יום שלישי, 15 באפריל 2014

סמבוסק גרוזיני כשר לפסח



כשאתה הופך לאיש מבוגר
כל העניין הזה של אווירת חג
נהיה קצת מטריד.
נניח לרגע בצד
לכל שלל האירועים
והודעות החג-שמח למיניהן
אני מתכוון לאחריות שלך כמבוגר
לייצר מסגרת חגיגית.

כשהיית קטן
זה היה די ברור -
הולכים לבית הכנסת,
הדודים שאתה אוהב מגיעים לישון,
ובבוקר של פסח
אמא מטגנת בומוולוס.

אבל היום,
אף אחד במשפחה לא הולך לבית הכנסת
ואתה בעצמך מתפקד על תקן הדוד,
שצריך להנחיל לדור ההמשך 
מאכלים חגיגיים.

אבל מה הופך מאכל לחגיגי?

אצלי העקרון המנחה הוא 
ממולאים וסבל.
שאני אמלא פלפל?
זה גובל בגסות רוח.
הוא נועד למילוי. 
מה חגיגי בזה?

אני צריך לשבת עם כפית
ובעזרת הידית שלה
לרוקן קישואים קטנים בגודל של אצבע.
או להרתיח בצלים גדולים
ואז לצנן אותם
ואז להפריד שכבה שכבה
ואז למלא אותם.
זה חגיגי!


אבל איכשהו בסוף
מה שגורף את רוב המחמאות זה
איזה סלט כרוב שעשית על הדרך,
או פשטידת קישואים פשוטה מדי,
שנועדה רק לסגור איזו פינה על השולחן.

לא, זה לא מחמיא לי.
אני צריך שהמחמאות יותאמו למידת ההשקעה.
זה בסה"כ כרוב קצוץ עם לימון, אנשים!
איפה הוא ואיפה הבצל שגלגלתי במשך שעה?!

כדי לצמצם אפשרויות לבאסה
מכינים עוד משהו מהאלמנט הנוסף
שמוגדר אצלי כחגיגי ­–
טיגון.

מה זאת אומרת למה?
אל"ף, כולם אוהבים מאכלים מטוגנים.
ובי"ת, בהכנה שלהם יש מידה של סבל.
ומה יותר חגיגי מסבל?

 
המתכון הנוכחי נולד כהכלאה בין הבומוולוס של אמא שלי (מצה מגולגלת ומטוגנת במילוי של תפוחי אדמה וגבינה לבנה עם סירופ של סוכר ולימון) לבין סמבוסק.
במקור עשיתי אותו בטעמים עיראקיים, והפעם בטעמים גרוזיניים – מחווה ללוביאני – כיסוני בצק במילוי שעועית אדומה. 
אגב, המתכון המקורי של הלוביאני (עם בצק לא כשל"פ בכלל כמובן) הוא שחשף אותי לגרגירי כוסברה, שאותם היללתי באחד הפוסטים הקודמים.

רכיבים (25 יחידות):
1.5 כוס שעועית אדומה (הכי קל להשתמש בקפואה, אבל אם בא לכם – תשרו יבשה ללילה ואז תבשלו אותה שעתיים)
1 בצל גדול
חבילת מצות (צריך לפחות עשר מצות)
1-2 כפות גרגירי כוסברה טחונים
מלח ופלפל
(לגרסא עיראקית – מחליפים את השעועית בגרגירי חומוס ואת הכוסברה בכמון)

לציפוי:
כוס קמח חומוס
כוס מי סודה
(לגרסא לא טבעונית – 2 ביצים במקום קמח החומוס והסודה)
שמן לטיגון

אופן ההכנה:
1.      הכנה מראש: מרטיבים את המצות פעמיים: לוקחים חבילת מצות, מרטיבים אותה היטב מתחת לברז מכל הצדדים, מנערים את עודפי המים היטב (מטים את כל החבילה הצדה, עד שקילוח המים מפסיק), מניחים במגבת נקייה ומכסים. כעבור רבע שעה – חוזרים על הפעולה. מחכים כשעה – ורק אז המצות הרטובות מוכנות לשימוש. (אפשר לעשות את זה אפילו לילה לפני).
2.      מפשירים את השעועית הקפואה: משרים אותה במים רותחים לחמש דקות ומסננים.
3.      מגררים בצל גדול בפומפיה (או במעבד מזון) ומטגנים עד להשחמה. שימו לב – א. הבצל המטוגן משחק כאן תפקיד חשוב, ולכן תשחימו היטב, אפילו לשרוף קצת זה טוב. ב. אין סיבה להתקמצן על שמן בטיגון – המלית של השעועית תזדקק לזה ממילא.
4.      טוחנים במג'ימיקס את השעועית למרקם של ממרח (גבשושי זה גם טוב)
5.      מעבירים לקערה, מוספים את הבצל ואת התבלינים.
6.      חותכים כל מצה ל-3 רצועות לאורך.
7.      מניחים כף מהמלית בקצה של רצועת מצה ומגלגלים. כן, אני יודע – המלית מבצבצת מהצד. זה בסדר גמור.
8.      מחממים מחבת עם שמן לטיגון חצי עמוק, ומחכים עד שרותח ממש
9.      בקערה נפרדת מערבבים את קמח החומוס עם הסודה וטורפים היטב עד שנוצרת בלילה חלקה. (ללא טבעונים – טורפים 2 ביצים)
10.  טובלים כל מצה מגולגלת בבלילת קמח החומוס היטב, ומניחים לטיגון כשהחלק של סוף הרצועה המגולגלת כלפי מטה (כדי שהטיגון ידביק אותו). מזהיבים צד אחד והפכים להזהבה של הצד השני.

11.  אם אחרי שתי נאגלות אתם רואים שהשמן כבר שרוף – תשפכו אותו, תנקו את המחבת ותמשיכו עם שמן חדש. חבל שיהיה טעם שרוף J

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה