חמוצים

לחמוצים יש קונוטציה שלילית

על לא עוול בכפם.

חבל שמלפפונים חמוצים,

למשל,

מתוארים באותה מילה כמו

אנשים שתמיד לא מרוצים,

וחולקים שורש

עם פספוס והחטאה.

כי בימים טרופים אלו

כשאני ישן עם נעליים,

בודק בתכיפות את הטלפון

שלא אחמיץ קריאה להזנקה,

דווקא החמוצים מציעים 

עוגן של יציבות.

לפני מיליון שנה

או שלוש שנים,

יכולתי לקבוע חופשה

בהתראה מראש של חצי שנה.

ולפני מיליון שנה

או כמה חודשים

יכולתי לקבוע עם חברים

לעוד שבוע 

בבטחה.

אבל עכשיו 

להתחייב על מחר

זו יומרה לא קטנה,

שמצריכה שלל כוכביות 

ואותיות קטנות

שייתנו פתח להברזות.

כי כשישנים עם נעליים,

נזהרים לא לחשוב 

כל כך רחוק.

ובכל זאת 

בכל שבוע 

אני כובש חמוצים 

כי עבורי 

זו הבעת אמונה,

שמה שלא יקרה,

חלילה וחמסה,

אנחנו נהיה 

כאן 

בעוד כמה ימים לפחות,

לפתוח את הצנצנת,

כשהם כבר יהיו 

חמוצים לתפארת

ונוכל לדלות אותם

במזלג הישר לפה.

לכן כשאני חותם את הצנצנת

בבזיקת שמן זית קלה

יש תחושה קטנה

של אמירת תפילה.

ובכל זאת 

לא הכל חמוץ מסביב,

הרי רק לא מזמן

עברנו שוב דירה.

והחלפנו ארונות מתקלפים,

אסלה מתנדנדת

ואפלולית עגמומית,

באור ושלווה 

ומלא ירוק בעיניים

ועץ לימון גדול,

שצועק לי מהמרפסת לבוא 

ולנער אותו לשווא

כי פירותיו 

לעולם לא ייפלו.

ולצידו 

העץ הכי עליז בעולם

שמכה בשמיים 

עם מיליוני פרחים 

צפופים בוורוד

והשם הכי חמוד

שמי שמע עליו בכלל -

ט-ב-בו-יה.

ונעים לנו בדירה אפילו ש

כבר הייתי צריך לאפות 

עוגיות לכל השכנים

כי לכל אחד מהם 

שמרנו אסון קטן משלו.

לאחד התקנו בלוני גז 

בטעות במקום שלנו,

לשני החלפנו שם לא נכון

בחשבון החשמל,

ולדיירי הקומה הראשונה

המטרנו גשם זכוכיות

בבוקר של שבת שמשית.

הכצעקתה?

בעודי מדלג בחינניות,

כמו לכלוכית בסרט דיסני,

בין מכונת הכביסה

למברשת השיניים 

לציפורים המצייצות -

יעיל, יעיל, יעיל!

בעטתי בטעות

בסולם המתכת

שנקש נקישה קטנה

בזגוגית העדינה

מדי לטובתה

וטובת כולנו.

ואז שואה וגבורה.

אבל לא הכל כל כך שברירי,

הנה אני ואורי

חגגנו השבוע

שש שנים להיווסדנו.

ולא שלא רבנו

יום קודם לכן

בדמעות ושיחה 

ושיחה ושיחה.

כי כשכואב לי, אני כמו

סמרטוט רחצה

ספוג במילים ארוכות,

וחייב לסחוט אותן מתוכי,

לשטוף איתן את כל הבית

שאוכל לגרוף אותן החוצה

להתנקות מכל מה 

שערער אותי.

אבל מה זה ריב אחד

לעומת הנצח

או שש שנים

ואינשאללה עד 120.

ויום למחרת 

כבר צעדנו שנינו

על חוף הים

לעבר האופק

או ארוחת בוקר מאוחרת

וממנה לקינוח

במקום אחר,

ואז למנוחת צהריים

(שבה הוא נמנם

ואני תליתי כביסה).

והבית היה נעים ושליו

כמו אחרי ספונג'ה טובה.

שהרי אנחנו כמו כלים שלובים,

הוא ממלא אותי 

בפסטה ברוטב עגבניות

כשאני חוזר הביתה,

או ברוקולי בתנור

כשאני ממהר לצאת עבודה,

או סתם פתיתים

תמיד.

