לזניה טבעונית ללא גלוטן עם פטריות, מנגולד וגבינת קשיו

שוב נתקעתי.

היום רציתי לדבר על

גבריות ונשיות

ולהביא:

תובנות מעמיקות

+

נסיון חיים עשיר

+

קריצה קטנה בסוף.

אבל נתקעתי.

אני תמיד טיפה חושש

כשיוצא לי פוסט

קצת כבד או רציני.

כי הומואים אמורים להרים!

ומזרחים עושים שמח!

אז למה אני לא

בא בצהלולים?

אז כתבתי משהו רציני

ולא הייתי מרוצה.

וניסיתי ושכתבתי,

וניסיתי ונתקעתי,

והחלטתי לאתחל.

ובמקום זה

לכתוב פוסט- מטא.

הכי קל!

פוסט שבו אקונן

על כמה קשה היה לכתוב הפעם

ובתור הומו מזרחי

ובלה בלה בלה.

ואז זה קצת הזכיר לי

את הפעם הראשונה

שהלכתי לפסיכולוג.

(הו, חזרתי לתוכן של ממש!)

הייתי שרוי אז ב

ה-משבר

של שנות העשרים לחיי.

שבור לב ומעוך

וזקוק לעצה טובה.

אז ביררתי דרך הקופה

(בכל זאת סטודנט)

והגעתי לאחד.

נרגש דפקתי על דלתו

נכון לעבור תהליך!

והוא פתח

הביט בי

ואמר

דודו?

כן..

קבענו ב-וחצי

כן...

זה עוד שלוש דקות

כן...

אני צריך שתמתין.

טרק ולא יסף.

וכך עמדתי

שלוש דקות תמימות

בחדר המדרגות

מול דלת סגורה.

ואז

כשהתיישבתי והתחלתי לדבר

כ-ל השיחה

נסובה סביב

הדחייה שחוויתי

במעמד הדלת.

ב ן – א ד ם !

אני בעיצומו של

מ ש ב ר   ה ע ש ו ר !

אני-שבור אני-מעוך.

ואני משלם לך עכשיו

מ א ה  ו ש י ש י ם   ש ק ל  ל ש ע ה

כדי לדבר על זה ש

א-ת-ה

לא היית נחמד אליי

לפני חמש דקות!

ואני בקושי זוכר איך קוראים לך!

ואני בעיצומו של משבר העשור!

האם כשאתה הולך לרופא

בגלל בעיות בגב,

הוא בועט לך ברגל

ואומר:

"בוא נדבר על הרגל שלך"?

לא חשבתי.

אתם עשויים לחשוב שגם הלזניה שלי סובלת ממשבר זהות. זו לזניה שאין בה דפי לזניה, עם גבינה שאיננה גבינה. אבל היא יודעת טוב מאד מה היא! היא לזניה (טעימה!) והיא לא מתנצלת על זה!

אז איפה היינו? היום נכין לזניה מדפי אורז (כך שאין בה גלוטן!) עם גבינת קשיו (שזה טבעוני!) עם פטריות ומנגולד ועם רוטב פלפלים, שכדאי מאד שתישאר לכם ממנו שארית אח"כ.

דיסקליימר (יעני כוכבית):

אמת. במתכון הנוכחי יש קצת טרחה. אבל! שווה לפצל את ההכנה על פני יומיים ולהכפיל את כמויות הרוטב והגבינה. שניהם ישמשו אתכם במליון דברים אחרים (פיצה, ממרח לסנדביצ'ים, תחליף קטשופ, רוטב לפסטה ומה לא). 
מבטיח לכם שזה שווה! חוץ מזה שעכשיו זו עונת החגים, כך שיש לכם קצת זמן פנוי, לא?

