אני לא מבין למה אנשים
אוהבים התחלות חדשות,
הרי תמיד הן כרוכות
במיליון עבודות מתישות,
ולכן עבורי מעבר דירה זה
נורא, זה אסון,
וכן, כל מה שתשמעו כעת הן
(שוב) צרות של עולם ראשון.
(אני מבטיח שלרוב אני אדם
עם פרופורציות, אז תנו לי פעם אחת ממש לקטר)
המעבר עצמו היה יחסית
ממועט שואות,
למעט העובדה שהמובילים הקדימו
בשלוש שעות,
כך שנאלצתי לארוז בבהלה
את כל השאריות,
ואז ביליתי שבוע בנסיונות
להיזכר איפה הזה של הזה יכול להיות.
(באמת, איך קוראים למכסים
הקטנים האלה של הכיריים של הגז?)
ואתם מכירים את זה שאפשר
לקחת בפרופורציות כל דבר,
אבל עכשיו אתם מותשים
וכלום לא מסודר
אז אתם מרשים לעצמכם לקטר
מאתמול עד מחר?
פשוט אצלי הדרך להתמודד
עם שינויים גדולים בשיגרה,
היא לשנוא הכל בהתחלה,
אבל את הכל וממש נורא.
(שנתחיל? למשל..)
בכניסה לדירה יש ארון קיר
רחב מימדים,
הבטחה גדולה לאחסון כל
המצעים, המגבות והבגדים,
אך כשפתחתי דלתותיו,
נטרפו כל הקלפים:
יש בו המון המון מתלים,
וממש מעט מדפים.
(מה שגרם לי לסנן לעברו
נאצות במשך כל היומיים שבהם ניסיתי לסדרו, כמו..)
ארון מטופש!
אני שונא אותך ממש!
בזבוז של חלל שאינו
ממומש!
הבטחה לזהב, שאינה אלא
קש!
(ויש עוד, למשל..)
אין מספיק אור שמש במטבח,
כך שכל התמונות לבלוג
עלולות לצאת פח.
והוא עצמו קטן יותר
מהמטבח בדירה הישנה,
כך שאת כל המכשירים
חייבים לערום בפינה.
וגם מרפסת השירות המרושעת
קטנה ודחוסה,
ואין לי דרך לצאת ממנה,
אם בעוונותיי תליתי בה כביסה.
ומנגד, חדר השינה גדול
באופן קצת מופרך.
הו אדריכל נבזי, למה לא
חתכת ממנו 5 מטרים לטובת המטבח?!
(ברור לכם שזו דירה ישנה
ובשכירות, נכון?)
אך גם אם אתבוסס ארוכות
ביגון מר,
הפרופורציות ישובו אליי
בסופו של דבר,
ואין דבר שגורם לי להבין
שכל אלו הם קשקושים,
ממשבר יותר חמור, לפחות
בשקל ותשעים.
נניח, שכן נרגן
מהדירה ליד,
שדופק לך על קיר הסלון
פתאום בערב אחד,
רק בגלל שהעזת לשוחח
באותו סלון חדש,
בשעה אחת עשרה בלילה
ובווליום די חלש.
ולמחרת גם משאיר לך בדלת
פתק מודפס,
שנפתח ב"ברוכים
הבאים לבניין" מנומס,
ואז מבהיר שאת כ-ל
שיחותינו הוא שומע בתהודה,
אז שנהיה בשקט מאחת עשרה.
שלום ותודה.
(לנשום עמוק, דודו. לנשום
עמוק)
לשמחתי, אורי החליט לטפל
בעניינים,
וליישם עליו שיטה שעובדת
עם נותני שירות מעצבנים.
הפטנט הוא אקסטרה נחמדות,
נכונות ונימוסים,
עד שרוב הנרגנים בסוף
נמסים.
(נכון, נכון, תמיד יש
חריגים)
אז למחרת בבוקר, עם חשש
בלב,
תחבנו לו בדלת פתק משובב,
עם "תודה על קבלת
הפנים" מנומסת,
והזמנה לשיחה בנושא אצלנו
על קפה במרפסת.
(וכעת, מחכים..)
כמה שעות לאחר שהפתק
הוטמן,
נחשו במי נתקלנו בכניסה
לבניין?
מר שכן-קפוץ-ישבן מחייך
במבוכה.
הנחמדות פעלה? המלחמה
דעכה?
התנצל שדפק על קירנו הדק,
והסביר שהדייר הקודם
הותירו מצולק,
כי הוא התעקש להירדם עם
הטלוויזיה פועלת בסלון,
כך שכל לילה הוא התהפך במיטתו ולא הצליח לישון.
אז חייכנו והבהרנו ששנינו
קשישים בנשמה,
ולרוב בשעות הקטנות לא
מקימים מהומה,
אבל שלא יצפה שבאחת עשרה
נסתום,
אם כי סביר שעד אחת, הכל
יבוא על מקומו בשלום.
(וחמסה חמסה, נראה שזה
עבד!)
וכעת אחרי שכיתתנו חרבות
לתרוודים,
פתאום כל מרמורי הדירה
נראים מגומדים.
