שניצל תירס בשני רכיבים*

אפילו בגיל 35

האחד בספטמבר

מצליח לעורר איזו תחושה 

קטנטנה

שאולי השנה

יהיה יותר טוב.

כל הילדים הקטנים

וההורים הנרגשים

שממלאים את הפייסבוק

בחולצות לבנות

וחיוכים שמתקשים להכיל,

מזכירים את התחושה

שתחילת שנת הלימודים

היא כמו ריסטארט לחיים.

ואולי השנה

נפגוש אנשים חדשים,

חברים חדשים,

או לפחות

עוד איזה מישהו

קצת כמוני.

אני הייתי מסוג הילדים

שקורא יותר מדי.

מספיק בשביל להכיר

כל מיני מושגים

שזרים לילדים,

אבל לא מספיק בשביל

להבין אותם

עד הסוף.

כמו אותה הפעם

שרציתי שוקו אקסטרה מתוק

ושמתי בכוס

שלוש כפיות שוקולית

במקום שתיים,

ואז התחלתי לבכות

כי פחדתי שתהיה לי סוכרת.

(הידד גיל 8!).

וזה קצת מצחיק

איך הכל נראה

כל כך גדול ודרמטי

כשאתה כל כך צעיר.

איך דברים כה מטופשים

נשמעים הרי גורל.

כמו אות הקלון

הנוראה מכולם

לילד חננה כמותי,

שהיא כמובן

הערה בתיק האישי.

איפה נמצא אותו תיק ערטילאי?

ולאן הולכים כל התיקים האישיים

כשבית הספר נגמר?

זה קביל בבית משפט?

וילדים זה דבר עדין

ושביר.

גם בלב, גם בגוף.

ולי בכל שנה

היה איזה סיפור אחר

שנגמר לא טוב.

פעם אחת

שירלי הלכה איתי מכות

ואיכשהו הצליחה להשחיל

את כף רגלה

צמוד אצלי לבטן,

ודחפה מספיק חזק

כדי שארחף באוויר,

אנחת על מכונת התפירה,

ואפתח את הראש.

ושנה אחר כך

קיבלתי מכה חזקה 
באותו ראש,

והתנפחה לי בליטה

שעיטרה את מצחי

יפה יפה

במשך כשבועיים

ארוכים כמו הנצח.

ונראיתי כמו חד קרן אנושי,

רק פחות מיתולוגי, ויותר דבילי.

ובסוף הסירו לי אותה

בבית החולים.

אבל עד שזה קרה,

בכל יום

הייתי עולה להסעה

ומנסה להתחמק

מכל הילדים המרושעים

שצחקו עליי

וקראו לי

בלבלוטה.

וסלי ניסתה לנחם

ואמרה שאני צריך פשוט להבין

שזה הכל בגלל

שיש לי מוח גדול

שמסמן לי מהר לגדול

כי אין לו מספיק מקום.

והנשק העיקרי

שהיה לי נגד אותם הילדים

זה שיכלתי להגיד לעצמי

שאני יותר חכם מהם,

כי קראתי מספיק

כדי להבין את זה.

(ועזרה גם העובדה

שבן דודי החסון

למד איתי בכיתה

ודאג להרתיע

את כל הבריונים)

ואמרתי לעצמי גם

שכל המגניבים בבצפר

ממילא מזדקנים מוקדם

ונשארים מאחור.

בזמן שכל מי ש

צובר צלקות

הופך לברבור

בגיל 20 פלוס.

(אל תתווכחו,

זה מדעי)

כמו למשל, 
ילד אחד שגדל בגבעתיים

בשנות התשעים

עם פנים ורדרדות

ולב רגיש.

אחד

שהבריונים של הבצפר

הציקו לו

כי היה עדין,

וצחקו עליו

כי היו לו מלא קשקשים,

אז הם קראו לו

קשקה-סבא.

וחבל שאני לא יכול

לחזור בזמן

להשתיק את כל הבריונים

שתפסו עליו תחת

(סביר שהייתי

בעיקר מתלונן למנהלת

כי בכל זאת אני חננה).

אבל עשרים שנה אחר כך

הוא נהיה ברבור.

עדיין רגיש

(ומוכשר ופיקח),

עדיין עם קשקשים,

אבל מגניב למרחקים ארוכים.

כזה שצמח מהצלקות

וכבר יודע לצחוק

על עצמו

ועל עברו

(ורק עדיין לא מרשה לי

לתלות שלט על הדלת:

"כאן גרים בכיף

בלבלוטה וקשקה-סבא")

המתכון לשניצל תירס היום נולד מתוך פאשלה. ניסיתי להכין חביתה טבעונית מקמח עדשים, והשארתי אותה יותר מדי זמן במחבת. וטוב שכך! כי זה הפך את כל העסק לקריספי כמו שניצל עסיסי (אם כי הבפנוכו רך), והתוספת של הכורכום ממש חיזקה את הדמיון לשניצל (כי אצלנו היו דוחפים כורכום להכל).