* * ש נ ה   ט ו ב ה ! * *

רכיבים (לתבנית פיירקס גדולה 23X35):

1 חבילת דפי אורז בגודל 22X22 (תזדקקו רק למחציתה)

2 סלסלות פטריות חורש (נקרא גם בייבי פורטבלו. אפשר גם שמפיניון במקום)

1 חבילת עלי מנגולד

לגבינת קשיו:

1 כוס קשיו טבעי (אני קונה בשוק לוינסקי במשקל, ויש שם קשיו שבור בחצי מחיר)

1/2 לימון

1/2 כפית מלח

1 כף  שמרי בירה (ממש אופציונלי)

לרוטב הפלפלים:

5 פלפלים אדומים גדולים

3/4 ק"ג עגבניות שרי (או 4 עגבניות רגילות)

3 שיני שום

1/2 פלפל ירוק חריף (אופציונלי)

שמן זית

אופן הכנה:

1.  משרים את הקשיו במים ל-12 שעות לפחות

מכינים את הרוטב:

2.  מחממים תנור ל-200 מעלות

3.  חוצים את עגבניות השרי לחצי (עגבניות רגילות לחתוך לרבעים). מעבירים לקערה, מוסיפים 2 כפות שמן זית ומלח ומערבבים

4.  מניחים בתבנית על נייר אפייה את העגבניות כשצידן החתוך כלפי מעלה ואת הפלפלים.

הערה לגבי הפלפלים – אמת, אם תחתכו את הפלפל לחצאים, הקלייה תהיה זריזה יותר. מאידך, קליית הפלפלים בשלמותם תשאיר לכם גם מיץ פלפלים שבו אפשר להשתמש. אז אני מעדיף להשקיע זמן ושיהיה לי מיץ. ובפרט במתכון הזה.

5.  אופים חצי שעה על טורבו-גריל. אחרי חצי שעה הופכים את הפלפלים וממשיכים עוד חצי שעה. אל תפחדו אם העגבניות קצת נשרפות – זה טעים.

6.  מעבירים את הפלפלים (בלי העגבניות) לשקית ניילון וקושרים – ככה הם יזיעו קצת ויהיה קל לקלף מהם את הקליפה.

7.  בתוך קערה פותחים את הפלפלים – וזאת במטרה שמיציהם יישפכו לקערה – מקלפים ומרחיקים גרעינים. אם בתוך השקית נקוו מיצי פלפל – תצרפו אותם לקערה!

8.  מעבירים לבלנדר את הפלפלים, העגבניות, שיני שום, פלפל חריף (רק חצי, כן?) ומלח. טוחנים למרקם חלק. מעבירים לצנצנת ושומרים במקרר.

ל מ ח ר ת !

מכינים את המלית:

9.  מכינים את גבינת הקשיו: מסננים את הקשיו ממי ההשריה, וטוחנים במעבד מזון עם מיץ מחצי לימון ומלח (ושמרי בירה, אם בא לכם. ממש אופציונלי).

10. מפרידים בין הגבעולים לעלי המנגולד.

11. קוצצים את הגבעולים ומטגנים במחבת גדולה.

12. חותכים את הפטריות לחתיכות גדולות ומוסיפים למחבת. אם צריך – תוסיפו שמן. מטגנים כחמש דקות

13. קוצצים את עלי המנגולד ומעבירים למחבת. מבשלים עד שהנוזלים מצטמצמים לגמרי (אם נהיה ממש מרק, אפשר פשוט לשפוך את הנוזלים בזהירות, כמו שאני עשיתי).

14. מסירים מהאש ומוסיפים את גבינת הקשיו (אם הכנתם כפול כמו שהצעתי – אז תערבבו רק חצי, כן?). מערבבים היטב

מרכיבים את הלזניה:

15. ממלאים קערה עם מי ברז פושרים (קערה כלשהי – לא תבנית הפיירקס של הלזניה)

16. מחממים את התנור ל-180 מעלות.

17. מורחים שכבה דקה של רוטב הפלפלים על תחתית התבנית של הלזניה

18. נוטלים דף אורז. טובלים אותו שלוש פעמים בקערה עם המים. בכל פעם טובלים ומוציאים, כלומר לא משהים יותר מדי זמן. אחרי הטבילה השלישית מחזיקים באוויר, כשכהידיים שלכם מחזיקות בשתי הפינות העליונות (כמו בתמונה השלישית למעלה). אם אתם רואים שהדף כבר לא נוקשה, אלא גמיש – הוא מוכן. הדפים הללו מתרככים די מהר – ועלולים גם להידבק לעצמם או אליכם – ולכן השיטה שהצעתי כאן מבטיחה שקט נפשי.

