יום שישי, 12 בדצמבר 2014

מאפינס תפוגזר טבעוניים



08:00
אבא שלי שם על הגז
סיר של ביצים קשות
שיתבשלו בקליפות בצל
כל הסופ"ש

13:00
חוזרים מבית הספר
רשת ג' ברקע -
"צפיחית בדבש" עם דן כנר.
פיצות לארוחת צהריים.
בהתחלה עם בצק-של-ממש
אח"כ לאמא נמאס
והפיצות על בסיס פרוסות לחם.

על הגז:
עוגת תפוזים בחושה
שנאפתה בסיר פלא.

20:00
סיימנו לצחוק על אמא שלי
ששוב בכתה בסרט הערבי.

"לכה דודי" >>
"אשת חיל מי ימצא" >>
ברכת היין >>
ברכת הלחם >>
הקרב על התאדיק:
שישה ילדים נלחמים על
השרוף של האורז

(יום שישי טיפוסי בשנת 1991)


08:00
"בזק שלום,
מדבר דודו
במה אוכל לעזור?"

"בזק שלום,
מדבר דודו
במה אוכל לעזור?"

13:00
שועט במורד שינקין
לעבר שוק הכרמל
עם עגלת משבצות
שהבאתי על הבוקר לעבודה,
אבל החבאתי -
שלא יצחקו עליי
שאני נראה כמו איזה דוד זקן.

21:00
הפמיליה מגיעה לארוחת ערב.
ויש לנו סידור קבוע -
אני מבשל,
החברים מביאים יין, חלות
ותוספת צמחונית,
והשותף שלי שוטף כלים.

(נראה לי שמסירי נירוסטה
בחיים לא ייצא תאדיק)

על השיש:
עוגה מפוארת,
שהשותפה שלי הכינה
בקורס קונדיטוריה.

(יום שישי טיפוסי בשנת 2006)


08:00
עדיין ישנים
(במרומי גילנו, מותר לנו)

13:00
רובצים על הספה 
או רובצים בבית קפה
(שוק אני עושה בימי חמישי)

20:00
ארוחת ערב אצל חמותי
(לאבא שלי נוסעים בשבת בבוקר).
אני ואורי מסדרים את השולחן
ותוך כדי
גונבים עוד חתיכה מהחלה
בגלל הסלט-ביצים.
ועוד חתיכה.

ואיכשהו תמיד בטלוויזיה יש סיינפלד.

על השיש:
עוגה טבעונית
שהכנתי בשביל הבלוג.

(יום שישי טיפוסי בשנת 2014)


* * * *

08:00
קם ולוקח את המחשב לסלון
(שאורי ימשיך לישון).
הבטחתי לעצמי
לפרסם פוסט חדש כל שבועיים
והיום זה הדדליין הסופי,
ויש לי נדודי שינה על עוגות
לא מספיק מוצלחות
שהכנתי בשבועיים האחרונים
(וכמיטב המסורת שלי
כוללות ירקות).

אז מספיק לחפור.
אבל על מה אכתוב?
קודם תכין לעצמך קפה.
ותשים כביסה במכונה.
ו.. אה..אה..

תכתוב על איך שהסתבכת עם עצמך
זה תמיד רלוונטי.
ועל ימי שישי.
ימי שישי זה טוב.

(יום שישי לא כזה טיפוסי. היום)

המאפינס תפוגזר שלפניכם הם קצת מחווה לעוגת התפוזים של אמא שלי וקצת לסלט התפוגזר שלה. את המתכון ביססתי (בגדול מאד) על עוגת הגזר האהובה-עליי-מאד של לחם ארז (שגם היתה ההשראה לעוגת השוקולד סלק שלי). 
למתכון הנבחר קדמו 2 עוגות כושלות (עם ירקות!) ועוד מתכון קינואה שצילמתי כגיבוי. אז הסתבכתי והסתבכתי, אבל העיקר שעמדתי בדדליין!
התוצאה קצת דחוסה, אך טעימה. הטעם הדומיננטי הוא תפוז, והגזר והג'ינג'ר בעיקר ברקע.

