מרק הכל

אחד הזכרונות המוקדמים שלי

הוא נסיעת הבוקר לגן

עם אבא

בטרנזיט הישנה.

וברקע -

הקסטה המיתולוגית

של אהבתי הראשונה,

רבקה זוהר.

ושנינו שרים איתה יחד:

"ר-ה-בי עקיבא

איש צנו-הו-ע,

היה רועה בן

הרו-הו-עים,

את עדרי כלבא שבו-הו-ע

עד שנתו

הארבעים".

אבל יום בהיר אחד,

רבקה יצאה מהאופנה.

כי מוזיקה היא לא רק

מקור לשמחה או נחמה,

היא גם סמל סטטוס.

וצו השעה

היה ירדנה ארזי,

אז הנפש שלי הפכה לצועניה.

עם כל ה-

א-דה-בי-דה-בי-דה-בי-דה-בה.

עד שיום בהיר אחד

גם ירדנה התיישנה.

כי האחים הגדולים,

הילדים הבוגרים,

לא ראו אותה ממטר.

הם בכלל במוזיקה לועזית!

ואם גיל אהב את א-הא,

וסלי את פטריק סווייזי,

דויד הקט

בחר בפיה האוסטרלית

קיילי,

ופיזז לצלילי הלוקומושן!

עוד בגיל 7!

כמה בוגר לגילי!

אנחנו לוקחים את הסלרי מאד ברצינות בבית

פאסט פורוורד

כמה שנים קדימה

לתחילת שנות העשרה שלי -

כבר היה לי ברור היטב

איזו מוזיקה אני צריך לאהוב,

לפי איזה סוג של מתבגר

אני מתיימר להיות.

צו השעה היה רוק

סו-קולד אלטרנטיבי.

כי פופ זה להמונים,

ואילו אנחנו

מתבגרים רצינים!

בוגרים לגילנו!

וריח הנעורים

היה חמוץ ועגמומי.

אבל עמוק עמוק,

בלבב פנימה,

עוד שכנה בי

נפש פופית הומיה.

עם חולשה למצעדים.

אז בסתר חדרי

התחלתי להקשיב

למצעדים השבועיים,

ואחר כך

לקופסת הלהיטים

עם עופר נחשון,

רק כדי להיות בעניינים.

ומפה לשם

זרע הפורענות נטמן.

פאסון האלטרנטיב נשמר,

המסירות לרוק נותרה,

אך במרבית היום

הרדיו-טייפ דאבל-קאסט שלי ניגן

דברים בלתי אנינים בעליל

כמו קוקו ג'מבו.

ותודה לאל על כך!

כי ביומיום העגמומי,

שהיה מנת חלקי

באותן השנים,

הדבר הכי טוב שיכלתי לעשות

כדי להרים את הראש -

זה לסגור מאחוריי

את דלת החדר

ולנגן לעצמי

מוזיקת פופ עליזה.

כדי לסמן לי

את שביל הבריחה.

פאסט פורוורד

20 שנה קדימה,

היום כבר אין לי

רדיו-טייפ דאבל-קאסט,

אבל למרבה השמחה,

גם מזמן כבר אין בושה.

וכשהבית ריק

(כי נפשו של אורי עדינה)

אני מגביר את הווליום

ושר בשביל כל השכונה!

ומצדי שכל השכנים

יחשבו שאני אינפנטיל לגילי,

כי בזקנתי 

אני היטב יודע -

שאפילו קוקו ג'מבו

יכול להביא נחמה.

הגרסא של אורי יותר כתמתמה

פק"ל הנחמה המומלץ לסופ"ש הסגריר הזה כולל – מעבר למוזיקת ניינטיז צבעונית – גם את מרק הבית של אורי שלי ואמו שלו, הלא היא חמותי האהובה – מרק "הכל"!

למרק האהוב הזה יש ארבעה יסודות חשובים: בטטות, סלרי, קטניות (שעועית ו/או עדשים) וחוואייג', אבל פרט להם, הוא מקבל באהבה כל ירק שהוא (כמעט) ולכן בכל פעם יוצא קצת שונה.

אני מפרט כאן את הגרסא שאני הכנתי לאחרונה בהנחיית אורי. הוא אוהב את המרק מאד סמיך עם יותר שעועית ובטטה, אבל אני התעקשתי על סמיכות בינונית ומינונים משלי (כי אני איש קשה ודעתן!). לגרסא יותר אורי-תית (שאמורה להיות יותר כתומה בצבע) או סתם גיוונים – ראו פירוט בהמשך.

רכיבים:

1 בצל גדול

1 בטטה גדולה

2 קישואים בינוניים

2 גזרים גדולים

1 ראש ברוקולי

1 כוס שעועית לבנה/אדומה קפואה

1/2 כוס עדשים כתומות

צרור סלרי עלים
7 שיני שום

2 כפות גדושות חוואיג' למרק

1 כף כורכום

1 כף כמון

מלח ופלפל

גיוונים:

• -          אורי מכפיל את כמויות הבצל והבטטה. אפשר להכפיל גם את כמות השעועית
• -          אורי אומר ששבע שיני שום זה רק המינימום. אני השמטתי אותן בטעות והיה טעים :-)
• -          אפשר לוותר על הברוקולי או להחליף בכרובית
• -          אפשר לוותר על הקישואים או להחליף בדלעת
• -          אפשר להוסיף ארטישוק ירושלמי
• -          אפשר להוסיף פלפל אדום/צהוב/חריף
• -          אפשר להוסיף ג'ינג'ר טרי מגורר בסוף הבישול

אופן ההכנה:

1. קוצצים בצל גס ומטגנים בשמן זית עד להזהבה בסיר של 6 ליטר
2. מרתיחים מים בקומקום
3. קוצצים גס את כל הירקות הטריים (כולל הסלרי והשום), מוסיפים לסיר, בוזקים עוד מעט שמן זית וכף מלח, מערבבים היטב ומכסים.
4. מבשלים כעשר דקות, ומדי פעם מערבבים.
5. מוסיפים את הקטניות וכף חוואייג', ממלאים את הסיר במים רותחים, מביאים לרתיחה, מעבירים לאש נמוכה ומבשלים במשך שעה.
6. כעבור שעה מוסיפים 1 כף נוספת של חוואייג', כורכום, כמון מלח ופלפל ומערבבים היטב.
7. בעזרת בלנדר מוט טוחנים את המרק למרקם חלק
8. מגישים עם קרוטונים (לא חייבים, אבל זה כדאי!)