קציצות שעועית (ב-3 רכיבים!) ברוטב עגבניות

הפעם הראשונה

שטסתי לחו"ל

היתה בגיל 24

(לייט בלומר!)

לקלאב באנטליה

חמישה כוכבים הכל כלול -

גיבושון מהעבודה!

ויותר מלראות את העננים

מלמעלה,

יותר מהחוויה היוקרתית של

אירוח חמישה כוכבים -

הכי התרגשתי

לעבור בשעריו

של גן עדן עלי אדמות

למעשנים -

הדיוטי פרי.

שם,

כך סיפרו המנוסים,

הסיגריות זולות

(לא שעישנתי כזה הרבה),

והאלכוהול

במחירים מצחיקים

(אף שאני כמעט ולא שותה).

ואם תקשיבו ממש חזק

תוכלו לשמוע בקופה 

מלאכים שרים.

נרגש מהמעמד

חיכיתי בתחנה 

להסעה של העבודה.

וחיכיתי וחיכיתי.

ולצדי רק חברה אחת.

רוב הנוסעים

יצאו בהסעה הראשונה.

אנחנו רק מחכים

למאחרים

ומחכים.

לבסוף דחקה השעה

ולא נותרה ברירה,

אלא לצאת מהר

לשדה התעופה.

אצנו רצנו,

בכל העמדות חלפנו,

את כל הבידוקים עברנו,

ואל הארץ המובטחת הגענו.

שם הכל נוצץ מפלורוסנט

ויש מגדלים של פאקטים,

מזרקות מבונבוניירות

ותורים מהגיהנום.

העמסתי לי חמישה פאקטים

(אז עוד היה מותר),

ג'וני ווקר אדום

(כי היה הכי זול),

וחשתי לתור

שנראה הכי קצר.

ולפתע,

בת קול יצאה משמיים וקראה:

"הנוסעים בלהבלהבלה

בטיסת בלהבלהבלה

מתבקשים להגיע בדחיפות

לשער בלהבלהבלה"

האם כרזו בשמנו?

זו היתה הטיסה שלנו?

מה לעזאזל אמרה בת הקול?

לנטוש את הטיסה

או לנטוש את החלום?

ושוב תצא בת הקול

ותרעים בקולה

הודעה עמומה

באינטונציה מפחידה.

אני וחברתי
הבטנו זה בזו

וקיבלנו החלטה -

לנוס על כרטיסינו בבהלה.

ומאז ועד הטיסה הבאה

רדף אותי בלילות 

חלום, ובו 

אני מסתובב

שעות ארוכות 
חופשי בדיוטי.

עורם מלוא העגלה

פאקטים, וויסקי

ושוקולדים למשפחה.

ואין לחץ,

ואין תור.

והכל נפלא.

הטיסה הראשונה

העצמאית שלי לחו"ל

(כלומר הראשונה שאינה

לגיבוש מהעבודה)

היתה שנתיים אחר כך,

לאמסטרדם.

ומטרתה היתה 

הרבה יותר קשה 

מסיגריות בהוזלה.

שם באמסטרדם המשוחררת,

כך סיפרו המנוסים,

הבחורים יפים ונחמדים,

ובעיקר זרים,

כך שאולי יהיה קל יותר

להתגבר על הביישנות

ולהכיר אנשים.

חמוש בהמלצה

ממגזין תיירים

צעדתי לעברו של

פאב קהילתי.

התיישבתי על הבר,

הבטתי סביבי

ואז בחרתי לעצמי

נקודה יפה בחלל

שבה בהיתי רוב הערב.

נבוך מכדי להתקיים,

עישנתי סיגריה

אחר סיגריה

אחר סיגריה.

הביישנות,

כך אומר המנוסה,

דבקה בך גם בגולה.

ולפתע,

התיישב לידי

בחור ככל-הנראה-חמוד

(קשה להכריע

כי ממש התקשיתי

להסיט את מבטי 
מהנקודה בחלל).

אז קיבלתי החלטה

ובמשך כחצי שעה

זזתי לאט

לאט

לאט

על הכסא המסתובב

בקצב של מעלה לדקה

עד שהגעתי לזווית

שעלולה בתנאים מסוימים

להצטלב עם מבטו.