19. מניחים שכבה של דפי אורז על שכבת הרוטב הראשונה. מכיוון שדפי האורז דקים מאד, אני מכין שכבה כפולה (אבל מרטיבים כל דף בנפרד).

20. מעל שכבת דפי האורז מסדרים שכבה ממלית הפטריות (לי חצי מהמלית הספיקה לשכבה).

21. מורחים מעל שכבת הפטריות עוד שכבה מרוטב הפלפלים וחוזר חלילה.

22. סוגרים את שכבת המלית האחרונה בדפי אורז, עם רוטב פלפלים מעליהם. (שימו לב, אני לא חיסלתי את כל כמות הרוטב על הלזניה, כך שאם נשאר לכם עודף – אשריכם).

23. אופים במשך 20 דקות.

קציצות כרובית ותרד

קיץ זו עונה בעייתית.

פעם מזמן

חזרנו מאירוע בתל אביב

בקיץ חם

ובדרך למושב

אבא שלי נרדם על ההגה.

ובעודנו סוטים מהשוליים

ומידרדרים לעבר מותנו המשוער

(חמסה חמסה חמסה!)

מצאנו לנו זמן

לריב משפחתי.

אני צרחתי בהיסטריה,

אבא שלי צרח עליי 

שאפסיק לצרוח בהיסטריה,

ואחותי צרחה על אבא שלי

שייתן לי לצרוח בהיסטריה

כי בכל זאת,

אנחנו מידרדרים לעבר מותנו המשוער.

בסוף נתקענו בשיח

(ברוך השם!)

מה שמזכיר לי פעם אחרת

שבה אני ואיזה בחור

נסענו לנו לחוף געש

נטול המצילים

לטבול בסטייל.

ובשלב מסויים הוא נותר על החוף

לעבוד על השיזוף

בזמן שאני,

שאינני יודע לשחות,

שכשכתי לי במים.

ואז החלה גאות

ונקלעתי לנקודה בעייתית.

ובעודי מנתר על בהונותיי,

מנסה לשמור על ראש מעל המים,

חשבתי לעצמי

שזה ממש מביך 

לצעוק הצילו.

(נו, הייתי צעיר וטיפש)

כתוצאה מכך

כל מה שהייתי מוכן לצעוק

לעברו של הבחור

זה את שמו -

ניררררררררררררררר

ניררררררררררררררררררר.

ולנופף בידיים.

והוא מצדו 

חייך לעברי

ונופף לי בחזרה 

לשלום.

בסוף ירדו המים.

(השבח לאל!)

בשלב מסויים

לקחתי קורס שחיה,

כי אנשים מבוגרים

אמורים לדעת לשחות.

אבל המורה היה מעצבן

אז התעקשתי 

שכל הקבוצה

תישאר במים הרדודים.

אני וארבעה פנסיונרים

משכשכים בעומק

של עשרה סנטימטרים,

ומתנגשים בילדים קטנים.

לא התקדמנו רחוק.

אז לקחתי עוד קורס

עם מורה חמוד

ואפילו הצלחתי לשחות

בעמוקים!

והיה כ"כ מרגש שבלעתי מים

אבל התעשתתי!

והגעתי עד לסוף הבריכה!

חבל שאחרי כמה שיעורים

טבעתי.

תוך כדי שגיליתי

שלמורה החמוד

יש כנראה בעיות שמיעה.

בסוף משו אותי.

(תודה לאל!)

נ.ב

במקרה הזה

תודה גם

למורה המעצבן

שזיהה ומשה.

קיץ זו עונה בעייתית. בפרט אוגוסט בתל אביב. חם לי. חם. לי. חם. ולח. אוי כמה לח. נורא.

ולכן מה מתבקש לעשות כשיש מליון מעלות ומיליון וחצי אחוזי לחות? נכון מאד. לטגן קציצות.

הפעם עם כרובית ותרד וללא גלוטן!

