מרק קובה טבעוני (בגרסת חילול קודש)

קישוא במערכה הראשונה יוחלף בסלק במערכה האחרונה

יש משהו בגשם

שגורם לך לרצות

לחזור להיות ילד.

שזה קצת מצחיק כי

דווקא השנה 

הכי גשומה,

אי אז לפני 23 שנה,

היתה שנה לא טובה.

עם כל הכבוד לגשמי הברכה.

אבל לך תתווכח

עם זכרון של שמחה,

שאפשר לצאת החוצה

במגפי גומי

לנצל רבע שעה 

של רבע שמש

לקפץ בשלוליות.

היום כשיורד גשם

אתה בעיקר

נזהר משלוליות

(שאורבות לך 

גם בכסא תמים 

באוטובוס).

ומי בכלל מוכר

מגפי גומי

במידה 42

או 43 ?

(לא, באמת.

ממש בא לי)

ורק לפעמים יש הבלחות,

כמו בקיץ האחרון,

כשבארץ זרה

במעיינות חמים

שפתוחים לשמיים ולרוח

נתתי לגשם

לטפטף לי על הפנים

בפעם הראשונה

מזה אולי 23 שנה.

אבל לטפטף בשמחה.

וסך הכל

יש הרבה יתרונות

בלהיות מבוגר:

אני יכול לחזור הביתה

בלילה מהעבודה

ולהכין לעצמי

בכוחות עצמי

מרק

או עוגה

או קובה

(סיפור אמיתי.

כל השבוע בישלתי).

או לשבת מתחת לשמיכת פליז

ולרקום גובלן

(תחביב חדש!

מקדים את הטרנד!)

כמו אמא שלי פעם,

לפני 23 שנה.

ובמיטה אפשר לישון

בזוג

כפיות.

אפילו שזו תנוחה שמחזיקה

לכל היותר

עשר דקות.

ועם כל הכבוד לילדות,

גם היום אני יכול

לקפץ בשלוליות,

מבלי שיהיו לי חצ'קונים

או התסביכים שקברתי בתיכון.

כך שלפעמים

דווקא בלהיות מבוגר

יש משהו יותר משוחרר*.

(*אני רק צריך מגפיים טובות)

אז היו לי תוכניות לעשות קובה טבעוני. וזה היה אמור להיות די בקטנה, כי כבר עשיתי כזה בעבר, ומה הסיפור.

מהון להון, אף שנורא רציתי להאמין שיש לי ידיים של סבתא עיראקית, משהו התבחבש הפעם, והקובות יצאו כעורות או שנפערו בהן חורים.

אז נשמתי עמוק, ניסיתי לחפש השראה בגוגל, חזרתי לקובות, כשלתי, חזרתי לגוגל, ואז נפלו לי כמה אסימונים בהדרגה, ואני רוצה לחלוק אותם עמכם, כדי שגם דרככם לקובה תהיה סוגה בשושנים. ובעיקר קלה יותר. כי בחיאת רבאק, אתם לא סבתא עיראקית. או כורדית, וזה בסדר גמור. יכול להיות לכם קובה מהמם, אפילו אם הוא לא ייצא מושלם כמו של אותה סבתא עיראקית היפותטית. או כורדית.

אז להלן שלוש תובנות בדרך לקובה-חילול-קודש-מהמם (שהוא יחסית גם קל להכנה. יחסית):

א.  הבצק הספציפי הזה של הקובה* הוא בצק כ"כ נוח לעבודה – גמיש ולא דביק – שאפשר פשוט לרדד אותו במערוך (פעולה שאני שונא לרוב) ולקרוץ עיגולים

ב.   קובה לא חייב להיות כדור. הוא יכול להיות אליפטי, יעני מוארך – וזו צורה שהרבה יותר קל להשיג בהתחשב בסעיף ג'.

ג.   הדרך הכי קלה לסגור את הקובה היא באמצעות מכשיר פשוט (שעולה כמה שקלים) להכנת אמפנדס. מניחים את העיגול במכשיר, מסדרים את המילוי במרכזו, סוגרים, לוחצים חזק, פותחים, מסלקים את עודפי הבצק באיזור הסגירה, ופוחסים לאליפסה. וואו, כמה שזה הרבה יותר קל. זה גם מאפשר לפנק יותר במילוי, כי רואים בדיוק את הכמות שאפשר לדחוס פנימה.

