עוגת גרעיני דלעת-בננה (ועל הדרך: טחינה פי 1000 יותר ירוקה)

אוטוטו אני חוגג 35,

ואיזה מסכן אורי -

כי בין שלל תכונותיי

הבעייתיות

אני גם נורא קשה

בלקבל מתנות.

לא ברמה העקרונית

של לקבל אותן.

למה מה אני נראה לכם?

אלא שקשה לקלוע לטעמי.

משל הייתי

רייצ'ל גרין

(הלו?! מ"חברים").

ודווקא בלתת מתנות

אני מצויין.

(צניעות)

הנה, למשל,

חודש וחצי אחרי ש

אני ואורי התחלנו לצאת

הוא טס לשלושה שבועות.

ואני חששתי נורא.

שהרי שלושה שבועות

הם מחצית מהזמן

שהיינו יחדיו.

ואולי בזמן הזה

שהוא בחו"ל

פתאום ייפול לו איזה אסימון

והוא יחזור

כשלבו ערל.

אז אפיתו לו בלכתו

עוגיות שוקולד לבן וחמוציות

כדי להנעים לו את זמנו,

שיהיה לו מה לכרסם

בזמן שהוא מנסה לשכנע את עצמו

שהכל בסדר

והמטוס לא הולך להתרסק

(הבחור לא אוהב לטוס).

ואפיתי לו בשובו

מאפינס גזר וחמוציות

(כן, כנראה שזה מוטיב)

כדי להבהיר לו

כמה שמחתי שהוא חזר.

ואולי באמת המסלול ללבו

של כל גבר

עובר דרך קיבתו,

כי האהבה נמשכה לה גם

בזמן שהוא היה בחו"ל,

ובכלל לא הייתי צריך

לשכנע את עצמי

שהכל בסדר,

ומערכת היחסים הטרייה שלנו

לא הולכת להתרסק.

כי הקב''ה חנן אותנו באינטרנט

והתכתבנו מרחוק

כמעט בכל יום.

ורק דבר קטן אחד

איים לסדוק

את האידיליה המופלאה,

שנרקמה בין שני אנשים,

שאך לפני רגע

היו זרים גמורים.

והיא כמובן

מתנת יום ההולדת

שהוא קנה לי בחו"ל.

כי הוא נחת בדיוק

יום לפני חגיגות השלושים שלי.

שזה לא סתם יומולדת,

אלא אחד כזה

משמעותי ועגול.

והוא לא ידע שאני

בעייתי במתנות.

אז אחרי התייעצות קלה

עם שותפתי לדירה

שבעצמה כנראה

לא ידעה שאני

בעייתי במתנות,

הוא רכש לי

טי שירט

עם הדפס של

צב'י הנינג'ה.

עכשיו, אני מבין את טעות שלו לגמרי.

שהרי אני ידוע כ

חובב טי שירטס

מאוירות ומשמחות.

אבל יש לי כללי חולצה נוקשים

שקשה לעמוד בהם בדיוק

אם אתה במקרה לא

אני.

כמו למשל

הכלל החשוב שקובע כי

מותר להדפס להיות

משעשע,

אבל אסור שהוא יהיה

דאחקה.

בכל זאת

אני כבר בן שלושים,

אדם מכובד

עם משרה מכובדת.

אני לא יכול ללבוש למשרד

צבי נינג'ה.

אז במסיבת יום ההולדת

המאד מרגשת

פתחתי את המתנה

ובחיוך הכי משכנע

שיכלתי לגייס

צהלתי:

תודההההה.

והיה לי ברור

שפה זה לא ייגמר.

ובאמת למחרת בבוקר

הוא שאל

מה *באמת* חשבתי

על החולצה.

אז אמרתי לו

בחיוך הכי משכנע

שיכלתי לגייס

שהחולצה מקסימהההה,

אבל אם זה בסדר מצדו

שאלבש אותה

כפיג'מה.

והוא אמר לי

בטח בטח,

כן כן.

אבל בלב הוא חשב

לא לא.

והיה לי ברור

שפה זה לא ייגמר.

ולקח עוד כמה זמן

עד שפתחנו

וסלחנו

ועברנו הלאה.

עד שהגיע

היומולדת הבא.

ודווקא ניסיתי להשכיל

מטעויות העבר

ולצמצם את טווח השגיאה האפשרית,

ואמרתי לו

שאשמח לקבל תיק,

ואפילו הבהרתי

מידות רצויות.

אבל נתתי לו

יד חופשית

שיבחר עיצוב כאוות נפשו.

כי יש לו טעם טוב!

ואני לא כזה קונטרול פריק

(פחחחח).

ולפעמים קצת חבל

שהקב"ה חנן אותנו באינטרנט

כי אורי חפר בו שבועות ארוכים

לילות כימים

בעשרות אתרים

בוהה במאות תיקים מרצדים,

חרד וחושש

לפקשש.

ובסוף הוא קנה לי

מאתר נוכרי

תיק עם מלא מלא פקמנים קטנים

ורודים, אדומים, ירוקים וכחולים.

אבל כל מה שראיתי בעיניים

זה ורוד ורוד ורוד.

ואני לא אוהב ורוד.

על רקע חום בעייתי.

אז התיק נשלח בחזרה לחו"ל.

לא בלי צלקת לאורי,

והערה בתיק האישי -

לי.