! אזהרת אתגר בסופר: לטבעונים – זרעי צ'יה ופשתן (וכאן אני מסביר למה כדאי לכם להשיג אותם)

רכיבים (כ-30 קציצות):

1 כרובית גדולה

1/2 ק"ג תרד (השתמשתי במחצית מהחבילות הגדולות שמוכרים בשוק)

1 בצל גדול (או 2 בינוניים)

2 כפות זרעי צ'יה

2 כפות זרעי פשתן (או 3 ביצים במקום הצ'יה והפשתן, אם אינכם טבעונים)

מלח ופלפל

מדריך קצר למטגנים המתחילים:

א.   אני מבקש למלא מחבת לטיגון חצי עמוק. כלומר שמן עד מחצית הגובה שלה. כן, זה נשמע לכם המון. אבל ככה מטגנים קציצות! אחרת הן יידבקו למחבת או סתם יהיו פחות מוצלחות. מותר לכם מדי פעם לחטוא באוכל מטוגן.

ב.   תערובת הקציצות צריכה להיות יבשה למדי לפני שמוסיפים צ'יה ופשתן / ביצים. חייבים לסחוט היטב את הכרובית והבצל כדי שזה יעבוד. קצת טרחה, אני יודע – אבל זה שווה!

ג.   אם בכל זאת יצא רטוב מדי – אפשר להוסיף קצת פירורי לחם. איך יודעים? מטגנים קציצת נסיון – אם לא התפרקה – הידד לנו!

ד.   הקציצות האלה רכות מאד ולכן אל תעשו אותן גדולות מדי (למרות הפיתוי לסיים ככה יותר מהר). אני עשיתי אותן דסקיות שטוחות בקוטר של 2 ס"מ בערך.

ה.   מניחים את הקציצות רק כשהשמן ממש ממש רותח.

ו.    הטיגון של הקציצות לוקח זמן. תניחו אותן בשמן הרותח, ולכן תעשו משהו. עשנו סיגריה. שטפו את הכלים שעשיתם. זה לוקח כמה דקות טובות, שבהן אין טעם שתגעו בקציצות. רק כשהן השחימו יפה, הופכים אותן.

ז.   הופכים עם 2 מזלגות ומעבירים לנייר סופג

ח.  בגלל שהקציצות האלה רכות, לא נראה לי שהן ישרדו יפה בישול ברוטב, אז אל. אין סיבה גם.

ט.  אל תיבהלו מהחפירות שלי. כולה קציצות. גם אם הן ייצאו מכוערות, אתם מהממים שהשקעתם. ורוב הסיכויים שהן בכל זאת טעימות.

אופן ההכנה:

1.  מפרקים את הכרובית לפרחים. מניחים בסיר, ממליחים וממלאים במים רותחים. מבשלים כרבע שעה עד להתרככות.

2.  מפרידים את עלי התרד מהגבעולים, שוטפים היטב, ומנערים נוזלים. קוצצים במעבד מזון (גם בסכין הולך, אבל דק) ומעבירים לקערה גדולה.

3.  קוצצים את הבצל דק – הכי קל במעבד מזון. סוחטים היטב מנוזלים! היטב! ואז מעבירים לקערה.

4.  מסננים את פרחי הכרובית, מצננים (אני דחפתי לפריזר בזמן שקצצתי את יתר הירקות), ומועכים היטב עם מועך פירה. סוחטים היטב! (אם תטחנו אותה במעבד מזון, יהיה קשה לסחוט נוזלים, ולכן עדיף המועך) ומעבירים לקערה.

5.  מתבלים במלח ופלפל ומערבבים.

6.  בגרסא הטבעונית:

6.1. טוחנים שתי כפות צ'יה, מעבירים לקערית נפרדת, שופכים 8 כפות מים חמים ומערבבים עד שהעיסה נהיית צמיגית, ואז מעבירים אותה לקערה עם יתר הרכיבים.

6.2. טוחנים 2 כפות פשתן ושופכים ישירות לקערה של העיסה.

בגרסא הצמחונית:

6.3. מוסיפים את הביצים לעיסה

7.  ממלאים מחבת בשמן לטיגון חצי עמוק (כבר דיברנו על זה..)

