יום חמישי, 26 בפברואר 2015

מרק פטריות, כרישה וגריסים


בכל פעם
שאני נוחת במדינה זרה,
הדבר שהכי משונה לי 
זה ששלטי הפרסומות
כתובים בשפה
שהיא לא עברית.

עכשיו, אני מודע לכך
שזה דבילי מצדי,
להיות כל כך מופתע
שבמדינה שאיננה ישראל
השלטים כתובים 
בשפת המקום.

ובכל זאת
קשה לי להבין
איך זה ש
מנסים למכור לי
סלולרי, נגיד,
בטורקית או בספרדית.

כאילו,
מה הקטע שלכם, שלטים?
דברו עברית.


אפשר גם לטעון
שיש משהו מוזר
בזרות שאני חווה
מול שפות שאינן עברית,
בהתחשב בכך ש
שני ההורים שלי
לא נולדו בארץ.

אבל אבא שלי 
עלה מפרס
כשהיה בן 9,
ומאז נשתכחה ממנו
רוב הפרסית שידע,
למעט, 
משום מה,
המון פתגמים
שכוללים את המילה
(סליחה על הבוטות)
תחת.

אמא שלי,
שעלתה מטורקיה
בגיל שנתיים,
דווקא דיברה 
המון לדינו,
במיוחד כשסבתא שלי
היתה מגיעה להתארח.

אבל לדינו היתה
נשק סודי,
שבו משתמשים
כדי שהילדים 
לא יבינו על מה מדברים.

והמקסימום שאפשר
זה לתת להם לשיר
עם יהורם גאון
(האליל המשפחתי!)
רומנסות בספניולית.

וכך יצא
שכל מה שאני
והאחים שלי 
יודעים זה 
לדבר בעברית
(נו, ואנגלית כמובן),
לשיר בג'יבריש
עם מבטא ספרדי
ולדקלם מלא פתגמים
עם תחת פרסי.


המרק שלפניכם אינו פרסי או טורקי, אבל הוא בהחלט מרק של מהגרים. אנחנו נקרא לו מרק לטבי (אף שנראה לי ששורשיו רוסיים), כי הגתה אותו אביטל, חברתי האהובה, שנולדה בלטביה (ומאז נדדה בין שלוש יבשות ולפחות ארבע שפות!).
המתכון שלה מובא כאן בשינויים קלים שלי (ביי חמאה, היוש שמן זית). שימו לב שבמתכון הזה כדאי שלא להשתמש בפטריות שמפיניון, שאין בהן מספיק טעם בשביל להחזיק את המרק. לכן אני מבקש שתקפידו הפעם לקנות פטריות פורטובלו (שנקראות גם חורש. גרסת הבייבי-פורטובלו נראית כמו שמפיניון, רק בחום כהה). בשוק הכרמל הן נמכרות לרוב באותו מחיר (או הבדל שקל שניים).

! אזהרת אתגר בסופר: פטריות מיובשות. נוסף על הפטריות הטריות, השתמשתי במיובשות, כדי להימנע מאבקת מרק שנכללה במתכון המקורי. אבל אתן/ם יכולות/ים לשים אבקת מרק, אם בא לכן/ם. יש מצב וחצי שגם בלי שתי האופציות הללו המרק יעבוד יופי.


רכיבים:
2 סלסלות פטריות בייבי פורטובלו טריות
1 כוס גריסי פנינה
1 כרישה גדולה
כ-10 יח' של פטריות מיובשות (אני רכשתי תערובת של פטריות שונות)
שמן זית

אופן ההכנה:
  1. מבשלים את הגריסים בסיר עם הרבה מים רותחים (ובלי מלח) במשך חצי שעה. אם מצטבר קצף על פני המים, מסירים אותו בכף (זהו קיפוי!)
  2. מניחים את הפטריות המיובשות בקערה וממלאים במים רותחים עד לכיסוי שלהן ועוד קצת
  3. פורסים את הכרישה לטבעות דקות
  4. מחממים בסיר נוסף (5 ליטר) 5 כפות שמן זית ומטגנים את הכרישה. מכסים ומערבבים מדי פעם עד שהיא מתרככת.
  5. חותכים את הפטריות לרבעים, ומוסיפים לסיר. ממליחים ומפלפלים ומבשלים כעשר דקות עם מכסה וערבוב מפעם לפעם.
  6. מרתיחים קומקום מלא
  7. שולפים את הפטריות שהושרו (שומרים על מי ההשריה בקערה בינתיים) ומוסיפים לסיר.
  8. מוזגים בעדינות את המים שבהן הושרו הפטריות לתוך הסיר (שימו לב שבתחתית הקערה ייתכן קצת חול, אז תיזהרו שלא לשפוך אותו לסיר)
  9. אחרי שהגריסים סיימו להתבשל (חצי שעה!), מסננים אותם מהנוזלים שלהם, ומוסיפים אותם לסיר המרק
  10. ממלאים את הסיר במים רותחים, מביאים לרתיחה, מנמיכים ומבשלים במשך חצי שעה.