הערה לגבי התמונה – המילוי שמופיע בתמונה היה בגרסא הראשונה והפחות מוצלחת שבה טחנתי את כולו. בגרסא השניה והמוצלחת יותר טחנתי רק את העדשים, ואת הפטריות רק קצצתי, ככה שהתמונה לא מייצגת את מה שאתם אמורים להשיג (הגרסא המשופרת היא יותר בשרנית).

* תודה לדפנה גיסתי שלימדה אותי את הבצק שלמדה מאמא שלה, תקווה. ותודה לשרון, חברתה, שנתנה לי טיפ מאמא שלה (רכז רימונים!)

והערה אחרונה וחשובה: גם אם אין לכם מכשיר לאמפנדס, ואתם עושים הכל בידיים ויוצא לכם קצת עקום, תזכרו: אתם פאקינג עושים קובה בעצמכם!! אתם מהממים! וגם קובה מכוער יכול להיות קובה טעים מאד! מהממים, כבר אמרתי?

רכיבים (30 יח'):

למעטפת הקובה:

1 כוס בורגול דק

2.5 כוסות סולת

1 כף מלח

למלית:

2 סלסלות פטריות (עדיף בייבי פורטובלו שנקראות גם "חורש", ונראות כמו הגרסא החומה של שמפיניון)

½ כוס עדשים ירוקות
1 בצל בגודל בינוני

½ צרור כוסברה טרייה
10-15 יח' עגבניות מיובשות 

2 כפות בהרט לקובה

מלח ופלפל

אופן הכנה הקובות:

1. משרים את הבורגול בקערה עם מי ברז פושרים למשך שעה
2. מבשלים את העדשים במים רותחים (ללא מלח) במשך 30-40 דקות עד שמתרככים
3. קוצצים את הבצל דק ומטגנים במחבת גדולה עד להזהבה
4. קוצצים את הפטריות דק ומוסיפים למחבת. מתבלים במלח ופלפל ומטגנים עד שכל הנוזלים נספגים
5. קוצצים את הכוסברה דק ומוסיפים למחבת. מטגנים עוד כדקה
6. מניחים את התערובת בצד שתצטנן.
7. קוצצים את העגבניות המיובשות דק ומוסיפים לתערובת (שימו לב: העגבניות המיובשות נמכרות לרוב במצב לח, שזה מעולה. אם הן יבשות לגמרי - תשרו אותן דקה במים רותחים, ואז תקצצו אותן). 
8. מסננים את העדשים ממי הבישול וטוחנים במעבד מזון
9. מוסיפים את מחית העדשים לתערובת הפטריות, מתבלים בבהרט ומערבבים. טועמים ובמידת הצורך מתקנים תיבול.
10. מסננים את הנוזלים מקערת ההשרייה של הבורגול (הבורגול נשאר בקערה) - *** שימו לב *** בעקבות הערה של מיכל, אני מחדד נקודה חשובה: לא צריך לסנן את הבורגול לגמרי לגמרי. הוא צריך להישאר עם קצת נוזלים שיעזרו בגיבוש הבצק עם הסולת. ואם סיננתם יותר מדי - לא נורא. בשלב הכנת הבצק אפשר להחזיר קצת נוזלים.
11. מוסיפים מלח לבורגול ומערבבים.
12. מוסיפים חצי כוס סולת לבורגול ולשים. מוסיפים עוד חצי כוס ולשים. ממשיכים כך עד שמסיימים את כל הכמות של הסולת ונוצר בצק אחיד וגמיש. לשים אותו במשך כשתי דקות כדי שיתגבש היטב.
    ** הערה בעקבות תגובה שקיבלתי: אם פעלתם לפי ההוראות, והבצק לא אחיד עדיין - כנראה שצריך להוסיף עוד סולת (הכמויות משתנות בהתאם לכמות הנוזלים שנותרו בבורגול אחרי שסיננתם, בין היתר). לחלופין, אם העסק יבש למדי, אבל עדיין מתפורר - ייתכן שחסרים דווקא קצת נוזלים להדבקת הבורגול והסולת. נסו להוסיף רבע כוס מים, וללוש שוב. אל תיבהלו מלשחק קצת עם היבש/רטוב - בסוף זה יסתדר.
13. נוטלים חתיכה גדולה מהבצק ומרדדים אותה דק (עובי של 1.5 מ"מ בערך)
14. מכינים מגש/תבנית בגודל שייכנס לכם למקפיא, ומניחים עליו/ה נייר אפיה
15. קורצים עיגול מהבצק המרודד, מניחים באמצע כף מהמלית, מקפלים לסגירת הכיסון (אני השתמשתי במכשיר פשוט ליצירת אמפנדס). מהדקים היטב את הקצוות שחוברו להם יחדיו, ופוחסים לצורת אליפסה. מניחים על המגש, כשהתפר כלפי מטה.
16. לא להיבהל אם יש טיפה חורים. אפשר לנסות לצבוט אותם בעדינות שייסגרו. ומקסימום לא יקרה אסון אם הם יתבשלו עם טיפה חורים. הכל בסדר
17. בתום הכנת כל הקובות, מכניסים את המגש למקפיא. הם יכולות להישאר שם גם ימים ארוכים, ואף יותר.