ואני משיב לו 

בעוגיות או 

מג'דרות או 

קציצות או 

חמוצים

(שהוא מבקש ממני במיוחד

כי זה עושה לו 

*זהירות מילה קשה*

קקי-פלאים).

אורי אומר לי שצריך להפסיק עם פוסטים מבכיאים. ושוב אני חש צורך להתנצל ולאזן עם קצת דברים משעשעים. אבל זו דרכי להתמודד עם תקופות לא קלות. שקצת באו לי בצרורות. וזו גם הסיבה העיקרית שלא הייתי פה מאז ינואר. אבל אינשאללה אמן גם זה יעבור.

כמה הערות מקדימות:

• המתכון שלפניכם מוכן בתוך ארבעה-חמישה ימים ומניב חמוצים מהזן הקראנצ'י. 
• יש הטוענים שאפשר להפחית במליחותם, אך אני אוהב אותם כך בדיוק (ואינני לבד בדעה!). 
• המהדרין ידרשו מכם לעקר צנצנות ואז לחתום אותן בשכבה של שמן. אין לי כוח לזה, וממילא אני מחלק צנצנות לאחיותיי ומחסל את מה שאצלי בצ'יק. כך שלצריכה של שבועיים, אני מפרגן לכם גם בלי לעקר צנצנות ועם מעט שמן זית רק לתיבול.
• נותני הטעם העיקריים הם עלי הדפנה, חומץ התפוחים והשום - אל תוותרו עליהם. 
• גרגירי הכוסברה השלמים רשומים כאופציונליים, אבל קחו בחשבון שאצלי הם התחבבו מאד על אנשים שונים, כי הם ברי כרסום, אז כדאי להוסיפם, אם יש בסביבה. 
• אני כובש כאן מיני ירקות, אבל אותו תיבול יעבוד מצויין גם עם מלפפונים.
• כמויות התבלינים המפורטות מטה הן לכיבוש של כל הכמות הגדולה מאד הזו. אם רוצים פחות - אפשר להפחית בתבלינים.
• הערה חשובה: אני לא תזונאי. העירו לי ששימוש במים רותחים, חומץ ושמן פוגע בערכים הבריאותיים של הכבישה. אז קודם כל המתכון הזה בהחלט יעבוד גם אם תמסו את המלח במים קרים. לגבי יתר הדברים - קטונתי. דאגתי רק שיהיה לי טעים, ואיכשהו זה גם עשה לי נעים בבטן (בהחלט ייתכן שזה פסיכוסומטי :-) )

רכיבים:

1 כרובית קטנה

2 פלפלים אדומים גדולים

2 גזרים גדולים

5 גבעולי סלרי עם עליהם

10-15 שיני שום

10 עלי דפנה

חומץ תפוחים (אני משתמש באורגני)

מלח גס

2 כפות גרגירי כוסברה שלמים (אופציונלי)

½ פלפל ירוק חריף (אופציונלי)

שמן זית

אופן ההכנה:

1. מרתיחים קומקום מלא
2. מפרקים את הכרובית לפרחים בגודל ביס
3. פורסים את הגזר לטבעות בעובי 2 מילימטר
4. פורסים את הפלפל האדום לרצועות ברוחב חצי סנטימטר
5. קוצצים את גבעולי הסלרי גס מאוד
6. קולפים את שיני השום וחוצים אותן
7. מפזרים חלק מהתבלינים בתחתית של צנצנת גדולה או קופסת פלסטיק גדולה עם מכסה
8. מתחילים לסדר את הירקות, קצת מכל סוג בתוך הצנצנת, ומפזרים ביניהם שיני שום
9. כשהצנצנת/קערה מלאות ב-⅔ מגובהן, מתחילים למלא נוזלים. בכוס רגילה שמים כף (לא גדושה) של מלח גס, ממלאים אותה במים רותחים וממסים את המלח. שופכים לתוך הצנצנת/קערה. על כל כוס מי מלח מוסיפים 2 כפות של חומץ תפוחים. נעצרים קצת לפני גובה הירקות.
10. ממשיכים למלא את הירקות ודוחסים כמה שיותר פנימה, שיהיו צפופים
11. ממלאים שוב במי מלח וחומץ לכיסוי הירקות, ובוזקים מעל בזיקה נאה של שמן זית.
12. אם בחרתם בקערה ולא צנצנת - כדאי לשים מעל כל הירקות צלחת שתוכל ללחוץ עליהם, אבל בגודל שלא יפריע למכסה
13. סוגרים את הקערה/צנצנת ומניחים בפינה מוצלת לארבעה-חמישה ימים, שמהלכם מנערים/מטלטלים אותה מדי פעם (אחת ליום נגיד)

מאפינס תפוגזר טבעוניים

08:00

אבא שלי שם על הגז

סיר של ביצים קשות

שיתבשלו בקליפות בצל

כל הסופ"ש

13:00

חוזרים מבית הספר

רשת ג' ברקע -

"צפיחית בדבש" עם דן כנר.