יום חמישי, 12 בפברואר 2015

עוגיות שוקולד-צ'יפס-תפוחים-ירוקים




לאבא שלי יש סולם
מגיע כמעט עד שמיים
אבל אבא שלי בן 75
ולא הכי בריא בעולם.
הוא לא צריך לטפס על סולמות.

לא שזה ימנע ממנו
לעשות את זה דווקא.
זה אפילו נורא מתאים לו.
כי אבא שלי
הוא שילוב מיוחד של
גבר מזרחי-עם-כבוד
ובוגר סטודיו למשחק של הבימה
(היה כזה פעם,
בשנות ה-60 בתל אביב.
היום פועל על חורבותיו
סטודיו C).

מה שאני מנסה לומר זה 
שבכל מקום שיש קהל,
תצפו ממנו
לספק מנת דרמה.

אבל ככל שנוקפות השנים,
הולכת ופוחתת היכולת שלי
לפטור את החששות ולהגיד -
שטויות,
הכל-בסוף-יהיה-בסדר.
(חמסה חמסה)

אז בשבוע שעבר
הוא היה בבית חולים,
והידיעה על האשפוז
תפסה אותי באמצע של
לא-זוכר-מה,
ובעיקר לפתה אותי
בגרון.

אבל אבא שלי
כמו אבא שלי
לא ייתן לי להתבוסס
בלחץ ובפחד ובעצב.

לא.
הוא היה חייב גם לעצבן אותי.

כי עם כל הכבוד לזה ש
באתי מוכן ל
מלודרמה אמריקאית,
הוא גבר מזרחי-עם- כבוד.
הוא עושה מה שבא לו.

ותכלס גם זה לא היה
צריך להפתיע אותי.

בכל זאת, 
זה האיש 
שהיה מכין לנו 
רסק תפוחים טרי
מבלי להסיר את הגרעינים
או את הגבעולים.

ללמדך
ששום דבר לא
מגיע חלק בחיים.

אתה מנשק את הלחי
ונדקר מזיפים.

רק שיהיה בריא.
(חמסה חמסה)


אז השבוע שעבר היה לא פשוט. ואם בד"כ אני מתמודד עם תקופות איכס עם תגבור של ניקוטין ופחמימות ריקות – הפעם זה היה בעייתי. ראשית כי הפסקתי לעשן לפני שלושה חודשים. ושנית כי דווקא השבוע אורי החליט להתנזר ממתוקים. אז חיכיתי יפה במשך כמה ימים עם הרבה נשימות עמוקות. ואז נשברתי והכנתי עוגיות.

יש מליון מתכונים דומים למתכון הזה שאלתרתי כאן. השוס בו הוא שלעוגיות שוקולד-צ'יפס-קוואקר מוסיפים שקדים ותפוחים טריים (בלי גרעינים וגבעולים!). ככה יש משחק מרקמים וטעמים בין קראנצ'י, פריך ורך ובין חמצמץ, מריר ומתוק.

מוצלח במיוחד גם לנשנש את זה עוד בשלב הבצק הנא (ואין חשש לסלמונלה!) – כי השילוב של תפוח טרי עם שוקולד מריר הוא מנצח (ונרקח הודות להזמנה מפורשת של אורי).

