צמחונום בן שנה!

הבלוג שלי חוגג שנה!

אמאאאאאאאא!! שנה חלפה לה!

וכמה גדל ילדי הקט מאז שנולד בפוסט הקציצות הטבעוניות הראשון..

אז קודם כל רציתי להגיד תודה רבה רבה
לכל מי שקורא/ת, מגיב/ה, משתפ/ת, מכינ/ה את המתכונים שלי בבית ושולח/ת לי תמונות.
אתם/ן חמודות/ים נורא!

יש פעמים שנורא קשה לי למצוא מתכון בזמן.
בפעמים אחרות יש מתכון, 
אבל עד הדקה התשעים 
אני לא יודע על מה לכתוב.
לפעמים אני מספיק לבשל 
רק בשעה מאוחרת,
ואז חשוך מדי לצלם תמונות יפות, 
והן יוצאות עקום. 
(וכן, אני עדיין מצלם בסלולר. 
או באייפד. 
ואורי עוזר)

אבל כל מחווה מצדכן/ם 
גורמת לי לשמוח מחדש 
שפתחתי את הבלוג, 
ושאני מתעקש להתמיד בו.
אז אני אוהב אתכן/ם מלא!
אפילו שטכנית אתן/ם אנשים זרים.
חלקכן/ם לפחות.

אז ישבתי וחשבתי
כיצד לחגוג את המאורע המשמח, 
והחלטתי לפרט בפניכן/ם 
את כ-ל כשלונות המטבח שלי בשנה החולפת.

או לפחות אלה שצילמתי וזכרתי. 

שנאמר: המיטב של הדרעק!

אבל יש גם מסקנות ומוסר השכל!

הנה מתחילים:

כלל מספר 1: ככל שאשקיע יותר בתמונת פתיח יצירתית, כך גוברים הסיכויים שהמנה תיחרב

כבר כתבתי על זה אמנם, אבל למה לא לדבר על זה שוב? להלן כמה דוגמאות.

איזו מהממת תמונת הרכיבים לעוגת השזיפים וקרם חלווה?

חבל שהבסיס התפורר, 
הלמעלה נדבק, 
והאמצע נשאר נוזלי.

חפיפ. בסוף יצא מתכון לקראמבל.

ואיזו מושקעת תמונת הרכיבים לטרייפל משמשים?

פירורי ביסקוויטים בניחוח קוקוס, 
מעליהם משמשים צלויים 
בשמן זית 
וחתימה של קצפת מקרם קוקוס. 

נשמע להיט. 
יצא משעמם.

ניחא. 

איזו יצירתית תמונת הרכיבים לבצל הממולא שלי? (ואיזו תאורה מחורבנת!)

כאן.. את מה אאשים?

אני כבר מכין את המנה הזו כבר שנים (אף כי במלית שונה מהפעם הנוכחית),
והיא כוללת שלב של טיגון הבצלים, ואז בישולם על הגז. 
הרי כבר דיברנו על זה שאני חייב לטגן דברים בשביל להרגיש חגיגי.

הפעם החלטתי לנסות להיות בריא יותר, ולא לטגן. 
במקום זה - לאפות אותם בתנור למשך הלילה.

אבל כמו תמיד בדברים כאלה,
אני פוחד שלא יהיו מספיק מים, אז מוסיף, מגזים ובסוף 
הממולאים כמובן שחו בנוזלים.

חפיפ. יצא בסוף מתכון לאורז שהוא-לא-באמת-אבל-קצת-כן פרסי.

(כלומר זה מתכון שהכנתי אותו במקור כאורז > התלהבתי מהתוצאה > ניסיתי למלא איתו את הבצלים > התוצאה לא היתה משהו > פרסמתי אותו כמתכון לאורז)

2.  כלל מספר 2 – לא לעשות ניסויים יומרניים בימי ההולדת של בן הזוג

כמה נחמץ לבי על העוגה הזו – טארט לימון-תירס (כן, לימון-תירס),
שעד שטעמתי אותו, הייתי בטוח 
שהמתכון שנבע מתוך-תוכי, 
ניתן לי כנבואה 
(היבריס!).

ומעשה שהיה כך היה:
בעודי מכין פולנטה מתירס טרי, 
וחושב על היומולדת הקרב של אורי, 
וכמה שהוא אוהב טארט לימון,
הכה בי הברק – 
הפולנטה יכולה להיות מלית מתוקה!

הרי גולדן סירופ שמשמש לאפיה הוא מתירס! 
והפולנטה צהובה כלימון! 
וזה יכול להיות טבעוני בקלות!

אבל זה יצא קקה! 

אף שהיו מי שטענו בסבר פנים משכנע שזה דווקא די טעים,
ואף שבגדול הטעם והמרקם היו די סבבה
(נתעלם רגע מהנסיון שלי להתחכם עם בצק עוגיות במקום בצק פריך),
החתיכות הקטנטנות של התירס, שלא הצלחתי לטחון עד הסוף,
השאירו תחושה מוזרה של – ובכן תירס – בכל ביס מהטארט לימון.