עכשיו נשאלת השאלה – האם זה מתכון שראוי לפרסום בבלוג? יש בו כולה 2 רכיבים (אם לא סופרים תיבול, מים ושמן לטיגון - ולכן הכוכבית!), והוא מבוסס על מתכון שקראתם ודאי באלפים לחביתה טבעונית. התשובה התחוורה ברגע שחזרתי שוב ושוב למתכון, ובכל ביס אמרתי לעצמי "אוחחחח, זה טעים".

אז כן – אפשר לקרוא לזה חביתה טבעונית שרופה מאד. ואפשר לקרוא לזה שניצל תירס. מצדי תקראו לזה חביתת שניצל. אני גם בד"כ מכין את זה כחתיכה אחת גדולה, וחותך אותה בסוף לרבעים. מה שחשוב זה שהמתכון קל, מהיר להכנה, נטול גלוטן ומ-א-ד טעים. שימו לב שבדומה לפלאפל או שניצל – מוטב לאכול את זה טרי (ולא שלא נהניתי ללעוס את זה כשזה היה קר וצמיגי)

רכיבים (6 יחידות):

1 כוס עדשים כתומות

⅔ כוס גרגירי תירס

1 כפית כורכום

½ כפית פפריקה חריפה (אופציונלי)

½ כפית מלח

אופן הכנה:

1. טוחנים במטחנת תבלינים את העדשים דק ככל הניתן
2. מעבירים את קמח העדשים לקערה, מוסיפים תבלינים ומערבבים
3. מוסיפים לקערה כוס מים רותחים ומערבבים היטב. המרקם צריך להיות משחתי-דליל
4. מחממים 2 כפות שמן במחבת גדולה
5. מוסיפים את גרגירי התירס לקערה ומערבבים היטב
6. כשהשמן רותח - נוטלים 2 כפות מהעיסה ומשטחים אותן לצורת שניצל
7. נותנים לשניצל כמה דקות ארוכות על אש גבוהה, עד שצידן התחתון מקשיח וכבר משחים - אל תתקמצנו בזמן. אפילו שיישרפו קצת - כל הקטע כאן זה הקריספיות. לי זה לוקח משהו כמו 7 דקות
8. כשהצד התחתון שחום וקריספי (כלומר לא רופס וגמיש) - הופכים צד ומטגנים עוד כשלוש דקות להזהבת הצד השני

הערות (בעקבות תגובות של קוראות/ים):

1. האם אפשר להחליף את העדשים הטחונות בקמח עדשים?
   בגדול כן. הבעיה היא שטחינת קמח תעשייתית היא יותר מסיבית מטחינה ביתית, מה שעשוי לפגוע בקראנצ'יות המיוחלת. ואכן, קיבלתי דיווחים כאלה ממי שניסה. הגולשת שושי קרפה מציעה (וזה נשמע לי מעולה) לפתור זאת באמצעות תוספת של 2 כפות סולת (רק שימו לב שזה עם גלוטן כמובן)
2. האם אפשר להחליף בקמח חומוס?
   לא ממליץ. ראו את התשובה לעיל על קמח עדשים. בנוסף לקמח חומוס יש טעם דומיננטי מדי לטעמי עבור המתכון. 
3. האם אפשר להחליף לקמח אחר לגמרי?
   לא במתכון הזה
4. האם אפשר להחליף את התירס בירק אחר?
   בטח. קודם כל, אני במקור עשיתי את זה נקי, בלי כלום, וזה עובד אחלה. אפשר להחליף את התירס בכמעט כל ירק שבא לכן/ם: פטריות, ברוקולי, בצל, עשבי תיבול, גמבה וכו'
5. האם אפשר לאפות במקום לטגן?
   לא ניסיתי, אבל מניח שכן. אני הייתי שם את השניצלים על נייר אפייה משומן, כשגם אותם עצמם הייתי מורח בשמן. סביר ש-200 מעלות על טורבו במשך חצי שעה לפחות יעבדו, ואח"כ עוד כמה דקות בגריל להשחמה.
6. האם זה יעבוד בלי מטחנת תבלינים, כלומר בבלנדר?
   אני מאמין שלא, אבל הגולשת אלה שמורק דיווחה שהיו לה עדשים מושרות והיא טחנה אותם עם חצי כוס מים למשחה, ואז הוסיפה כמה כפות קמח תירס לקראנצ'יות. קטונתי מלדעת איך יצא המרקם, אבל היא נהנתה מהתוצאה :-)
7. האם אפשר להשתמש בתירס טרי?
   כן. אם כי קיבלתי דיווחים שזה קצת גורם לשמן לקפוץ (ולסכן את המטגנ.ת :-))