!  אזהרת אתגר בסופר: זרעי צ'יה וזרעי פשתן. כאן אני מסביר למה זה טוב. ללא-טבעונים יש גרסה עם ביצים בסוף המתכון

רכיבים (12 מאפינס או תבנית אינגליש קייק):
3 גזרים ארוכים
2 תפוזים (אני השתמשתי בתפוזים למיץ, שהם יחסית קטנים עם קליפה דקה)
1.5 כוסות קמח כוסמין (אפשר גם לבן או חצי מלא חצי לבן)
½ כוס שמן
½ כוס סוכר דמררה
½ שקית אבקת אפייה
2 כפות זרעי צ'יה
2 כפות זרעי פשתן
2 ס"מ שורש ג'ינגר טרי (לא חובה)
חצי כוס אגוזי מלך קצוצים (לא חובה)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות
2. מערבבים בקערה את הקמח, הסוכר, האגוזים הקצוצים ואבקת האפייה
3. שוטפים היטב את התפוזים ומגררים את הקליפה שלהם בפומפיה (חריצים דקים).
4. מגררים דק גם את שורש הג'ינג'ר (אלא אם בחרתם לוותר עליו). מעבירים את גרידת התפוז והג'ינג'ר לקערת היבשים.
5. סוחטים מיץ מתפוז אחד (תפוז אחד קטן הניב לי ¼ כוס. זו הכמות הנדרשת למתכון). מניחים בצד
6. טוחנים את זרעי הצ'יה, ומערבבים עם מיץ התפוזים עד שהתערובת נהיית צמיגית.
7. מוסיפים את תערובת הצ'יה לקערה, ומוסיפים לה גם את השמן.
8. טוחנים זרעי פשתן ומוסיפים לעיסה. מערבבים היטב.
9. מגררים דק את הגזרים (אני השתמשתי במעבד מזון). מוסיפים לעיסה ולשים בידיים, עד שהגזר נטמע בה היטב.
10. מעבירים את העיסה לתבניות המאפינס ואופים 40 דקות. אם בחרתם לאפות כעוגה זמן האפייה עשוי להתארך.

לגרסא-לא-טבעונית: מחליפים את זרעי הפשתן והצ'יה בביצים. ומקציפים אותן (שלמות) עם הסוכר לפני שמערבבים אותן בתערובת. כמו כן משמיטים את מיץ התפוזים (מסתפקים בגרידה)

יום שלישי, 25 בנובמבר 2014

גונדי טבעוני

שורש הכורכום כאן רק בגלל שהוא חתיך. במתכון השתמשתי באבקת כורכום

אחד הדברים
שהיו לי הכי קשים
כשעברתי לתל אביב
היה להתרגל לרעיון
של לזרוק לפח
לחם.

אצלנו בבית
היו מנשקים לחם ישן
ומניחים בשקית
כדי להשליך אחר כך
לכבשים 
שגידל דוד שלי,
או להודים*
שגידל אבי.

(*ורק בגיל מאוחר 
הבנתי
שרק אנחנו קראנו ככה
לתרנגולות הודו.
ואם אני מדבר 
על הודים
מבלי להסביר
שאני מתכוון לתרנגולות
אנשים יחשבו
שאני סתם גזען).


אבא שלי
תמיד אוהב לספר
איך בגיל חמש
הוא הלך ברחובות טהרן
בחג הפסח
ונתקל
בחתיכת לחם עבשה
על הרצפה.

והוא לא ידע להכריע
אם חשוב יותר
להרים את הלחם,
לנשק
ולהניח בצד.
או שהאיסור על (נישוק) חמץ
חמור יותר.

אבל כשעברתי לתל אביב
כל מה שהיה לי
זה הפח.
עדיין מנשק לחמים ישנים,
אבל זורק לפח.


ודווקא במאכלים אחרים
למדתי
להשליך פחות.
כי כשאתה זה
שמשלם על
כ ל   ה א ו כ ל   ה ז ה
(ולא אבאמא),
כואב לך יותר
לזרוק אותו לפח.

וכך,
אם בילדותי במושב,
בבוקרו של יום שבת,
הייתי בוחר בקפידה
את הביצה הקשה
ה כ י   מ כ ו ע ר ת,
שנסדקה במהלך
הבישול הממושך,
והצמיחה
תלתלי חלבונים,
בצבעי קליפת בצל,
רק כדי להעניק אותה
אחר כבוד
לאבא שלי
(כי אף אחד אחר
לא היה אוכל אותה),
היום,
כל הביצים הקשות
יפות בעיניי.

