תפוחי עץ ממולאים בקינואה וסלק (ומאפינס על הדרך)

 עד כיתה י'

לבשתי רק טרנינג

כל הזמן.

לא בקטע ספורטיבי

(חה!),

לא בקטע של היפ-הופ

(שניה, אני נחנק פה),

סתם מתוך רצון

להיות בלתי נראה.

בגד שאינו טרנינג

מושך יותר מדי

תשומת לב.

מצריך יותר מדי

מאמץ

מחשבתי.

מה יגרום

לאיזו תגובה.

בעוד שלובשי טרנינג

הם שקופים לקהל

כמו חלון ראווה.

ונטישת הטרנינג

היתה יציאה מהקונכיה

בלתי נמנעת

ולפרקים בלתי נעימה.

כמו אותה חולצה

שדודתי קנתה עבורי

והיתה יותר מדי

לא-פשוטה,

כך שאחת הבנות בכיתה

שמה לב ואמרה

שהחולצה מאד יפה.

אבל אני רק חשבתי
שהיא בטח הבחינה

איך שאני

מהבהב ממבוכה.

והיציאה מהקונכיה

התחילה בג'ינס 
כמובן.

הדבר הכי

רגיל-שאינו-טרנינג

שיכלתי להכניס למלתחה.

ובשלב קצת יותר מתקדם

אפילו הצלחתי לחסוך

שלוש מאות ושלושים שקל

כדי לקנות

ליוויס 501!

אמיתי!

מהמשביר לצרכן!

עם תווית מקומטת מאחור!

(איזו גיזרה מכוערת!)

ואפילו חתכתי אותו

באיזור כף הרגל

שיתלבש יפה על הנעל,

כמו ששירלי אמרה,

בהתאם לצו השעה.

וכשבניתי מספיק

ביטחון עצמי

כדי להרשות לעצמי

למשוך תשומת לב

רכשתי שתי חולצות צמודות,

שהייתי צריך להרחיק 
עד אשדוד

כדי למצוא.

ולא שהיו בחורים

לעשות להם עיניים

או להבליט עבורם

את קיבורת הכתפיים

בתיכון-דיכאון

של מועצה-איזורית-חוף אשקלון.

אבל כבר לא רציתי להיות

בלתי נראה.

וידעתי שבסוף

גם קהל יימצא.

 עם השנים

האפשרות שלי

ללבוש חולצות צמודות

הלכה והתנדפה,

ככל שכרסי הלכה ותפחה.

כי לא רק הנעורים

בוגדים בנו,

ולא רק הגוף.

גם בגדים עם לייקרה.

מבנה גופי הפך ל

מה-שקוראים-אותו

(כלומר, מה שסלי קוראת לו)

"שרוך עם קשר".

גבוה (סוג של)

ורזה (סוג של)

עם כרס קטנטנה.

ולא שאני חושב

שזה נורא.

ואת אהוביי 
תמיד העדפתי

עם בטן ברת-צביטה.

אבל הכרס מאלצת אותנו

ללמוד לשחרר.

להעביר הלאה 

את החולצות המתכווצות

והמכנסיים הגבוהים

לאנשים

יותר

שטוחים.

ומי שהכי גזר מזה קופון

היה פלג בן הדוד,

שאחז במבנה גוף

דומה לשלי

רק עם בטן שטוחה.

כך שהוא זכה

בכל חולצה

שהתכווצה בכביסה

מעבר לחמשת הסנטימטרים

הקריטיים

שבין ארוך-מכובד

לחולצת בטן.

ובכל פעם

שהוא ראה אותי

לובש חולצה

מוצלחת חדשה,

הוא חייך בזדון

וצהל לעברי:

כבס אותה!

צילום: איליה רסקין

אבל מאז 
פלג צימח שרירים,

ואני נדדתי הלאה

להוריש לאחרים

את בגדיי הסוררים.

והיום כמובן

אורי אהובי

הוא היורש העיקרי,

מתהלך לו בין הבריות

בלוק שאני מכנה

"דודו 2009".

כי מה לעשות

שהבחור סרבן חנויות.

שונא ללכת לקניון,

שונא כשיש המוני אנשים,

ובפרט ובמיוחד

שונא ללכת

לקנות בגדים.

