קציצות טופו ברוטב חלב קוקוס-פסטו-לימון

אנשים נורמטיבים,

אנשים מן היישוב -

אלה יוצאים לחופשות

כדי לעשות כיף חיים.

ליהנות! לנוח! לבלות!

וכיף חיים!

רק אני תמיד נלחץ מחופשות?

נניח רגע בצד

את השנאה שלי לעשות תכנונים

או לשרטט מסלולים

או לקרוא המלצות

באנגלית.

ונניח רגע בצד גם את

החשש ש

בטח משהו יידפק,

ואת החשש הטבעי מאסונות

(שהרי לגויים לפחות אין מלחמות).

כיף חיים זה דבר משתק.

אין הרבה חופש בחופשות

כשאתה נורא טרוד במחשבות

כמו

"האם אני מספיק כיפי לפרטנר הנופש שלי"?

או

"האם מה שעשיתי כרגע

מגניב מספיק

כדי לדווח עליו

בשיחות הקפה בעבודה".

כן, כן,

כזה מהבול אנוכי.

לחרדת הנופשים

יש כמובן שורשים

בטיולים השנתיים

בבית הספר

שאליהם הפסקתי לצאת,

ברוך השם,

בכיתה חי"ת.

וגם זה היה יותר מדי.

כי טיולים זה למגניבים.

ואחרי שנגמר התיכון,

עבדתי במשך כשנה

כקופאי בקלאב-מרקט

(הראשון באשקלון!),

ושם השארתי מאחור

את הדימוי החנני,

ובראתי עצמי מחדש

כמגניב!

(כן, כן, קופאי מגניב)

עד שבסוף השנה

הוציאו אותנו לנופש.

אז אמרתי לעצמי,

דודו.

זה לא טיול שנתי.

זה לא בית הספר.

אתה מגניב עכשיו.

הכל בסדר.

ובאמת הכל הלך בסדר

עד הערב הראשון,

כשהבנות רצו לצאת לרקוד.

והבנתי ש

גדול עליי.

אני לא מגניב.

אני מתבייש לרקוד עם אנשים.

אני יותר מלפפון חמוץ כרגע.

והלך הנופשון.

למזלי,

לחרדת הפיזוזים

דווקא היו חיים קצרים.

כי ממש מעט אחר כך.

אחותי התחתנה.

וגם עשתה חינה.

ובתור האח של הכלה

מוכרחים לעשות שמח.

אין פטור מטעמי פדיחה,

כי להרים זו מצווה!

קולולו והכל.

ומה, לא תשמח את אחותך?

אז הדחקתי את הקהל

וענטזתי

וצהללתי

ורקדתי עד אחרון האורחים.

ושחררתי

מאז ולנצח נצחים*.

(*ברמה העקרונית)

המרקם כאן יצא גס בגלל ששמתי גרעיני חמניה במקום צנובר (כי נגמר לי בדיוק). וסליחה על הצל הגס

אבל לפוביית הטיולים

עוד היו חיים ארוכים.

ולהגנתי, אומר ש

א. השתפרתי עם השנים

וב. ברוב הפעמים

זה נבע בעיקר

מהחשש לבאס אחרים.

כלומר את שותפיי לנופשים.

(כי במעט הפעמים

שיצא לי לשוטט לבדי

דווקא היה נעים).

ומאז אורי כמובן

נעים גם בצוותא.

גם כי אני אוהב אותו

הכי בעולם,

וגם כי הוא יותר לחוץ ממני.

ואי אפשר ש

שנינו נהיה לחוצים.

אז אנחנו נלחצים בתורות.

ובכל זאת

לפעמים נראה לי ש

הדרך הקלה והנוחה לנפוש

היא פשוט

להיות חולים.

אם מתעלמים מ

חרדת המוות הקלה

ומצוקות גופניות

שבל יפורטו,

הרי שהרווחנו כאן

כמה ימים שבהם

באמת באמת נחים.

לא רצים להספיק שיגועים,

ולא צריכים לדווח

על כמה שהנוף היה מדהים.

וזה ממש לגיטימי

לישון המון,

לרבוץ מול טלוויזיה,

לזכות בפינוקי רחמים

ולהתבוסס בטרנינג.

להיט*

*רק צריך לפתור את עניין

חרדת המוות הקלה

והמצוקות הגופניות

שבל יפורטו.