פיצות לארוחת צהריים.

בהתחלה עם בצק-של-ממש

אח"כ לאמא נמאס

והפיצות על בסיס פרוסות לחם.

על הגז:

עוגת תפוזים בחושה

שנאפתה בסיר פלא.

20:00

סיימנו לצחוק על אמא שלי

ששוב בכתה בסרט הערבי.

"לכה דודי" >>

"אשת חיל מי ימצא" >>

ברכת היין >>

ברכת הלחם >>

הקרב על התאדיק:

שישה ילדים נלחמים על

השרוף של האורז

(יום שישי טיפוסי בשנת 1991)

08:00

"בזק שלום,

מדבר דודו

במה אוכל לעזור?"

"בזק שלום,

מדבר דודו

במה אוכל לעזור?"

13:00

שועט במורד שינקין

לעבר שוק הכרמל

עם עגלת משבצות

שהבאתי על הבוקר לעבודה,

אבל החבאתי -

שלא יצחקו עליי

שאני נראה כמו איזה דוד זקן.

21:00

הפמיליה מגיעה לארוחת ערב.

ויש לנו סידור קבוע -

אני מבשל,

החברים מביאים יין, חלות

ותוספת צמחונית,

והשותף שלי שוטף כלים.

(נראה לי שמסירי נירוסטה

בחיים לא ייצא תאדיק)

על השיש:

עוגה מפוארת,

שהשותפה שלי הכינה

בקורס קונדיטוריה.

(יום שישי טיפוסי בשנת 2006)

08:00

עדיין ישנים

(במרומי גילנו, מותר לנו)

13:00

רובצים על הספה 

או רובצים בבית קפה

(שוק אני עושה בימי חמישי)

20:00

ארוחת ערב אצל חמותי

(לאבא שלי נוסעים בשבת בבוקר).

אני ואורי מסדרים את השולחן

ותוך כדי

גונבים עוד חתיכה מהחלה

בגלל הסלט-ביצים.

ועוד חתיכה.

ואיכשהו תמיד בטלוויזיה יש סיינפלד.

על השיש:

עוגה טבעונית

שהכנתי בשביל הבלוג.

(יום שישי טיפוסי בשנת 2014)


* * * *

08:00

קם ולוקח את המחשב לסלון

(שאורי ימשיך לישון).

הבטחתי לעצמי

לפרסם פוסט חדש כל שבועיים

והיום זה הדדליין הסופי,

ויש לי נדודי שינה על עוגות

לא מספיק מוצלחות

שהכנתי בשבועיים האחרונים

(וכמיטב המסורת שלי

כוללות ירקות).

אז מספיק לחפור.

אבל על מה אכתוב?

קודם תכין לעצמך קפה.

ותשים כביסה במכונה.

ו.. אה..אה..

תכתוב על איך שהסתבכת עם עצמך

זה תמיד רלוונטי.

ועל ימי שישי.

ימי שישי זה טוב.

(יום שישי לא כזה טיפוסי. היום)

המאפינס תפוגזר שלפניכם הם קצת מחווה לעוגת התפוזים של אמא שלי וקצת לסלט התפוגזר שלה. את המתכון ביססתי (בגדול מאד) על עוגת הגזר האהובה-עליי-מאד של לחם ארז (שגם היתה ההשראה לעוגת השוקולד סלק שלי). 

למתכון הנבחר קדמו 2 עוגות כושלות (עם ירקות!) ועוד מתכון קינואה שצילמתי כגיבוי. אז הסתבכתי והסתבכתי, אבל העיקר שעמדתי בדדליין!

התוצאה קצת דחוסה, אך טעימה. הטעם הדומיננטי הוא תפוז, והגזר והג'ינג'ר בעיקר ברקע.

