יום חמישי, 16 באוקטובר 2014

טְרָווָדׅיכּוֹס

ראש השנה, 1989 (אני בן 8) 

אמא שלי שוב אופה טרוודיכוס, 
העוגיות שהיא מכינה רק לכבוד החגים.
אלה כיסוני בצק פריך 
ממולאים בבוטנים 
וטבולים בסירופ קינמון.

אחותי מקניטה את אמא שלי 
כי הסירופ בושל יותר מדי, 
והטרוודיכוס נדבקים לתבנית.
קצת קשה לתת בהם ביס הפעם, 
אבל זה טעים. 
ברור שטעים.

 * * *

ראש השנה, 1995 (אני בן 14)

אמא שלי חולה בסרטן, 
ואני רוצה לשמח אותה. 
ואת כולם.
אז אני מודיע חגיגית שאני הולך להכין טרוודיכוס בקרוב.
ויש לי מתכון, 
כי ישבנו עם אמא 
ורשמנו את כל המתכונים החשובים. 
על כל מקרה שלא יהיה.

אמא שלי לא אוהבת את הרעיון. 
טרוודיכוס זה יותר מדי עבודה.
אבל אני מתעקש.

למחרת בבוקר, 
אני הולך ברגל לתחנת האיסוף לבית הספר,
ובדרך אני רואה 
שדודה שלי ובת דודה שלה נוסעות אלינו הביתה.
אני חושד שנרקמת כאן מזימה.

עד שאני מגיע הביתה 
בחזרה מבית הספר 
מחכה לי מגש טרוודיכוס שהן הכינו.

אמא שלי מרוצה.

ראש השנה 2010 (אני בן 29)

אמא שלי לא איתנו כבר 14 שנה.

בגליון של מגזין בישול 
אני נתקל במתכון לטרוודיכוס,
ויודע שהגיע הזמן לעמוד במשימה.

קניתי במיוחד מכשיר להכנת אמפנדס,
כי תמיד הסתבכתי עם טכניקת הצביטה באצבע -
המיומנות הקלאסית שנדרשת 
כדי לסגור את הכיסונים.
אבל אחרי שלוש או ארבע עוגיות 
נמאס לי מהמכשיר
ואני עובר לעבוד עם הידיים.
14 שנה אחרי הפעם האחרונה שניסיתי,
פתאום האצבעות שלי 
יודעות מה צריך לעשות.

ואפילו שהמתכון במגזין 
שונה מהגרסה שהכרתי,
כי היו בו אגוזים במקום בוטנים
ומי ורדים במקום לימון -
בביס הראשון שאני נוגס בטרוודיכוס
אני נעצר,
מתיישב על הרצפה 
ובוכה.

כי הצלחתי.
ועכשיו אני כל כך מתגעגע לאמא שלי.

* * * 

סוכות 2011 (אני בן 30)

המשפחה של אמא שלי 
מארגנת מפגש של כל בני הדודים.
מרחוק, דודה אורו מסמנת לי שאבוא.
היא דודה של אמא שלי
יווניה-טורקיה מעל גיל תשעים
ולא ראיתי אותה כבר כמה שנים.

היא מראה לי בשקט מגש של טרווידכוס
שהכינה לכולם,
אבל במיוחד בשבילי.
היא זכרה כמה שאהבתי אותן בתור ילד,
אז היא טרחה והכינה.
ולפני שכולם ייקחו עוגיה,
היא רצתה לשמור את הראשונה בשבילי.

סוכות 2014 (אני בן 33)

דודה אורו נפטרה בערב יום כיפור.

אנחנו יושבים אצלה בבית,
עם יהודית, הבת שלה, בת דודה של אמא שלי,
ומדברים על המתכונים המיוחדים
ועל הידיים המיומנות 
שהיו מפיקות שורות שורות של עוגיות
בגודל מושלם ואחיד.

ואני חושב על עולם שלם בלדינו
שהולך ונעלם.
ושכל מה שאני אוכל לשמר ממנו
ולהעביר הלאה 
למי שאני אוהב בעולם,
זה הטעם של העוגיות של אמא שלי
והדרך שבה צובטים אותן באצבעות הידיים.