אבל לפעמים

ככה בימים של

ליקוי חמה,

מרקורי בנסיגה

או כל צירוף קוסמי נדיר אחר.

הוא נשבר

ומסכים

שנלך לקנות לו

איזה משהו

שהוא ממש 
ממש צריך.

ואז

כמו בפתיח של

משימה בלתי אפשרית,

ניצת לו איזה

פתיל של פצצה,

ויש לי חלון קטנטן

של אולי חמש דקות,

לפני שאורי

ישמיד את עצמו

וירצה ללכת הביתה,

זעוף ומותש.

אז אני עושה סיכול ממוקד.

בוחר בתוך שתי דקות

מעט פריטים

עם סיכויי פספוס נמוכים.

שולח אותו למדוד

במשך שתי דקות נוספות.

ובדקה שנותרה

אני דוחף אותו

לעבר הקופה,

בעודי שועט

לחטוף איזו מציאה

שקלטתי בזווית העין

ובטוח-תתאים-לא-צריך-מדידה,

(ובסוף הופכת להיות

החולצה שהוא הכי אוהב).

וכעת שהמשימה הושלמה,

הוא מצדי
יכול להפוך לדלעת,

כי ניצחתי מערכה 
במלחמה מקוללת!

ורק בשקט בלב 
מתפלל לאלוהים -

עשה שהוא לא יזדקק למכפלת!

שנה טובה, קוראימות חמודימות! היום יש לנו פוסט חגיגי ותקדימי! תקדימי כי סופסוף אני מפרסם מתכון-חג *לפני* החג, אבל בעיקר כי... טה-דה-דה-דם... הוא פרי שיתוף הפעולה הראשון בבלוג עם בלוגרית אחרת! (אם לא מחשיבים את הפעם ההיא שהתארחתי במדור של בצק אלים בזמנים מודרניים, אבל זה היה במדור שלה, ואנחנו סוטים לגמרי).

חובבי/ות הבישול והטבעונים שביניכן.ם ודאי כבר מזמן מכירים ועוקבות אחרי מורן צמרת-רסקין, הלא היא האמא-ההייטקיסטית-הטבעונית! וכמוכן.ם, גם אני ריירתי על מתכוני הסביצ'ה הטבעונית, גלידת האגוזים ויתר המתכונים המעולים שלה.

ולכן מה רבה היתה שמחתי כשהיא פנתה אליי בפייסבוק והציעה לשלב כוחות לפוסט ראש השנה חגיגי. ומקץ כמה שבועות שמתי פעמיי לצור יגאל כדי לחזות מקרוב בפלא הזה, שמנהלת משפחה עם 2 ילדות קטנות וחמודות, בלוג בישול שמתעדכן תדיר, סדנאות בישול טבעוני וחנות טבע אונליין (כולל מחסן סודי! ומערך שליחים לכל הארץ!). והיה ממש ממש כיף!

מורן ואיליה, החם-שהוא-צלם, בפעולה

מורן הכינה מרק ארטישוק ירושלמי ופטריות מוקרם, אנטי-פסטי סלק-קולורבי, סלט דאבל-קינואה ועוגת ביסקוויטים מ-ע-ו-ל-ה. כלומר, הכל היה מעולה, אבל קשה לנצח עוגת ביסקוויטים. ואילו אני הכנתי תפוחים ממולאים בקינואה וסלק. כן כן, היא עשתה 4 מנות, ואני אחת. אבל זו מנת רושם! וכן, שנינו התפרענו עם קינואה וסלק. אז מה? 

שולחן החג הטבעוני!

התפוחים הממולאים האלה יכולים לכהן כמנה עיקרית (כי קינואה זה חלבון!) או כתוספת חמודה בצד. אפשר להגיש את הקינואה כמו שהיא - כלומר בלי התפוח, אם אין לכם כוח לזה, אבל חבל! התפוחים ממש מוסיפים לטעם ולמשחק המרקמים. ולא צריך מיכשור מיוחד לריקון התפוחים - מספיקה כפית פושטית (אבל דקה), וזו לא עבודה קשה (יחסית, יחסית). אז תשקיעו. בכל זאת חג. 
וחג שמח!