רכיבים:
1 כוס קמח כוסמין/לבן
1 כוס קוואקר
1/3 כוס סוכר דמררה/חום/לבן
1/2 כוס שמן קוקוס
100 גר' שוקולד מריר
2 תפוחי עץ סמית' (ירוק) קטנים
חצי כוס שקדים
1/3 כוס רסק תפוחים (אני השתמשתי בקופסא קטנה של רסק מוכן – 113 גר')*
1/2 שקית אבקת אפייה
קורט מלח

אופן הכנה:
  1. מחממים תנור ל-180 מעלות
  2. מערבבים בקערה את כל היבשים: קמח, סוכר, מלח, אבקת אפייה וקוואקר.
  3. קוצצים את השוקולד לחתיכות (אם יש שוקולד צ'יפס, חסכתם לעצמכם את השלב הזה). מוסיפים לקערה
  4. קוצצים את השקדים ומוסיפים לקערה
  5. קוצצים את תפוחי העץ (אין צורף לקלף קודם!) לקוביות קטנות. מוסיפים לקערה ומערבבים היטב.
  6. יוצרים במרכז הקערה גומחה, ומוסיפים את שמן הקוקוס (מומס!) ורסק התפוחים. מערבבים היטב 
  7. יוצרים עוגיות בידיים (נוטלים חופן, מכווצ'צ'ים אותו קצת ביד, ומשטחים לדסקית). מניחים על נייר אפייה
  8. אופים 15 דקות

*במקום רסק מוכן אפשר לבשל תפוח טרי (מקולף וחתוך) בסיר עם מים רותחים או ללא מים במיקרו


יום ראשון, 25 בינואר 2015

צמחונום בן שנה!


הבלוג שלי חוגג שנה!
אמאאאאאאאא!! שנה חלפה לה!
וכמה גדל ילדי הקט מאז שנולד בפוסט הקציצות הטבעוניות הראשון..

אז קודם כל רציתי להגיד תודה רבה רבה
לכל מי שקורא/ת, מגיב/ה, משתפ/ת, מכינ/ה את המתכונים שלי בבית ושולח/ת לי תמונות.
אתם/ן חמודות/ים נורא!

יש פעמים שנורא קשה לי למצוא מתכון בזמן.
בפעמים אחרות יש מתכון, 
אבל עד הדקה התשעים 
אני לא יודע על מה לכתוב.
לפעמים אני מספיק לבשל 
רק בשעה מאוחרת,
ואז חשוך מדי לצלם תמונות יפות, 
והן יוצאות עקום. 
(וכן, אני עדיין מצלם בסלולר. 
או באייפד. 
ואורי עוזר)

אבל כל מחווה מצדכן/ם 
גורמת לי לשמוח מחדש 
שפתחתי את הבלוג, 
ושאני מתעקש להתמיד בו.
אז אני אוהב אתכן/ם מלא!
אפילו שטכנית אתן/ם אנשים זרים.
חלקכן/ם לפחות.

אז ישבתי וחשבתי
כיצד לחגוג את המאורע המשמח, 
והחלטתי לפרט בפניכן/ם 
את כ-ל כשלונות המטבח שלי בשנה החולפת.
או לפחות אלה שצילמתי וזכרתי. 

שנאמר: המיטב של הדרעק!
אבל יש גם מסקנות ומוסר השכל!

הנה מתחילים:

כלל מספר 1: ככל שאשקיע יותר בתמונת פתיח יצירתית, כך גוברים הסיכויים שהמנה תיחרב
כבר כתבתי על זה אמנם, אבל למה לא לדבר על זה שוב? להלן כמה דוגמאות.

איזו מהממת תמונת הרכיבים לעוגת השזיפים וקרם חלווה?

חבל שהבסיס התפורר, 
הלמעלה נדבק, 
והאמצע נשאר נוזלי.
חפיפ. בסוף יצא מתכון לקראמבל.

ואיזו מושקעת תמונת הרכיבים לטרייפל משמשים?

פירורי ביסקוויטים בניחוח קוקוס, 
מעליהם משמשים צלויים 
בשמן זית 
וחתימה של קצפת מקרם קוקוס. 

נשמע להיט. 
יצא משעמם.

ניחא. 

איזו יצירתית תמונת הרכיבים לבצל הממולא שלי? (ואיזו תאורה מחורבנת!)

כאן.. את מה אאשים?
אני כבר מכין את המנה הזו כבר שנים (אף כי במלית שונה מהפעם הנוכחית),
והיא כוללת שלב של טיגון הבצלים, ואז בישולם על הגז. 
הרי כבר דיברנו על זה שאני חייב לטגן דברים בשביל להרגיש חגיגי.