*** עכשיו יש לכם אפשרות לבחור בין שני מרקים שונים: אדום (סלק) או ירוק (מלא עשבים) ***

אופציה א': מרק אדום

רכיבים:

3 סלקים בינוניים

4 גבעולי סלרי

1 בצל גדול

1-2 כפות רכז רימונים

1 לימון

מלח ופלפל

אופן ההכנה:

1. מחממים 3 כפות שמן בסיר בנפח 4-5 ליטר
2. קוצצים את הבצל ומטגנים אותו להזהבה.
3. מרתיחים קומקום מלא במים
4. מוסיפים את רכז הרימונים ומערבבים היטב
5. קוצצים את הסלרי - גבעול ועלים ומטגנים עם הבצל כשלוש דקות להתרככות
6. חותכים את הסלק לקוביות בגודל 2 ס"מ ומסיפים לסיר. מערבבים
7. שוטפים היטב את הלימון, סוחטים אותו, ושומרים את הקליפה בצד. מוסיפים את המיץ לסיר ומערבבים
8. מנקים את פנים קליפת הלימון משאריות הפלחים, כך שתישאר רק הציפה הצהובה. חותכים אותה לקבויות בגודל 1 ס"מ בערך. מוסיפים לסיר ומתבלים במלח ופלפל
9. מוסיפים את המים לסיר (כ-2 ליטר),מביאים לרתיחה. מנמיכים ומבשלים כ-20 דקות.
10. מגבירים את האש, ומחליקים פנימה את הקובה (ישירות מהמקפיא!)
11. מטלטלים קצת את הסיר כדי שהקובות יסתדרו ביניהן. מביאים לרתיחה, ואז מנמיכים אש ומבשלים 45 דקות. מפעם לפעם אפשר לטלטל קצת את הסיר (וידוי: אני השתמשתי בעדינות רבה בכף עץ, אבל לא חייבים). בשלב מסוים הקובות יצופו במרק. סימן שהצלחתם!

אופציה ב': מרק ירוק

רכיבים:

4 עלי מנגולד גדולים (וידוי: השתמשתי בתרד קפוא ובצל במקום)

8 גבעולי סלרי

2 קישואים
2 לימונים גדולים

½ צרור פטרוזיליה (אפשר כוסברה במקום)

1 כף כורכום

מלח ופלפל

אופן ההכנה:

1. מחממים 3 כפות שמן בסיר בנפח 4-5 ליטר
2. מפרידים את עלי המנגולד מהגבעולים, קוצצים את הגבעולים ומטגנים להזהבה.
3. מרתיחים קומקום מלא במים
4. קוצצים את גבעולי הסלרי ומוסיפים למחבת. מטגנים כשלוש דקות להתרככות
5. חותכים את הקישואים לקוביות בגודל 2 ס"מ ומוסיפים לסיר. מערבבים
6. קוצצים את עלי הסלרי, המנגולד והפטרוזיליה (על גבעוליה) ומוסיפים לסיר. מערבבים
7. שוטפים היטב את הלימונים, סוחטים אותם, ושומרים את הקליפה בצד. מוסיפים את המיץ לסיר ומערבבים
8. מנקים את פנים קליפות הלימון משאריות הפלחים, כך שתישאר רק הציפה הצהובה. חותכים אותה לקוביות בגודל 1 ס"מ בערך. מוסיפים לסיר ומתבלים במלח, כורכום ופלפל
9. מוסיפים את המים לסיר (כ-2 ליטר),מביאים לרתיחה. מנמיכים ומבשלים כ-20 דקות.
10. מגבירים את האש, ומחליקים פנימה את הקובה (ישירות מהמקפיא!)
11. מטלטלים קצת את הסיר כדי שהקובות יסתדרו ביניהן. מביאים לרתיחה, ואז מנמיכים אש ומבשלים 45 דקות. מפעם לפעם אפשר לטלטל קצת את הסיר (וידוי: אני השתמשתי בעדינות רבה בכף עץ, אבל לא חייבים). בשלב מסוים הקובות יצופו במרק. סימן שהצלחתם!