המטבח לא כזה חשוך ולא
כזה פצפון,
ואולי לא צריך מליון
מדפים בארון.
ופתאום הדירה חזרה להיות
מתוקה,
כמו ביום שראינו אותה
לראשונה ואמרנו "כן" בתוך דקה.
רק הרבה יותר טוב, שהרי
צבענו וקרצפנו אותה היטב,
כנראה שסיימתי לשנוא הכל,
ואני מוכן לפתוח לה את הלב :-)
(* עד המרמור הבא. ט.ל.ח)
תזמון משונה בחרתי לי
לפרסם את העוגה הזו. כולם הרי מפרסמים עכשיו מתכוני גבינה לקראת חג שבועות. אבל זו
אינה עוגת גבינה. כמו כן רגע לפני הקיץ, אני בוחר לפרסם מתכון עם פרי הדר, שזה סמל
חורפי מובהק. אז מה. יש עדיין מלא אשכוליות אדומות בסופר. בואו לא נתקטנן! אני
מזכיר לכם שאחרי כל החפירות הארוכות שלי, אנחנו בשלב של קבלה והשלמה, לא?
ולמי שתוהה – טישפישטי זו
עוגה (טורקית? בלקנית? לא נתקטנן) שמזכירה עוגת סולת, אך מורכבת לרוב מאגוזים טחונים.
במקרר שלי רבצו 2 אשכוליות אדומות כבר חודשים ארוכים (זה מחזיק נצח), עד שהחלטתי
להתמודד איתן ולשדך להן פיסטוקים.
אל תוותרו על הפאלפ של
האשכולית (יש לזה מילה בעברית? אלו השאריות של הפרי אחרי הסחיטה), כי הוא ממש מוסיף
למרקם.
התוצאה יוצאת מתוקה, אבל
לא מדי, ומקבלת עקצוץ מריר-קל מוצלח. קצת כמו קליפות הדרים מסוכרות.
המתכון שאב השראה מהמתכון הזה של רני רותם, אבל התוצאה שונה לגמרי.
חג שבועות שמח! (אני יודע
שזה עוד שבוע) ואם בא לכם מתכון גבינתי ממש - יש בבלוג גם עוגת גבינה ודלעת לא טבעונית, או בורקס גבינה ותרד טבעוני או לזניית ירקות-גבינה טבעונית.
רכיבים
(לתבנית 2020x)*:
2
אשכוליות אדומות (יצאו כמעט 2 כוסות מיץ)
1.5 כוסות קמח (אני
השתמשתי בקמח כוסמין)
1/2 כוס סוכר חום כהה
1/2 כוס סוכר חום בהיר
1 כוס פיסטוק קלוף
1/2 שקית אבקת אפיה
1/2 כוס שמן
כמה טיפות של תמצית וניל
או תמצית זאהר (מי פריחת הדרים)
אופן
ההכנה:
- מחממים תנור ל-180 מעלות
- סוחטים את 2 האשכוליות, ושומרים את הפאלפ (שזה בשר האשכוליות המעוך)
- בקערה טורפים כוס אחת ממיץ האשכוליות, הפאלפ, השמן, תמצית הווניל/זאהר והסוכר הכהה (לא לגעת בבהיר! הוא יגיע אח"כ). אם נשארו כל מיני גרעיני אשכוליות קטנים, בשלב הזה יהיה יותר קל לסנן אותם (הפאלפ שוקע בבלילה, ואילו הגרעינים צפים!)
- טוחנים את הפיסטוקים לפירורים, ומוסיפים לקערה
- מוסיפים לקערה קמח ואבקת אפיה ומערבבים היטב
- יוצקים את הבלילה לתבנית ואופים 40 דקות
- בזמן שהעוגה נאפית מכינים את הסירופ: מוזגים את יתרת מיץ האשכוליות לסיר קטן, מוסיפים את הסוכר הבהיר ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש וממשיכים לבשל עוד כ-7 דקות. מצננים (אני דוחף למקפיא)
- מוצאים את העוגה ובעזרת קיסם מנקבים בה חורים שיסייעו לספיגת הסירופ (הקיסם אמור לצאת יבש, עדות לכך שהעוגה אפויה)
- יוצקים את הסירופ על העוגה**, ומצננים מחוץ למקרר. מגישים בטמפרטורת החדר
1. אין אשכוליות? השתמשו בשתי כוסות מיץ תפוזים או לימונים (לא קנוי!), כולל הגרידה שלהם.
2. אין פיסטוקים? שקדים או אגוזי מלך יעשו את העבודה
3. אין תמצית כלשהי? גרידת לימון או תפוז יעצימו את הטעם
** טיפ חשוב: אם הסירופ יצא נוזלי מדי או שסתם לא נספג בעוגה, ועכשיו יש לכם בריכה מעל הטישפישטי (אני מדבר על ממש בריכה, לא קצת בשוליים) - תחזירו את התבנית לתנור, והפעילו אותו על טורבו לחמש-עשר דקות נוספות. עד שנשאר רק מעט נוזל בשוליים.
.jpg)