!  אזהרת אתגר בסופר: זרעי צ'יה וזרעי פשתן. כאן אני מסביר למה זה טוב. ללא-טבעונים יש גרסה עם ביצים בסוף המתכון

רכיבים (12 מאפינס או תבנית אינגליש קייק):

3 גזרים ארוכים

2 תפוזים (אני השתמשתי בתפוזים למיץ, שהם יחסית קטנים עם קליפה דקה)

1.5 כוסות קמח כוסמין (אפשר גם לבן או חצי מלא חצי לבן)

½ כוס שמן

½ כוס סוכר דמררה

½ שקית אבקת אפייה

2 כפות זרעי צ'יה

2 כפות זרעי פשתן

2 ס"מ שורש ג'ינגר טרי (לא חובה)

חצי כוס אגוזי מלך קצוצים (לא חובה)

אופן ההכנה:

1. מחממים תנור ל-180 מעלות

2. מערבבים בקערה את הקמח, הסוכר, האגוזים הקצוצים ואבקת האפייה

3. שוטפים היטב את התפוזים ומגררים את הקליפה שלהם בפומפיה (חריצים דקים).

4. מגררים דק גם את שורש הג'ינג'ר (אלא אם בחרתם לוותר עליו). מעבירים את גרידת התפוז והג'ינג'ר לקערת היבשים.

5. סוחטים מיץ מתפוז אחד (תפוז אחד קטן הניב לי ¼ כוס. זו הכמות הנדרשת למתכון). מניחים בצד

6. טוחנים את זרעי הצ'יה, ומערבבים עם מיץ התפוזים עד שהתערובת נהיית צמיגית.

7. מוסיפים את תערובת הצ'יה לקערה, ומוסיפים לה גם את השמן.

8. טוחנים זרעי פשתן ומוסיפים לעיסה. מערבבים היטב.

9. מגררים דק את הגזרים (אני השתמשתי במעבד מזון). מוסיפים לעיסה ולשים בידיים, עד שהגזר נטמע בה היטב.

10. מעבירים את העיסה לתבניות המאפינס ואופים 40 דקות. אם בחרתם לאפות כעוגה זמן האפייה עשוי להתארך.

לגרסא-לא-טבעונית: מחליפים את זרעי הפשתן והצ'יה בביצים. ומקציפים אותן (שלמות) עם הסוכר לפני שמערבבים אותן בתערובת. כמו כן משמיטים את מיץ התפוזים (מסתפקים בגרידה)

אורז שהוא-לא-באמת-אבל-קצת-כן פרסי

סוף שנות השמונים,

מוצאי שבת.

המשפחה יושבת בסלון מול הטלוויזיה

ובוהה בתכנית

"מסיבת ריקודים" עם אילן בן שחר.

על המסך מתנגן לו הלהיט הלטיני הנודע

"אמורקה קה סמורקה".

כך לפחות אנחנו קראנו לו.

אבא שלי,

יליד פרס,

הביט בזמר

ופסק נחרצות -

"הוא פרסי"!

מה זה משנה באיזו שפה הוא שר?

העיקר שיש משהו בתווי הפנים.

הריטואל חזר על עצמו

גם עם להקת אטרף,

שהם דרום אמריקאים,

ועם אתי אנקרי,

שהיא בכלל תוניסאית.

והיו עוד.

רק בגיל מאוחר הבנתי

בדיעבד,

שמשהו שם לא הגיוני,

וכנראה שאולי

לא כולם 

היו פרסים.

תכלס, אבא שלי איש חכם,

והכלל שלו פשוט:

אם הקהילה שלך הולכת ומצטמקת,

זקק כמה מאפיינים שלה,

ואתר אותם בכל אדם שני שעובר ברחוב.

וככה

אתי אנקרי יכולה להיות תוניסאית כמה שבא לה,

אבל בשבילנו - 

היא לנצח תהיה
פרסית של כבוד.

הכלל של אבא שלי עובד גם בבישול. אחרי שצחקתי על ההיכרות הלא מספיק מעמיקה שלי עם אוצרות המטבח הפרסי, אני עובר לטקטיקה חדשה – להפוך מנות לפרסיות באמצעות כמה טעמים אופייניים.

אחרי הכל, מהו סלט עשבים, אם לא צלחת סבזי עם חמוציות?