אמא שלי נולדה בשמחת תורה, היום לפני 69 שנים, כך שמבחינתי זו מצווה כפולה לאפות טרוודיכוס בעונת החגים.
אף שהמתכון שלה שמור במגירה בחדר הילדות שלי במושב, המתכון לבצק הגאוני שמופיע כאן הוא של רות אוליבר ממגזין "על השולחן", כאשר את הטעמים שלו שיניתי בהתאם למה שהכרתי מהבית.
בנוסף, השתמשתי כאן במחמאה (כן, מרגרינה בטעם חמאה). מעבר לשיקולי טבעונות/פרווה הבצק ממש נוח לעבודה עם מחמאה, והיא לא פוגעת בכלל בטעם. 
מי שמזועזע/ת מהרעיון, יכול להחליף לחמאה / שמן קוקוס.
שימו לב שיש בהמשך הפוסט גם סרטון קצר שהכנתי (ליתר דיוק, בן זוגי הכין) ומדגים איך סוגרים בצביטה את הכיסונים. 

רכיבים (כ-40 יחידות):
לבצק:
1/2 ק"ג קמח לבן
1/2 שקית אבקת אפיה
1 כף סוכר
1/2 כוס שמן
100 גר' מחמאה (מרגרינה בטעם חמאה) רכה
1/2 כוס מים

למלית:
1 כוס בוטנים קלופים
1/4 כוס סוכר
1-2 כפות קינמון טחון

לסירופ:
1.5 כוסות סוכר
2/3 כוס מים
מיץ מלימון שלם
1 כף קינמון

אופן ההכנה:
1.   טוחנים את רכיבי המלית במעבד מזון, עד שהבוטנים גרוסים דק (גרוסים, לא אבקה)
2.   בקערת המיקסר שמים את הקמח, אבקת האפייה והסוכר. יוצרים גומחה ושמים בה את השמן, המחמאה והמים. מערבלים בוו לישה עד שמתקבל בצק רך.
3.   מחממים את התנור ל-180 מעלות
4.   בוצעים חתיכה מהבצק ומרדדים לעובי של 2-3 מ"מ
5.   חותכים עיגול מהבצק בעזרת כוס/קערית/חותכן. לטעמי, הקוטר המומלץ לעיגולים הוא 5 ס"מ
6.   מניחים במרכז העיגול כפית מהמלית. מקפלים את הבצק על המלית. מהדקים היטב את שולי הכיסון וצובטים (ראו סרטון). מניחים בתבנית על נייר אפיה


7.   אופים את הכיסונים במשך 25 דקות ומצננים
8.   מכינים את הסירופ: מניחים בסיר את רכיבי הסירופ ומביאים לרתיחה. לאחר מכן מנמיכים אש ומבשלים את הסירופ עוד חמש דקות
9.   הסיר נשאר על הגז - מניחים בתוכו כיסונים ומבשלים חצי דקה. הופכים אותם לצד השני ומבשלים עוד חצי דקה. מוציאים ומניחים בתבנית.
10. בסוף הבישול של כל הכיסונים, יוצקים עליהם את יתרת הסירופ. אם הוא צמיג מדי, ניתן להוסיף לו מעט מים רותחים לפני היציקה.
11. שומרים אטום היטב במקום מוצל מחוץ למקרר עד שלושה ימים

10 תגובות:

  1. פוסט מרגש, והתוצאה בהחלט מוקפדת ומרשימה. אהבתי את הסרטון.
    כיף לעקוב אחרי הבלוג שלך!

    השבמחק
  2. זה נראה כל כך יפה ואימהי.
    ריגשת!

    השבמחק
  3. דודו יקירי, מי כמוני יודעת כמה אמא אהבה אותך וגאה בך במיוחד עכשיו..תמשיך לכתוב ולרגש .. נשיקות גלי

    השבמחק
  4. ריגשת מאוד.
    ועוגיות עם רגש זה הכי הכי.
    מחכה לטעום אותן

    השבמחק
  5. דודו הצלחת לרגש את נימי הלב העמוקים ביותר. תנוחם משמים, אני בטוחה שאמא שלך גאה בך מאד .חוויתי חוויה דומה מאד עם תבשיל עתיק יומין מבית אמא . הגעגועים שלנו נובעים מריחות וטעמים כי אמא היא אמא בכל הצבעים בכל מקום בעולם ובכל גיל אנחנו ילדיה (ואני כבר סבתא :) )


    השבמחק
    תשובות
    1. אורלי, תודה רבה רבה על התגובה הכל-כך מרגשת שלך :-)
      ואני סקרן לדעת מה היה התבשיל שאמא שלך היתה מכינה..

      מחק