8.  כשהשמן רותח – אבל ממש רותח - יוצרים קציצות בידיים ומניחים במחבת.

9.  ממתינים שהן ישחימו – קחו את הזמן. זה לוקח זמן. אחרי שהשחימו יפה יפה מצד אחד, הופכים ומטגנים את הצד השני.

10. מעבירים את הקציצות לנייר סופג. 

פשטידת מנגולד טבעונית

אי אז בתקופה

שחיפשתי אהבה,

הדבר שתמיד הפתיע אותי

בפגישות העיוורות 

היה שההם 

תמיד אמרו

שאני נראה להם מאד

יציב.

מאוזן כזה,

עם ראש על הכתפיים

או רגליים על הקרקע.

יציב.

וביני לבין עצמי

תמיד תפסתי את עצמי

כבלגן-אחד-גדול-שרק-מתאמן-על-נשימה-סדורה.

אבל כנראה ש

עם כל ההיסטריה

בכל זאת הרגליים היו

לא רחוק מהאדמה.

מפה לשם היה לי השבוע יומולדת.

ודווקא בזה 

תמיד הייתי בטוח

שאני מה-זה בסדר.

לוקח דברים בפרופורציות!

אז השנה זה לא קרה.

ואם זה לא מספיק,

זה הזכיר לי

שגם ביומולדת לפני שנתיים

לא ממש היו לי

פרופורציות.

שנאמר:

לומד עם השנים

איך להתמודד עם דברים.

מזדקן בכבוד!

מזל שיש אורי

שתמיד מזכיר לי

מה שאני תמיד

מזכיר לו.

שתשעים אחוז מהלחץ שלנו

זה לחץ על עצם זה

שכל כך נלחצנו.

באסה שעיקרה הוא

"למה אני מתבאס כל כך?!".

וצריך בסך הכל לזכור ש

ככה אנחנו מגיבים לפעמים

והעולם לא באמת קורס

כשאנחנו קצת קורסים.

ומותר להיות קצת עצוב,

ואפשר לעשן קצת יותר מהרגיל

ואפילו לאכול פחמימות ריקות

בשעות מאוחרות.

כי בסופו של דבר

לכל היסטריה קלה

יש מוצאי היסטריה קלה.

מזל טוב לי :-)

גם סביב הפשטידה הזו הצלחתי להסתבך עם עצמי. זה התחיל מזה שנשארו לי עודפים של מנגולד מהבורקס שעשיתי לשבועות. ולאור הפופולריות של הפוסט על פשטידת הקישואים ולאור זה שאמרתי לעצמי "הפעם נעשה משהו פשוט עם רכיבים פשוטים", החלטתי להכין פשטידה. ואז היא לא יצאה מי-יודע-מה, ושקלתי כבר לרוץ לשוק על הבוקר ולקנות עוד מנגולד כדי לעשות עוד טסט עם תיקונים ולהעלות את הפוסט בזמן, או אפילו באיחור. בסוף זה לא קרה.

וחלף לו השבוע וקניתי עוד חבילה, ועשיתי עוד טסט, ועדיין לא לגמרי הייתי בטוח שזה זה. ואיכשהו המתכון שהיה אמור להיות פשוט רק הסתבך. אז החלטתי להסיר מעצמי אחריות ושאלתי ארבעה נסיינים שונים, והם אהבו את הפשטידה. ואמרתי לעצמי: "דויד, שחרר. כולה פשטידה". אולי היא לא מושלמת, אבל היא טעימה. וממש פשוטה להכנה. וזו כולה פשטידה. מקסימום-מקסימום, תמיד אפשר לשפר אותה עוד ולעדכן את הפוסט. שחררתי.

רכיבים:

1 חבילת מנגולד (כ-8 כעלים)  - לחלופין חבילת תרד ובצל אחד בינוני

2/3 כוס קמח מלא/לבן

2/3 קוואקר

2 כפות טחינה גולמית

רבע כוס שמן זית

גרגירי כוסברה טחונים (אפשר גם להמיר בכל תבלין שבא לכם או לוותר על תוספת של תבלינים)

מלח ופלפל

אופן ההכנה:

1.      מחממים תנור ל-180 מעלות.