עד לא מזמן הנשק היחיד שלי היה לימון פרסי וכורכום, אבל לפני כחצי שנה גיליתי (דרך הבלוג של מיכל וקסמן) תרכיז רימונים אמיתי - לא זה שמוכרים בסופר שלכם, אלא משהו נדיר שנמכר בחנות אחת בשוק לוינסקי בפינת הרחובות זבולון-לוינסקי (התמונה של הצנצנת לעיל). ובינגו – יש לי עוד כלי להפוך מאכלים לפרסים-של-כבוד.

תבשיל האורז שלפניכם מיישם את העקרון הזה על מג'דרה עם ירקות שורש.

רכיבים:

(אם לא מצאתם את כל המצרכים - יש גרסאות חלופיות וקלות יותר למתכון בתחתית. לא פרסיות בכלל, אבל מוצלחות בפני עצמן)

2 כוסות אורז אדום מלא (אפשר גם סתם מלא, אף כי הוא פחות טעים)

2/3 כוס עדשים חומות או שחורות

1 סלק

2 גזרים

1 בצל גדול או שניים בינוניים

10 יח' משמש אורגני מיובש (וכאן אני מסביר למה דווקא משמש אורגני)

חופן עלי נענע (מ-8 גבעולים בערך)

חצי כוס שמן זית + 2 כפות

1-2 כפות תרכיז רימונים

כמון

מלח ופלפל

אופן ההכנה:

1.      מחממים תנור ל-200 מעלות

2.      מבשלים את האורז בנוהל פסטה – שמים את האורז בסיר גדול עם המון מים רותחים מומלחים, ומבשלים כ-30–40 דקות עד שהוא נפתח, ואז מסננים אותו.

3.      מבשלים את העדשים – בסיר קטן עם מים רותחים (ובלי מלח!) במשך כ-20–30 דקות. אין צורך בהשריה.

4.      מקלפים את הסלק, וחותכים אותו ואת הגזרים לקוביות קטנות (בגודל של כסנטימטר). מערבבים את הקוביות בקערה עם כ-2 כפות שמן זית, מלח ופלפל.

5.      מפזרים את הקוביות על תבנית עם נייר אפיה, וצולים במשך 40 דקות.

6.      אחרי שסיננתם את האורז, מחממים בסיר חצי כוס שמן זית, קוצצים את הבצלים ומטגנים אותם על הזהבה-השחמה קלה.

7.      קוצצים את הנענע ומטגנים כחצי דקה עם הבצל.

8.      קוצצים את המשמשים, ומוסיפים אותם ואת תרכיז הרימונים לסיר. מערבבים קלות

9.      מוסיפים את האורז לסיר. בשלב הזה העדשים ודאי כבר סיימו להתבשל. מסננים ומוסיפים גם אותן. מתבלים בכמון+מלח+פלפל ומערבבים היטב, עד שזה נהיה טיפל'ה עיסה (כן!).

10.  מכבים את האש. הירקות סיימו להיצלות? מוסיפים גם אותם לסיר ומערבבים.

הקלות לטובת האנשים שאומרים לעצמם "בחיאת, מאיפה נביא עכשיו תרכיז רימונים איכותי / משמש אורגני": פשוט מוותרים על המשמש האורגני ועל תרכיז הרימונים.

גרסא לעצלנים שלא מחזיקים ירקות טריים במקרר – פשוט תכינו מג'דרה:

2 כוסות אורז אדום מלא (אפשר גם סתם מלא, אף כי הוא פחות טעים)

2/3 כוס עדשים חומות או שחורות

1 בצל גדול או שניים בינוניים

חצי כוס שמן זית

כמון

מלח ופלפל

אופן ההכנה:

1.      מחממים תנור ל-200 מעלות

2.      מבשלים את האורז בנוהל פסטה – שמים את האורז בסיר גדול עם המון מים רותחים מומלחים, ומבשלים כ-30–40 דקות עד שהוא נפתח, ואז מסננים אותו.

3.      מבשלים את העדשים – בסיר קטן עם מים רותחים (ובלי מלח!) במשך כ-20–30 דקות. אין צורך בהשריה.

4.      אחרי שסיננתם את האורז, מחממים בסיר חצי כוס שמן זית, קוצצים את הבצלים ומטגנים אותם על הזהבה-השחמה קלה.

5.      מוסיפים את האורז לסיר. בשלב הזה העדשים ודאי כבר סיימו להתבשל. מסננים ומוסיפים גם אותן. מתבלים בכמון+מלח+פלפל ומערבבים היטב, עד שזה נהיה טיפל'ה עיסה (כן!).