רכיבים:

8 תפוחי גרנד-סמית (הירוקים הגדולים)

1 כוס קינואה

1 סלק קטן טרי

1/2 כוס אגוזי לוז

2 כפות רכז רימונים/סילאן

1/2 כוס עלי נענע

1 בצל בינוני

1.5 לימונים גדולים

2 כפות שמן לטיגון

מלח ופלפל

אופן ההכנה:

1. מבשלים את הקינואה כמו פסטה: שופכים לסיר וממלאים אותו במים רותחים. ממליחים ומבשלים על אש גבוה כעשרים דקות, עד שהקינואה נפתחת למעין סלילים קטנים. מסננים
2. קוצצים בצל ומטגנים אותו עד להזהבה
3. קוצצים את הנענע, מוסיפים למחבת ומטגנים כדקה
4. מוסיפים למחבת את רכז הרימונים/סילאן ומיץ מחצי לימון ומערבבים היטב
5. מוסיפים את הקינואה למחבת, מתבלים במלח ופלפל ומערבבים היטב. מכבים את האש
6. קוצצים את הסלק (הנא!) לקוביות קטנטנות בעובי של כ-2 מ"מ (שימו לב: הקוביות צריכות להיות קטנות ככל הניתן, משום שהן עוברות אפיה קצרה בלבד, וצריכות להיות נגיסות). מוסיפים לקינואה ומערבבים היטב
7. קוצצים היטב את האגוזים ומוסיפים לקינואה
8. מחממים תנור ל-200 מעלות
9. מכינים קערה גדולה עם מים וסוחטים לתוכה מיץ מלימון שלם – הקערה תשמש אותנו להניח את התפוחים שרוקנו, כדי שלא ישחירו
10. נוטלים תפוח אחד וחותכים מהראש שלו חתיכה בגודל שיכול לשמש כמכסה נאה. מניחים את המכסה בקערה. בעזרת כפית/קישואן מרוקנים את תוכו של התפוח (כדאי לסלק את הגרעינים ולשמור את ליבת התפוחים שרוקנתם בקערת המים – אח"כ נוכל לנצל אותם למאפינס זריזים. ראו מתכון בונוס בהמשך). מניחים את התפוח המרוקן בתוך קערת המים עד למילוי אפשר גם להסתפק בהטבלה זריזה, אך יסודית שלו במים
11. ממלאים כל תפוח מרוקן במלית הקינואה עד סופו, ומשטחים את המלית יפה בגובה התפוח. מניחים בתבנית על גבי ניר אפיה, ובעזרת "מכסה" התפוח מכסים כל תפוח ממולא
12. אופים את התפוחים במשך חצי שעה
13. מוציאים ומגישים חם. אבל אם בא לכם - זה טעים גם בטמפרטורת החדר!

הערה: חלק מהתפוחים עטו אחרי האפיה שכבה לבנבנה דקה:

א. אין מה להיבהל. זה כנראה בתגובה למיץ הלימון. אכיל לגמרי. מנסיוני

ב. אם זה לא נאה בעיניכם, ניתן למרוח קצת שמן זית באיזורים הבעייתיים

ומה עושים עם כל שאריות התפוחים שרוקנתם.ן?

מתכון על הדרך: מאפינס תפוחים
מבוסס על מתכון עוגת התפוחים שכבר פרסמתי בעבר

צילם: איליה רסקין

רכיבים (12-14 יחידות):

המלית של 8 התפוחים שרוקנתם

1 כוס קמח כוסמין מלא (אפשר לבן)

1 כוס שיבולת שועל

1/2 כוס סוכר חום (או מייפל/אגבה/סוכר לבן)

1/2 שקית אבקת אפיה

2 כפות ממרח שקדים (או טחינה)

1/3 כוס שמן

1 כפית קינמון

אופן ההכנה:

1. מחממים תנור ל-180 מעלות
2. קוצצים את מלית התפוחים לחתיכות קטנות ומניחים בקערה
3. מערבבים לתוך הקערה את השמן, ממרח השקדים, הסוכר והתבלינים
4. מוסיפים את שיבולת השועל ומערבבים היטב
5. מוסיפים את הקמח ומערבבים היטב
6. מעבירים לתבניות מאפינס
7. אופים 40 דקות
8. מצננים היטב ואז מחלצים מהתבניות