אפשר היה לצפות

שמכאן ואילך

הוא פשוט יוותר,

וישאל מה בדיוק אני רוצה.

אך במפתיע

הוא דווקא

הלך והתבצר

בגישה של

"אני יודע מה לקנות לך".

חמש המילים המפחידות בשפה העברית.

לא כי אני לא סומך עליו.

אני לא.

אלא שאני חושש

שאבאס אותו

והוא ייעלב

או יכעס,

וסליחה, זה היומולדת *שלי*.

אף אחד לא יכעס עליי

ביום חגי.

לא ככה?

ודווקא השנה במיוחד

אני ממש יודע בדיוק בדיוק

מה ישמח אותי יותר מכל.

שהרי אני כבר

קשיש מבאיש,

ואין דבר שמשמח קשישים

כמו אספקה אינסופית

של סודה!

אז ביקשתי סיפולוקס!

כלומר סודה סטרים-קלאב-צ'יפופו

או איך שלא קוראים למכשיר הזה.

ולא אכפת לי

שאין מקום במטבח,

ולא אכפת לי כלום.

רק סודה יש לי בראש.

אבל אורי כבר עבר את שלב החושש,

וכנראה שגם את שלב הרוכש,

כי עכשיו הוא עמוק בשלב המתעקש

ש"אל תדאג, אהובי, יש לי מתנה משהו-אש".

אין בעיה.

אבל כבר עכשיו

אני מודיע מראש,

עם יד על הלב

ושיניים בכוס,

שבשנה הבאה

כבר לא יהיה מנוס,

מלקנות לי את הדבר היחיד

שמשמח קשישים

יותר מאספקה אינסופית של סודה -

וזה כמובן

קלנועית.

כי גם הרגליים כבר לא מה שהיו.

אחת לכמה זמן מגלה אדם חומר גלם חדש שמעיף לו את הפוני ועושה לו שמח בלב. אז אני גיליתי לאחרונה טחינה גולמית, שעשויה כולה מגרעיני דלעת, במקום שומשום. וזה דבר מעולה! היא דומה לטחינה רגילה בהתנהגות, אבל הטעם שלה יותר עדין, פחות מריר ופחות משתלט.

אמת – בדומה לממרח שקדים, גם טחינת גרעיני דלעת היא לא הדבר הכי זול בעולם (רכשתי צנצנת של 300 גר' ב-24 שקלים בשוק לוינסקי, וזה הכי זול שמצאתי) – אבל היא דחוסה למדי, ומספיקה כף גדושה אחת (או שתיים, לא יותר מזה) כדי להרים עוגה טעימה, צנצנת גדולה של ממרח משובח או רוטב לחבילת פסטה שלמה (בתוספת כמה רכיבים זולים לגמרי כמובן), שכולם יפורט ממש כעת כדי לשכנע אתכם להתמסר לירוק-ירוק הזה.

העוגה שלפניכם היא דחוסה ולחה, כמו סוג של בראוני עם טעמי בננה ושקדים. ומכיוון שהיא נאפתה במקור בפסח ואח"כ נאפתה שוב לחברה צליאקית - היא נטולת גלוטן! הידד לנו!

רכיבים

1 כוס שקדים

2 כפות קורנפלור

2 בננות קטנות בשלות

2 כפות גדושות מאד של ממרח גרעיני דלעת

1/3 כוס סוכר חום

מיץ מ-1/2 לימון

אופציונלי: 1/2 שקית אבקת אפייה

אופן ההכנה (תבנית אינגליש קייק):

1. מחממים תנור ל-180 מעלות
2. טוחנים את השקדים דק במטחנת תבלינים ומעבירים לקערה
3. טוחנים את הבננות (אפשר גם למעוך במזלג לפירה משחתי ככל הניתן) ומוסיפים לקערה
4. בקערית נפרדת מערבבים את הטחינה עם לימון. במידת הצורך מוסיפים 2 כפות מים חמים (אני טחנתי במטחנת תבלינים) ומוסיפים לקערה
5. מוסיפים קורנפלור, סוכר ואבקת אפייה ומערבבים היטב למרקם חלק
6. מעבירים לתבנית ואופים במשך חצי שעה (בסוף האפייה הדפנות אמורים להיפרד מהתבנית).

גיוונים:

1.      את ממרח גרעיני דלעת ניתן להמיר ב-2-3 כפות ממרח שקדים טבעי (לא ממותק) או טחינה גולמית

2.      אם אין מטחנת תבלינים – ניתן להשתמש ב-3/4 כוס קמח שקדים או כוס שקדים טחונים דק

3.      אפשר להחליף את השקדים בכל אגוז אחר (פיסטוק, קשיו, לוז וכו')

מתכון על הדרך: פי 1000 יותר טחינה ירוקה!

טוחנים יחד במעבד מזון:

1.5 כוס פטרוזיליה (עלים וגבעולים)

1 כף גדושה טחינת גרעיני דלעת

1-2 שיני שום (לפי טעמכם)

מיץ מ-1/2 לימון

1-2 כפות מים חמים

מלח ופלפל

ואני אוהב להוסיף גם זילוף של רוטב סרירצ'ה (צ'ילי חריף), אבל לא חייבים.

אם מכפילים כמויות ומוסיפים קצת יותר מים – זה רוטב מעולה-מעולה לפסטה / לסלט / לחיים עצמם.