יום שני, 4 באוגוסט 2014

ספגטי-ללא-ספגטי עם פטריות


כנצר למשפחה של מתולתלים
אני יודע
שרעמה מפוארת
יכולה להיות נשק אימתני
אך גם עקב אכילס.

כשהיינו ילדים
מדי יום
אני ואחותי המקורזלת
הלכנו מכות
(לא, כי אתם רק ניגנתם על פסנתר
וקראתם ספרות אנגלית),
וכל ריב הסתיים
כשאני אחזתי בקרזוליה
והיא בתלתליי
עד ששנינו נאלצנו לשחרר 
בו זמנית
שלוש..
שתיים..
אחת..

מאז עברו 
שנים ארוכות של ריסון,
שבהן הליפה הסוררת
הוחלפה בתגלחת מאופקת.

עד שמצאתי אהבה.

עכשיו, יש כאלה
שבזוגיות
סופסוף מפסיקים לעשות רגליים
או מורידים הילוך בחדרכושר.

אני
הרגשתי שזה הזמן
לתת לתלתלים שלי
ד ר ו ר.


והיום אני יודע,
קונטרול פריק שכמותי,
שרעמת תלתלים
היא בעיקר תרגיל עצמי
בשחרור שליטה.

אתה קם בבוקר
עם כדור צמר ענוג
מהודק לראשך.
אבל עד שתגיע לאוטובוס
ייצאו לך קפיץ מצד ימין
ותפרחת משמאלך.

אז מה?
לא תמיד הכל
חייב להיות כל כך
מ א ו ר ג ן .

ונכון, אני גם יודע,
יש חומרים ותכשירים,
שיכולים לסדר יפה יפה
את כל העניינים.

אבל למה לרסן שוב את התלתלים,
כשהם מלמדים אותי
לקח כל כך חשוב
על החיים?*

* ובכל זאת, אחת לשלושה-ארבעה חודשים, כשאני מתחיל להידמות יותר מדי לקראסטי הליצן, אני מסתפר קצר ומאתחל את התלתלים. כי יש גבול עד כמה היפי-משחרר אני יכול להיות. קצת סדר צריך שיהיה.


דלעת ספגטי* מכירים? זו דלעת שאחרי אפיה/בישול קצר, התוכן שלה מתפרק לאטריות דקיקות. כאלה שאפשר להכין מהן ספגטי-ללא-ספגטי. או כפי שכינתה אותן ידידה שלי: גלאס נודלס מרוקאיות (אף כי אני לא בטוח אם דלעת היא יותר מרוקאית, תוניסאית או טריפוליטאית. קטונתי).
ומהי באמת דלעת ספגטי, אם לא דלעת מלאה בתלתלי זהב?! ממש כמו דוד המלך, שעל שמו נקראתי אני (בצורה עקיפה. רשמית זה על שם סבא של אבא שלי). הידד לי על הקישור הצולע בין הפוסט למתכונו!
הפעם שידכתי לספגטי את השילוב המנצח של פטריות-כוסברה-עגבניות מיובשות. כי פטריות לא חייבים לשדך לשמנת.

* בדלעת ספגטי נתקלתי רק בשוק הכרמל. גרוע מכך, המוכר בדוכן הדלעת אמר לי בשישי האחרון שהעונה של דלעת הספגטי הסתיימה, אף שהיו לו עוד כמה טריות למכור. אז אני מחזיק לכולכם אצבעות שעוד יש שם כמה דלעות. אחרת נחכה לשנה הבאה.

רכיבים (4 מנות):
1 דלעת ספגטי
1 סלסלת פטריות יער/שמפיניון
10 עגבניות מיובשות
חופן עלי כוסברה
3 שיני שום
1 בצל אדום גדול (אפשר גם לבן במקום)
שמן זית
מלח ופלפל
1/3 כוס מים

אופן ההכנה:
1.      מחממים תנור ל-200 מעלות
2.      חוצים את הדלעת לאורכה ומרחיקים את הגרעינים.
3.      מניחים את חצאי הדלעת בתבנית (הצד החתוך כלפי מעלה) ואופים 35 דקות.
4.      קוצצים את הבצל גס ומטגנים להזהבה בסיר רחב
5.      קוצצים את השום (לגפרורים), הכוסברה (דק) והפטריות (לחתיכות גדולות). מוסיפים לסיר ומטגנים מכוסה (כדי שלא יתייבש) במשך כמה דקות. מפעם לפעם מערבבים, עד שניכר כי הפטריות התבשלו.
6.      אם אין בכלל נוזלים – מוסיפים שליש כוס מים ומערבבים. זה לא צריך להיות מרק, רק שיהיה מעט נוזל. מכבים את האש.
7.      מוציאים את חצאי הדלעת ומצננים מעט.
8.      לוקחים מזלג וגורפים החוצה את שרוכי הדלעת לסיר. מערבבים ומגישים.

5 תגובות:

  1. בתור אחת שבפדחתה התלתלים הנ"לים, הבנתי במשך הזמן שבתלתלים אין דבר כזה באמת סדר, כי הרי לכל תלתל נשמה משלו ורצונות משלו... עם כמה שאנסה תכשירים ומכשירים למיניהם (שאני ממש שונאת), הם כולם כתלתל אחד יתנקמו בי :)

    (הדלעת הזאת משגעת!)

    השבמחק
    תשובות
    1. כל כך צודקת! תלתלים הם חופשיים :-)
      (ותודה!)

      מחק
  2. מקסים כאן
    ואיפה נרשמים לעדכונים?

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה!
      אפשר להתעדכן דרך דף הפייסבוק של הבלוג

      מחק
  3. הדלעת הזו טעימה מאוד גם ללא בישול. כ-ספגטי רואו.

    השבמחק