הפעם החלטתי לנסות להיות בריא יותר, ולא לטגן. 
במקום זה - לאפות אותם בתנור למשך הלילה.
אבל כמו תמיד בדברים כאלה,
אני פוחד שלא יהיו מספיק מים, אז מוסיף, מגזים ובסוף 
הממולאים כמובן שחו בנוזלים.

(כלומר זה מתכון שהכנתי אותו במקור כאורז > התלהבתי מהתוצאה > ניסיתי למלא איתו את הבצלים > התוצאה לא היתה משהו > פרסמתי אותו כמתכון לאורז)

2.  כלל מספר 2 – לא לעשות ניסויים יומרניים בימי ההולדת של בן הזוג



כמה נחמץ לבי על העוגה הזו – טארט לימון-תירס (כן, לימון-תירס),
שעד שטעמתי אותו, הייתי בטוח 
שהמתכון שנבע מתוך-תוכי, 
ניתן לי כנבואה 
(היבריס!).

ומעשה שהיה כך היה:
בעודי מכין פולנטה מתירס טרי, 
וחושב על היומולדת הקרב של אורי, 
וכמה שהוא אוהב טארט לימון,
הכה בי הברק – 
הפולנטה יכולה להיות מלית מתוקה!
הרי גולדן סירופ שמשמש לאפיה הוא מתירס! 
והפולנטה צהובה כלימון! 
וזה יכול להיות טבעוני בקלות!

אבל זה יצא קקה! 

אף שהיו מי שטענו בסבר פנים משכנע שזה דווקא די טעים,
ואף שבגדול הטעם והמרקם היו די סבבה
(נתעלם רגע מהנסיון שלי להתחכם עם בצק עוגיות במקום בצק פריך),
החתיכות הקטנטנות של התירס, שלא הצלחתי לטחון עד הסוף,
השאירו תחושה מוזרה של – ובכן תירס – בכל ביס מהטארט לימון.

בלבי אני מאמין שיום יבוא ואני אצליח להפוך את המתכון הזה למנצח.
אבל זה לא יקרה ביומולדת הבא של אורי (מבטיח, כפרה!) 
או ביום השנה שלנו או ביום האהבה וכו'.

(אבל איזו חמודה תמונת הרכיבים לעוגה?)


בכל מקרה זה לא נגמר שם, 
כי הייתי חייב מתכון לבלוג באותו השבוע,
אז במקום טארט לימון תירס, 
החלטתי ללכת על משהו יותר בטוח – 
טארט תפוגזר!

כאן כבר לא יכלתי להתכחש לנסיון העיקש שלי
להפוך בצק מעולה-של-עוגיות-שוקולד-צ'יפס לתחליף בצק פריך. 
באותה מידה יכלתי לשים שם קרטון רטוב. 
לא עבד.
המלית דווקא היתה חביבה – 
גבינת קשיו עם מיץ תפוזים, גרידת קליפתו וגזר מגורר. 
ובכל זאת, לא מספיק שוס לספר עליו.

חפיפ. בסוף יצא מתכון למאפינס תפוגזר.

***
עכשיו נורא בא לי שיהיו עוד כללים. 
אבל אין. 
לעומת זאת, כשלונות נוספים -
היו גם היו.

למשל אותה הפעם שניסיתי להכין טופו בורמזי. 
בורמזי מלשון בורמה - המדינה במזרח אסיה.

שם הם עושים טופו מקמח חומוס! עם כורכום! 

ומה אתם יודעים - זה טופו בטעם גונדי! (נו, כבר דיברנו על גונדי).

מה אומר? חוויית ההכנה היתה מרגשת. התוצאה פחות.
קודם כל משהו במרקם לא התגבש עד הסוף.
ואף שזה יצא חתיך – זה נטה להתפורר. 
ובבישול הוא התמוסס לגמרי, 
כלומר חטא לתפקידו כטופו.

ובכל זאת אפשר היה לשלב אותו חי בסלט.
עכשיו נשאלת השאלה 
אם בא לכם קרוטוני גונדי רכים בסלט. 
אני לא.
אבל תראו איזה חתיך הוא מקרוב!

והיו עוד כמה נסיונות שלא צלחו.

למשל פשטידת הברוקולי.
מסתבר שבצל ירוק אפוי בפשטידה זה איכסה. 
מי היה מנחש?


והקציצות האלה. 
כנראה. 