הפתרון המושלם לכל האחרי חגים הזה (אני יודע, אתם.ן כבר מזמן התקדמתן.ם הלאה) הוא לקבוע חופשה אחריהם. כך הייאוש ייעשה יותר נוח. אז עוד כשבועיים אני טס לחופשה עם אורי. וכחייל ממושמע, דאגתי להיות חולה לפני כשבועיים, כדי לבזבז את הווירוסים בזמן (חמסה!), אז אנא אחלו לי בהצלחה.

המתכון לקציצות שלפניכם איננו שלי. יש מצב וחצי שזה המתכון הכי פופולרי לקציצות בקהילה הטבעונית והוא שייך כמובן לשף אבי ביטון. במתכון המקורי הוא הגיש אותם ברוטב חריימה מעולה. אבל מכיוון שהקציצות כה קלות להכנה, חשבתי שזה יהיה מגניב (!) ובעיקר קל לשדך אותם לרוטב אחר, שמבוסס על מתכון של רות אוליבר שפורסם אי אז ב"על השולחן".

רכיבים:

לקציצות:
 300 גרם טופו
3  כפות פירורי לחם / קמח מצה (לנמנעים מגלוטן – אפשר להשמיט פשוט את הפירורים. ראו הערה 7)
1 צרור כוסברה
 1 בצל סגול קטן
1  שן שום
4  כפות שמן זית
1  כפית כמון
1  כפית פפריקה מתוקה

מלח ופלפל

לרוטב:

1 פחית חלב קוקוס (400 מ"ל)

4 כפות פסטו (ראו בהמשך מתכון לפסטו ביתי)

1 לימון

1 שן שום

1/2 פלפל ירוק חריף

אופן הכנה:

מכינים את הקציצות:

1. מחממים תנור ל-200 מעלות
2. טוחנים את הטופו במעבד מזון למרקם חלק. אם צריך מוסיפים מעט מים. מניחים בקערה.
3. קוצצים את הכוסברה והבצל דק בסכין, ומוסיפים לקערה
4. כותשים את שן השום ומוסיפים לקערה
5. מוסיפים את יתר רכיבי הקציצות לקערה קציצות פחוסות בגודל של כדור פינג פונג. עוטפים כל קציצה במעט שמן זית (אני טובל בקערית עם שמן) ומניחים על תבנית מרופדת בנייר אפייה
6. אופים כ-15 דקות, להתייצבות והזהבה
7. מצננים את הקציצות! נכון במתכון המקורי זה לא נדרש, אבל לטעמי זה כדאי מאד, כדי לתת להן להתגבש ולהתמצק לפני שמכניסים אותן לרוטב. אם משמיטים את פירורי הלחם – זה ממש חובה לצנן לגמרי.

מכינים את הרוטב:

1. מחממים בסיר רחב ונמוך (סוטאז') 2 כפות שמן.
2. קוצצים שן שום ופלפל חריף ומטגנים כדקה
3. מוסיפים את הפסטו ומטגנים כחצי דקה
4. מוסיפים את חלב הקוקוס ומערבבים היטב
5. מגרדים את קליפת הלימון בפומפיה, סוחטים ממנו את המיץ, ומוסיפים אותם לרוטב
6. מביאים לרתיחה ומבשלים כחמש דקות על אש נמוכה
7. מסדרים את הקציצות בתוך הסיר, מטלטלים בעדינות שיכוסו ברוטב, מכסים ומבשלים על אש נמוכה כרבע שעה.
8. מגישים עם אורז לבן

רוצים להכין פסטו בבית?

רכיבים:

1 צרור בזיליקום טרי

3 שיני שום

5 כפות שמן זית

1/2 כוס צנוברים*

1 כפית מלח

* צנוברים זה האגוז האופטימלי לפסטו, אבל הוא יקר. אם לא מתאים לכם - אפשר להמיר אותו בגרעיני חמניה – התוצאה תצא קצת יותר גסה במרקם (כפי שאפשר לראות בתמונה של הקציצות), וכדאי להפחית כף שמן עבורה. אפשר להמיר גם בקשיו – התוצאה תהיה יותר גבינתית. ותכלס, לצורך הרוטב שלנו כאן, בכלל לא חייבים אגוזים (אבל אז לא תוכלו למרוח את שאריות הפסטו על לחם, כי זה לא יהיה ממרחי ממש).

אופן ההכנה:

טוחנים הכל במעבד מזון. אם המרקם לא ממרחי מספיק, אפשר להוסיף עוד טיפה שמן