ולמזלי נס קרה!

העפתי בטעות את המצת שלי

הרחק לעמדת הברמן.

הידד!

יש לי נושא לגיטימי לשיחה!

אזרתי מלוא האומץ,

נקשתי על כתפו

של הזר החמוד-לכאורה

ושאלתי ברוך:

יש לך אש?

אבל הוא רק הצביע על הברמן

ואמר:

יש לו גפרורים.

מובס,

סובבתי את כסאי בחזרה,

המשכתי לעשן בשרשרת

והלכתי הביתה

אחרי רבע שעה.

מליון שנה חלפו,

אני כבר לא מעשן סיגריות

ויש לי בחור אהוב משלי

(תקפצו לי, הולנדים חמודים!).

כך שהטיסות לחו''ל

מתמקדות במטרות

יותר הולמות את גילי -

כמו לא לדאוג לכולם כל הזמן

או לזלול מלא מתוקים.

כי יש חוק חו''ל!!

וסליחה, אנחנו בפריז.

מצויד בשלל המלצות

של מנוסים 

(לרבות מפה ייעודית!),

יצאתי לרחובות

חמוש במשימה:

לגרום לאורי

להדחיק לכמה ימים

את הפחד שלו

שאחטוף סוכרת

(כי אני אוהב לאכול ה-כ-ל עם לחם) -

ולזלול את 

מיטב הקינוחים

במיטב הפטיסריז

בפריז.

ביום הראשון לא לחצתי.

היינו רחוקים ממילא

מהאתרים במפה.

אבל ביום השני

איתרע גורלנו

והתערוכה שאורי רצה

היתה במרחק הליכה

מהפטיסרי המהולל

של ז'אק ז'אנה

(סטיה קטנה מהמסלול

של איזו חצי שעה הליכה).

מהיכרותו איתי

הניח אורי

שכדאי לפחות

לתת לי פטיסרי אחד,

שאשתוק.

אבל כל הדרך

הוא הפציר בי נואשות:

חשוב על מחר!

המעט בסוכר!

(קצת חבל שהוא לא באמת דיבר בחרוזים)

ואז הגענו

למקדש של ז'אק,

שם יש מרבדים של פרלינים,

שדות של מרמלדות

וניחוחות של יוקרה.

האזנו למלצרית

מדקלמת ברוך

את מבחר התופינים

ומיטב העוגות.

ואז אורי

נסוב לעברי 

ואמר נחרצות

את חמש המילים היפות

בשפה העברית:

"כל אחד לוקח עוגה משלו".

ומאז בילינו

את יתרת הימים

מתמסרים לסוכרים.

בין פארי ברסט

לבאבא ערום.

בין טארט תאנים

לשבלול פיסטוקים.

וליום האחרון

שמרתי את המסקרן מכל -

טארט שומשום שחור

מצופה בשמיכת גלאסז' לבנה

מעוטרת בנקודות שומשום שחורות,

בפטיסרי המתכנה

אוטופיה.

חגנו במעגלים בעיר

עד שהגיעה השעה

למנת מתיקה.

אז צעדנו וצעדנו,

עד שנרגשים ניצבנו

בפני דלת סגורה.

והגוגל בישר מרה

שבימי שני

האוטופיה במנוחה.

ומאז בלילות 

רודף אותי חלום,

שבו אני חג לי חופשי

בעיר האורות

ממלא את ימיי

בפחמימות ריקות.

והרי זה אך אנושי!

כי יעדים בוגרים, כמו

לא לדאוג לכולם כל הזמן -

הם משאלה יותר מדי קשה.

אבל טארט שומשום שחור?

זה כולה ארבע וחצי שעות טיסה!

חודשיים חלפו מאז הפוסט הקודם (שערוריה!), אבל הנה אני כאן! אז טסנו לשבוע בפריז, והייתי קצת חולה. אבל הסוכר מרפא! ואז חזרנו ארצה למה-זה-הדבר-הזה-5%-לחות ושוב נהייתי חולה, הפעם פחות בקטנה. ובשבוע הבא יש יומולדת לאורי אהובי, ואז אנחנו שוב עוברים דירה, ואין לי רגע דל! אבל בין לבין - קציצות!