כי אני אפילו לא זוכר שאפיתי אותן. 
הדחקה? אמנזיה? 
רגע.. אולי פשטידת הברוקולי היתה בעצם קציצות?


****
ולסיום, הגיע הזמן גם להתוודות על חטא הסטורי.
זה בנוגע לברוקולי שמצולם בפוסט של הקינואה קב"ב
כלומר זה: 


ובכן הוא איננו ברוקולי. 
.
.
.
.
.
.
.
.
.
הוא רק ייצוג של ברוקולי.




מאד פוסט מודרניסטי, איי קנואו. 
פשוט שכחתי לצלם אותו לפני הבישול, אז.. סליחה!


****
עד כאן השנה הראשונה של צמחונום!
ואני מקווה שיהיו עוד מלא שנים נוספות. 
אז חמסה לי. 
ומזל טוב לי. 
והרבה אנטרים
באמצע משפטים.
(וסוגריים).
ונשיקות וירטואליות לכולם!!

רגע רגע ! שכחתי משהו - הוספתי סופסוף אפשרות לקבל עדכונים במייל על פוסטים חדשים! אז אתם יכולים להירשם שם למעלה מצד שמאל! (ותודה למורקייק על העזרה :-)


***
נ.ב
אם אתם מתעקשות/ים לקבל מתכונים גם הפעם – אלה המתכונים שאינם-שלי-שהכי-אהבתי השנה:

  1. עוגיות השוקולד הצ'יפס הטבעוניות של מורקייק – זה מחריד כמה שזה קל להכנה וטעים. עשיתי אותן כבר מליון פעם, כשבד"כ הוספתי להן שבבי קוקוס ופיסטוק וחיסלתי חצי מהן בשלב הבצק הנא.
  2. עוגיות הגזר-שוקולד-צ'יפס הטבעוניות של אפרת מה-את-עושה-כל-היום – שונות לגמרי מאלה של מורקייק וטעימות נורא. ופעם אחת אלתרתי אותן אפילו בגרסא מלוחה עם זיתים שחורים
  3. עוגת הפטרוזיליה של בצק אלים – אני ידוע בחיבתי הרבה לירקות בעוגה. וזו סוטה במיוחד וטעימה ומפתיעה
  4. שניצל התירס של מתכונים ב-10 דקות. זה בדיוק כמו שזה נשמע, וזה גאוני

יום חמישי, 22 בינואר 2015

מיני קרואסונים (עאלק) עם ג'ינג'ר-לימון-דבש (או מייפל!)


יש דברים בעולם
שהם כה טריוויאליים עבורי,
שזה ממש מפתיע
שיש אנשים 
שעושים אותם
אחרת לגמרי.

מלאווח, למשל.

אמת, 
אינני תימני,
כך שקטונתי מלהיות
אוטוריטת מלאווח.

ובכל זאת
במשך כל ילדותי
מלאווח היה משהו
שאוכלים עם דבש.

כי מלאווח זה
סוג של קינוח.

ולכן
מה רבה היתה תדהמתי
לגלות את
כל הקונספט הזה של
עגבניות בפומפיה.

איך?
מה..
כאילו..
למה?
אבל..
דבש!
לא?


ואז בצבא,
היה ההוא שאמר
שאין קלאסיקה גדולה יותר
מסנדביץ' של
חביתה עם חומוס.

סליחה?!
מאיזו מערכת שמש הגעת?
בסנדביץ' חביתה קלאסי
מורחים מיונז!
מקסימום גבינה לבנה
או קוטג'
(ולא שאכלתי אז קוטג').

ובאופן משעשע
זה מזכיר לי
את כל הבחורים האלה
(בד"כ כלל אלו בחורים)
שנורא נורא מתפלאים
איך זה שאני לא
נמשך לנשים.

אפילו לא לזאת?
בכלל בכלל?
ואיך אתה יודע 
אם אף פעם לא ניסית?

זה בסדר,
אין צורך.
אני גם לא אוכל 
חביתה עם חומוס.

וגם היה עוד אחד
דווקא בחור ממש נחמד
שאמר לי משהו כמו:
סבבה שאתה הומו,
וזה..
אבל למה אתה חייב לדבר 
בקול גבוה?
הרי אתה מסוגל לדבר בטון
"רגיל".

וזה בעיניי
כבר ממש משעשע,
כי התשובה ל
למה אני מדבר
(לפעמים)
בקול גבוה,
היא ש
אני פשוט יכול.

