן". הבצק הגאוני שלהן הוא של ארז קומרובסקי, אבל מכיוון שלא מצאתי אותו אונליין בשומקום, זו מצווה להעלות אותו לרשת. לא?

מדובר בבצק שמרים קל להכנה, נוח לתפעול וסלחני מאד, כזה שקל לתקן איתו חורים, ולא נדבק או מתפורר או עושה בעיות שבצקים מרגיזים עושים. וגם כיף לאכול אותו כמובן!

במקור הוא עשה אותן במילוי של כריך טוניסאי והציע גם מלית של סביח. לטובת הקהל הטבעוני, אני מציע כמה אופציות טבעוניות, שהכי כיפית שבהן היא פשוט לדחוף את השאריות שיש לכן במקרר.
ואפשר לשחק עם כמה מליות שונות, ולארגן מסיבת הפתעה של לחמניות מלאות בסודות. על אחריותכם אבל, כן? שלא ייבהלו האורחים.
כמו כן, מלית זו מילה איומה.


לבצק:
1/2 ק"ג קמח לבן
1/2 שקית שמרית + 1/2 שקית משפר אפיה
1 כפית מלח
1 כף סוכר
1 כוס מים
1/4 כוס שמן זית
1 כף טחינה גולמית (אני השתמשתי במלאה. במתכון המקורי היתה בכלל ביצה)

למלית:

א.      קלה וכיפית: שאריות מאתמול. נגיד, יש לכם סיר של קציצות ברוטב?אז כזה. לי היה תבשיל ירקות מוקפצים עם טופו. 
ב.      סלט חצילים פושטי: 1 חציל + 1/2 ק"ג עגבניות + 3 שיני שום + מלח פלפל + פפריקה. אפשר גם טחינה גולמית
ג.       מתוקה: חפיסת שוקולד מריר + חמאת בוטנים / ממרח שקדים

אופן הכנה:
  1. מערבלים את כל החומרים במיקסר עם וו לישה לעשר דקות על מהירות נמוכה
  2. מתפיחים שעה מכוסה בניילון / מגבת
  3. אחרי שהבצק תפח לשעה, מחלקים אותו ל-14 חתיכות (לי יצאו 13)
  4. נוטלים חתיכה, משטחים אותה בידיים, שמים כף מהמלית* (אם זו המלית המתוקה, אז 2 קוביות שוקולד וכפית מהממרח) וסוגרים עליה את הבצק בצביטה (הבצק קל לתפעול ולהדבקת חורים).
  5. שמים על תבנית עם נייר אפיה, כשהתפר כלפי מטה, ומתפיחים עוד רבע שעה.
  6. מחממים תנור ל-190 מעלות
  7. מורחים על כל לחמניה שמן זית בידיים (או מברישים בביצה טרופה, אם אינכם טבעונים) ואופים 25 דקות.


*אבל איך מכינים את סלט החצילים?
  1.  פורסים חציל לפרוסות, ממליחים ומניחים על תבנית בשמש, להוצאת הנוזלים
  2.  אחרי כשעה, סוחטים את החצילים בידיים ומייבשים במגבות נייר.
  3.   מערבבים בקערה את החצילים עם 3 כפות שמן זית. מסדרים על מחצית של תבנית לתנור עם נייר אפיה
  4. מחממים תנור ל-200 מעלות
  5. חוצים את העגבניות (שרי לחצאים, רגילות לשמיניות), ומערבבים בקערה עם שמן זית + מלח + פלפל
  6. מסדרים את העגבניות על המחצית השניה של התבנית
  7.  אופים 40 דקות
  8. מניחים בקערה את הירקות הצלויים, כותשים לתוכה שיני שום ומתבלים בפפריקה + מלח ופלפל (אם צריך עוד). מערבבים היטב.
  9. לצורך המלית של הלחמניות: אפשר גם להוסיף כפית טחינה גולמית בכל לחמניה



5 תגובות:

  1. פוסט מרגש ונוגע. והלחמניות נראות נפלא

    השבמחק
  2. מקסים ויפה ומרגש.

    השבמחק
  3. מעל חודשיים בלי פוסט?
    אני מתחילה לדאוג
    :(

    השבמחק