2.      טוחנים במג'ימיקס את העלים והגבעולים (אם אין מג'ימיקס קוצצים הכי דק שאפשר).

3.      מערבבים את כל החומרים בקערה.

4.      מערבבים עוד קצת (שישתחרר קצת הגלוטן).

5.      מעבירים לתבנית ואופים. אני אפיתי ב-12 תבניות מאפינס אישיות למשך 45 דקות. אם אופים כפשטידה אחת, צריך לבדוק אחרי 45 דקות מה מצבה – הלמעלה אמור להיות בצבע חום-ירקרק ויציב יחסית למגע. אם היא עדיין ירוקה, אפשר לתת לה עוד 10 דקות-רבע שעה.

6.      מצננים לטמפרטורת החדר, ואז הפשטידה/הפשטידיות מוכנה/ות לאכילה.

בורקס גבינה ותרד טבעוני

אמת. זה אינו תרד. זהו מנגולד. אז מה?

אחרי שהפכתי להיות דוד

והאחיינים שלי גדלו טיפה,

התחלתי לחשוב

אילו זכרונות ילדות יהיו להם

של מסורת משפחתית.

הרי כשאני והאחים שלי

היינו בגילם,

אמא שלי האמינה 

באמונה שלמה.

והמנהגים שלנו 

היו של אמא שלה

וסבא שלה

וסבתא של סבא שלה.

אבל אנחנו,

ציניים מדי.

תמיד יש איזה ספק.

גבינת קשיו בהכנה. לא להתייאש ולטחון עד למרקם חלק

מאכלי חג !

שם טמון הפתרון.

ואם לאבא ואמא לא היו

מאכלים מסורתיים 

לכל חג,

אנחנו הילדים

(שכבר הפכנו להורים או דודים)

נמציא לנו מסורת חדשה!

ממולאים זה חגיגי,

וסמל לפריון!

כך אומרים.

אז בראש השנה

נמלא קישואים קטנטנים

ובפסח בצלים ענקיים.

ובשבועות

נגלגל עלי גפן.

ועלי גפן

אמא שלי הטורקיה

דווקא היתה מכינה.

מה זה משנה

אם האחיינים שלי

לא בדיוק

אוכלים ממולאים?

העיקר שיש מסורת!

שביל הזהב לקיים את המסורת עובר בבורקס. זה גם נכס צאן ברזל של המטבח הטורקי (וכבר סיפרתי כמה שאהבתי בורקס בתור ילד), וגם סוג של ממולא (בצק ממולא! ואני מגלגל אותם כמו עלי גפן!), וכולם – כולל הילדים – אוהבים בורקס.

הפעם עשיתי את הקלאסיקה הטורקית בגרסא טבעונית: בורקס גבינה ותרד, שאין בו גבינה ואין בו תרד. טוב, תרד יכול להיות בו, אבל אני העדפתי מנגולד.

הגבינה היא גבינת קשיו קלה מאד להכנה (ממתכון שמופיע במליון מקומות באינטרנט), והיא דומה בטעם ובמרקם לגבינת פטה למריחה. 

שימו לב שצריך להיערך 24 שעות לפני מועד האפיה.

ושימו לב (2) להנחיות לאופה המתחיל והמודאג שמופיעות באמצע המתכון.

רכיבים (20 יחידות):

1 חבילת עלי פילו קפואים

2 כוסות קשיו טבעי (לא קלוי)

1 לימון

2 חבילות עלי מנגולד (12 עלים גדולים) - לחלופין חבילת תרד ובצל אחד גדול

שמן זית

קצח (אופציונלי)

אופן ההכנה:

1.   יום לפני: משרים את הקשיו בקערה מלאה במים, ומניחים את הבצק הקפוא להפשרה במקרר (סגור בתוך האריזה. פשוט מניחים במקרר).