זה א-ת-ה שחייב
לדבר כל הזמן
בטון נמוך,
גבר.

ואם צריך שאפשט -
אתה מקובע על
חביתה עם חומוס.
בזמן שאני חוגג
מגוון של אפשרויות
כמו מיונז
או גבינה לבנה
או קוטג'.


אף שכבר מזמן נפתחתי לעולם המופלא של מלאווח עם עגבניות מרוסקות, עדיין שמורה לי בלב פינה חמה למלאווח עם דבש. ובמתכון הזה הוא עובר טרנספורמציה לעאלק-קרואסונים – שהם פשוט רצועות של בצק מלאווח מגולגלות.

המתכון הזה נוצר בתגובה לסמס שקיבלתי מחברה אהובה, שבעקבות התייעצות עם חברה אהובה אחרת, החליטה שחייבים להגיד לי לעשות משהו עם השילוש הקדוש ג'ינג'ר-לימון-דבש. שתיהן צודקות כמובן.

חוץ מזה, כדי שלא יגידו שיש לי בעיקר מתכונים שדורשים השקעה (טענה שאני מוכן להתווכח עליה!) – הייתי חייב הפעם מתכון קליל. וזה אכן מתכון של חמש דקות עבודה, שנוצר בהשראת מתכון דומה שפורסם פעם במגזין האוכל "על השולחן" (למיטב  זכרוני לפחות).
ואם אתן/ם טבעונים/ות – אפשר פשוט להחליף במייפל או סילאן

רכיבים (24 יחידות):
3 יח' מלאווח קפוא
3 כפות דבש (או מייפל / סילאן)
גרידה מלימון שלם
שורש ג'ינג'ר טרי (ראו אופציות לגיוון בסוף)

אופן ההכנה:
  1. כמה שעות קודם - מפשירים את המלאווח במקרר
  2. מחממים תנור ל-180 מעלות
  3. מערבבים בקערה את הדבש עם גרידת הלימון
  4. מורחים כף מהדבש הלימוני על המלאווח
  5. חותכים את המלאווח לשמונה (שייצאו לכם שמונה משולשים)
  6. מגלפים מהג'ינג'ר הטרי פרוסות דקיקות בעזרת קולפן
  7. מניחים בבסיס כל משולש-מלאווח פורסה-שתיים מהג'ינג'ר
  8. מגלגלים לצורה של עאלק-קרואסון – מהבסיס הרחב עד הקצה, ומסדרים בתבנית על נייר אפיה 
  9. כעת מסר קצר (עאלק) על מלאכת הגלגול:
    1. זה מרושל, זה לא מהודר, אבל זה קל וכיפי.
    2. כמו כן, הידיים שלכם יהיו דביקות מדבש, וזה מעולה – כך הדבש יימרח היטב גם מחוץ לעאלק-קרואסונים, והם יזהיבו היטב
    3. סגירת הקרואסון לא תהיה מהודקת, המילוי ינזל, והוא ימשיך לנזול גם באפיה – הכל נפלא, אתם נפלאים – זה בסדר גמור. יישאר מספיק מילוי בפנים כדי שזה יהיה טעים.
  10. אופים כ-20 דקות עד להזהבה. הכי כדאי לאכול כשהם עוד חמימים
אופציות לגיוון:

ניסיתי כמה גרסאות שונות למלית, ותכלס כולן סבבה:
  1. אפשר אבקת ג'ינג'ר במקום טרי – אבל התוצאה תורגש פחות
  2. אפשר לגרר את הג'ינג'ר במקום לפרוס דק – זה ייצא פחות מורגש מהפרוסות אבל יותר מהאבקה
  3. אפשר לשים חתיכת ג'ינג'ר מסוכר (לי היה מופחת סוכר, שזה עדיף) במקום טרי – זה נותן אפקט חמוד של עוגיות ממולאות רחת-לוקום
  4. אפשר להוסיף שקד לכל קרואסון, זה ייתן קראנצ'יות נחמדת
  5. כאמור – לגרסא טבעונית אפשר סילאן או מייפל (אבל האמיתי, לא ה-בטעם) – לא ניסיתי בעצמי, אבל אין סיבה שלא יעבוד
  6. אפשר לשדרג את כל העסק עוד יותר עם קצת טימין טרי וקוביה קטנה של גבינת פטה / גבינת קשיו