המתכון הזה הוא אלתור של מה-היה-לי במקרר עם רוטב העגבניות החביב עליי (המתכון המופתי של אבי ביטון) בשינויים קלים. בהתחלה התלבטתי אם זה בכלל שווה פוסט, כי היי - זה סוג של שעועית ברוטב עגבניות (לא בדיוק, אבל בערך), פשוט בצורת קציצות. ואז חשבתי לעצמי שאולי אי שם יש איזה ילד שמסרב לאכול שעועית, אבל יאכל אותה אם היא תתחפש לקציצה. בפרפראזה על חז"ל: בשבילו זה קציצה, ובשבילך - חלבון. או סתם שעועית. הבנתם אותי.

הפעם קשרתי את עיסת הקציצות עם טחינה מגרעיני דלעת, אבל ברור לי שלרובכם אין כזו במזווה (וחבל!). אז אפשר ללכת על שקדיה ללא סוכר או אפילו חמאת בוטנים ללא סוכר. ואם כלו כל הקצין - שימו טחינה גולמית. זה פחות כיף (מריר וכבד יותר), אבל אפשרי.

ואם אתם או הילדים שלכם מוכנים לאכול רק רוטב עגבניות פושטי - לכו על זה. הרוטב כאן הוא רק אופציה אחת. רק תקפידו לא לבשל יותר מדי את הקציצות, שלא יתפוררו.

רכיבים:

לקציצות:

2 כוסות שעועית לבנה מבושלת (השתמשתי בקפואה משקית שהפשרתי)

1 בטטה בגודל בינוני

2-3 כפות גדושות של טחינה מגרעיני דלעת / ממרח שקדים ללא סוכר / חמאת בוטנים ללא סוכר (אפשר טחינה גולמית רגילה, אבל לא ממליץ)

1-2 כפות חוואיג' למרק (או כל תבלין אהוב אחר לקציצות - כמון, למשל)

1-2 כפות מלח

לאפיה ולרוטב:

½ כוס שמן

לרוטב:

1 גזר גדול

1 פלפל אדום

7 שיני שום

כוס עלי פטרוזיליה

1 פחית עגבניות מרוסקות (400 גרם)

1 כף פפריקה

½ כף צ'ילי יבש גרוס (אופציונלי)

מלח ופלפל

הוראות הכנה:

מכינים קציצות:

1. מחממים תנור ל-200 מעלות
2. במעבד מזון/פומפיה מגררים את הבטטה לשרוכים דקים. מעבירים לקערה (לא לסחוט נוזלים!)
3. במעבד מזון טוחנים את השעועית והטחינה/שקדיה חלק ככל הניתן (אני מפסיק כשזה מתחיל להתכדרר כמו בצק)
4. מעבירים את מחית השעועית לקערה, מוסיפים תבלינים ולשים את העיסה היטב
5. מניחים נייר אפיה על תבנית, ובעזרת הידיים מורחים עליו 2 כפות שמן
6. יוצרים קציצות מהעיסה ומניחים על נייר האפייה
7. מברישים את הקציצות בשמן (ואם אין מברשת אפשר לטפוח קלות עליהן עם ידיים משומנות או לרסס בתרסיס שמן)
8. אופים את הקציצות על טורבו במשך 20 דקות

מכינים רוטב:

1. מחממים ¼ כוס שמן בסיר רחב
2. פורסים את הגזר לטבעות ומטגנים
3. חותכים את הפלפל לחתיכות בגודל 1 סמ"ר ומוסיפים לסיר
4. קוצצים את השום והפטרוזיליה, ומוסיפים אותם לסיר אחרי שהירקות כבר מתחילים להשחים.מערבבים במשך כ-2 דקות
5. מוסיפים את פחית העגבניות המרוסקות, 2 כוסות מים ותבלינים. זה צריך להיות דליל כמו מרק, כך שאפשר להוסיך עוד מים במידת הצורך. מביאים לרתיחה, מנמיכים אש, מכסים ומבשלים במשך שלוש דקות
6. מוסיפים את הקציצות לסיר,מכסים ומטלטלים אותו שהקציצות יכוסו היטב ומבשלים על אש נמוכה 20 דקות. להיזהר לא לבשל אותן יותר מדי, שלא יתפוררו.
7. מגישים עם אורז לבן או חלה