2.   ביום עצמו: מסננים את הקשיו, מעבירים למעבד מזון, מוסיפים מיץ מלימון שלם וכפית מלח וטוחנים. אל תוותרו על טחינה ממושכת! כלומר טוחנים, מפסיקים, גורפים מהדפנות עם לקקן, ושוב טוחנים וחוזר חלילה. ככל שתטחנו יותר, כך המרקם יהיה יותר חלק וגבינתי. גם אם נראה לכם שאין עוד בשביל מה - תמשיכו. כולה ללחוץ על כפתור.

3.   מפרידים בין העלים (החלק הירוק) לגבעולים (החלק הלבן לכל אורכו) של עלי המנגולד. בגרסא של התרד - הבצל מחליף את הגבעולים, והתרד את העלים.

4.   קוצצים את הגבעולים דק ומטגנים להזהבה/השחמה. מעבירים לקערה.

5.   קוצצים את העלים גס ומאדים במחבת לצמצום נפח. מסירים מהאש, מצננים קצת (אני דחפתי לפריזר לחמש דקות) וקוצצים דק. מעבירים לקערה עם הגבעולים המטוגנים.

6.   מעבירים כ-¾ מהכמות של גבינת הקשיו לקערה (היתר יישאר לכם לסנדביצ'ים!), מוסיפים קצח ומערבבים היטב. אם צריך - מוסיפים מלח ופלפל.

7.   מחממים תנור ל-180 מעלות

8.   פורשים את חבילת עלי הפילו על משטח, ובצדם מניחים קערית עם כחצי כוס שמן זית.

9.   בעזרת הידיים (כן!) מורחים את השמן על כל העלה הראשון - כאילו שאתם מספיגים קרם הגנה על הפנים - להשתמש בכריות של כפות הידיים ובאצבעות עצמן למריחות נרחבות.

10.    מקפלים עלה למלבן, מניחים כף של מלית, ויוצרים את הצורה הרצויה. איך?

בואו נעשה רגע הפסקה לדבר על מצוי ורצוי:

א. בעולם מושלם כל עלה היה נפרד בקלות מאחיו העלים האחרים, ומאפשר לכם ליצור בורקס כמו שהאבות המייסדים של הבורקס רצו. בסדר. אני נוקט בגישת "זה מה יש, ועם זה ננצח". העלים יידבקו לכם, ולהשתמש ב-2 עלים שנדבקו זה לזה לבורקס אחד - זה ממש בסדר גמור. אתם נפלאים, הכל נפלא. מקפלים את הריבוע הראשון שנמשח בשמן לחצי - ואז חותכים את המלבן המקופל באמצע לשתי חתיכות נפרדות, שמהן ניצור 2 בורקס.

ב. חשוב למרוח כל שכבה שקיפלתם בשמן, כי פילו חייב שמן. בסדר. ונכון, בין 2 הדפים שנדבקו לא יהיה שמן. זה ממש בסדר. אתם נפלאים, הכל נפלא. העסק לא צריך גם לטבוע בשמן. אם המריחה הראשונית עברה בהצלחה, בקיפולים הבאים מספיקות מריחות קלות.

ג. יש כאלה שמקפידים שבורקס גבינה יעוצב כמשולש ישר זווית, בורקס פטריות כמשולש שווה שוקיים ובורקס פיצה כשבלול. לבריאות. אם אתם מסוגלים - יישר כח. לי היה הכי פשוט ליצור אצבעות כמו שמגלגלים עלי גפן: יוצרים מלבן, מניחים כף מהמילוי בשורה בקצה אחד של המלבן, מקפלים את השוליים של המלבן מכל צד של המלית, כך שהשוליים יכסו בערך 1 ס"מ מהקצה של המלית (בכל צד). ואז מרימים את עלה הפילו מהצד של המלית ומגלגלים. בסוף מורחים שמן כדי להדביק את הצד הפתוח, ומניחים בתבנית אפיה על התפר.

11.    מסדרים את הבורקס בתבנית על נייר אפייה (זה הזמן לוודא שהם משומנים היטב מבחוץ - אבל אין צורך להתפרע בשמן). מפזרים מעליהם קצח או שומשום או כלום.

12.    אופים 20-25 דקות - עד להזהבה מלאה.