בלבי אני מאמין שיום יבוא ואני אצליח להפוך את המתכון הזה למנצח.
אבל זה לא יקרה ביומולדת הבא של אורי (מבטיח, כפרה!) 
או ביום השנה שלנו או ביום האהבה וכו'.

(אבל איזו חמודה תמונת הרכיבים לעוגה?)

בכל מקרה זה לא נגמר שם, 
כי הייתי חייב מתכון לבלוג באותו השבוע,
אז במקום טארט לימון תירס, 
החלטתי ללכת על משהו יותר בטוח – 
טארט תפוגזר!

כאן כבר לא יכלתי להתכחש לנסיון העיקש שלי
להפוך בצק מעולה-של-עוגיות-שוקולד-צ'יפס לתחליף בצק פריך. 
באותה מידה יכלתי לשים שם קרטון רטוב. 
לא עבד.

המלית דווקא היתה חביבה – 
גבינת קשיו עם מיץ תפוזים, גרידת קליפתו וגזר מגורר. 
ובכל זאת, לא מספיק שוס לספר עליו.

חפיפ. בסוף יצא מתכון למאפינס תפוגזר.

***

עכשיו נורא בא לי שיהיו עוד כללים. 
אבל אין. 
לעומת זאת, כשלונות נוספים -
היו גם היו.

למשל אותה הפעם שניסיתי להכין טופו בורמזי. 
בורמזי מלשון בורמה - המדינה במזרח אסיה.

שם הם עושים טופו מקמח חומוס! עם כורכום! 

ומה אתם יודעים - זה טופו בטעם גונדי! (נו, כבר דיברנו על גונדי).

מה אומר? חוויית ההכנה היתה מרגשת. התוצאה פחות.

קודם כל משהו במרקם לא התגבש עד הסוף.
ואף שזה יצא חתיך – זה נטה להתפורר. 
ובבישול הוא התמוסס לגמרי, 
כלומר חטא לתפקידו כטופו.

ובכל זאת אפשר היה לשלב אותו חי בסלט.
עכשיו נשאלת השאלה 
אם בא לכם קרוטוני גונדי רכים בסלט. 
אני לא.

אבל תראו איזה חתיך הוא מקרוב!

והיו עוד כמה נסיונות שלא צלחו.

למשל פשטידת הברוקולי.
מסתבר שבצל ירוק אפוי בפשטידה זה איכסה. 
מי היה מנחש?

והקציצות האלה. 
כנראה. 

כי אני אפילו לא זוכר שאפיתי אותן. 
הדחקה? אמנזיה? 
רגע.. אולי פשטידת הברוקולי היתה בעצם קציצות?


****
ולסיום, הגיע הזמן גם להתוודות על חטא הסטורי.

זה בנוגע לברוקולי שמצולם בפוסט של הקינואה קב"ב. 
כלומר זה: 

ובכן הוא איננו ברוקולי. 
.
.
.
.
.
.
.
.
.
הוא רק ייצוג של ברוקולי.

מאד פוסט מודרניסטי, איי קנואו. 
פשוט שכחתי לצלם אותו לפני הבישול, אז.. סליחה!

****
עד כאן השנה הראשונה של צמחונום!
ואני מקווה שיהיו עוד מלא שנים נוספות. 
אז חמסה לי. 
ומזל טוב לי. 
והרבה אנטרים
באמצע משפטים.
(וסוגריים).
ונשיקות וירטואליות לכולם!!

רגע רגע ! שכחתי משהו - הוספתי סופסוף אפשרות לקבל עדכונים במייל על פוסטים חדשים! אז אתם יכולים להירשם שם למעלה מצד שמאל! (ותודה למורקייק על העזרה :-)


***

נ.ב

אם אתם מתעקשות/ים לקבל מתכונים גם הפעם – אלה המתכונים שאינם-שלי-שהכי-אהבתי השנה:

1. עוגיות השוקולד הצ'יפס הטבעוניות של מורקייק – זה מחריד כמה שזה קל להכנה וטעים. עשיתי אותן כבר מליון פעם, כשבד"כ הוספתי להן שבבי קוקוס ופיסטוק וחיסלתי חצי מהן בשלב הבצק הנא.
2. עוגיות הגזר-שוקולד-צ'יפס הטבעוניות של אפרת מה-את-עושה-כל-היום – שונות לגמרי מאלה של מורקייק וטעימות נורא. ופעם אחת אלתרתי אותן אפילו בגרסא מלוחה עם זיתים שחורים
3. עוגת הפטרוזיליה של בצק אלים – אני ידוע בחיבתי הרבה לירקות בעוגה. וזו סוטה במיוחד וטעימה ומפתיעה
4. שניצל התירס של מתכונים ב-10 דקות. זה בדיוק כמו שזה נשמע, וזה גאוני