כי חראם.*

* אבל חראם רק כשאני מבשל אותן. במושב אבא שלי עדיין אוכל את המכוערות לבדו


אז אחרי כל הסיפור המרגש, אני הולך לשבור את הלב (לעצמי, לעצמי), ולהציע לכם מתכון שבו משליכים ירקות טובים לפח. אבוי. תיכף יגיע ההסבר, אבל קודם..
לימון פרסי כבר רכשתם? אחרי שעשינו איתו מרק עדשים (פרסי) וקציצות קישואים (פרסיות), הגיע הזמן לעבור למנת הדגל של המטבח הפרסי. גונדי! עם לימון פרסי! כמובן.
מה זאת אומרת מה זה גונדי?! כופתאות (קציצות?) חומוס מבושלות במרק צח. אבל! במקור יש חזה עוף, ואילו במתכוננו כאן – גרסא טבעונית למהדרין! הידד לנו.
אלא מה? במתכון המקורי יש מרק עוף, ואילו כאן מרק ירקות. וכדי להפוך אותו למרק צח, נאלצתי – בצר לי – להשליך את הירקות, אחרי שהם סיימו להעניק מטוב לבם למרק.
אם רחמיכם נכמרים אחר הקישוא והסלרי, תשאירו אותם במרק. יהיה צפוף, אבל אני מוכן להעלים עין.

מיטיבי הלכת במטבח הפרסי שביניכם יגידו שבגונדי אמיתי יש הל, ואצלי לא. זה נכון. אבל המתכון הזה הוא מחווה לגונדי של אבא שלי, והוא לא תיבל בהל. אז אם חשקה נפשכם – תוסיפו הל. אני אוהב את הגונדי שלי ככה, נטול.

! אזהרת אתגר בסופר: זרעי צ'יה וזרעי פשתן. כאן אני מסביר למה זה טוב.
כמו כן, תשיגו מהר לימון פרסי מיובש. להשיג רק בשווקים ובחנויות תבלינים.


רכיבים
לקציצות (20 יח'):
1 כוס גרגירי חומוס יבשים (לא קלויים)
1 כוס קמח חומוס (לא קלוי)
1 בצל גדול
חופן עלי (וגבעולי) פטרוזיליה (בערך כוס דחוסה)
1-2 לימון פרסי מיובש
2 כפות זרעי צ'יה
2 כפות זרעי פשתן (אם אינכם טבעונים - אפשר להמיר את הצ'יה והפשתן ב-2 ביצים גדולות)
כף גדושה של כורכום 
מלח ופלפל שחור

למרק (סיר של 5 ליטר):
1 קישוא גדול
1 ראש סלרי, כולל גבעולים ועלים (אפשר גם רק 6 גבעולים ועלים בלי הראש)
1 בצל גדול
½ לימון טרי
2 לימון פרסי מיובש
2 ס"מ של ג'ינגר טרי (לא חובה)
כף גדושה של כורכום
מלח ופלפל שחור

אופן הכנה:
1. יום לפני: משרים את גרגירי החומוס בקערה עם מים למשך לילה לפחות

למחרת, מתחילים בהכנת הקציצות:
2. מסננים את גרגירי החומוס, וגורסים אותם לפירורים גדולים - הכי פשוט וטוב להעביר אותם במטחנת בשר (ובכינוייה הנוכחי מטחנת פראסה). אם אין -  אפשר לטחון אותם גס בפולסים (כלומר לא בהפעלה ממושכת, אלא: לחיצה, הפסקה, לחיצה עד שמגיעים למרקם הרצוי). המטרה היא להגיע לפירורים גדולים - לא אבקה ובטח שלא משחה.
3. במעבד מזון טוחנים את הבצל והפטרוזיליה יחד - כאן דווקא כן נרצה לטחון דק עד שנהיית עיסה. סוחטים קלות את הנוזלים העודפים לקערית נפרדת, ומעבירים את העיסה לקערה עם החומוס הגרוס.
4. במטחנת תבלינים טוחנים את הלימון הפרסי ומעבירים לקערה. (הסיבה שכתבתי ברשימת הרכיבים 1-2 לימונים היא שבפעם הראשונה שהכנתי את הגונדי הספיק לי לימון אחד, ואילו בפעם השניה שעשיתי עם אותה כמות, הריח של הלימון לא הורגש בעיסה, אז הוספתי לה עוד אחד)
5. טוחנים שתי כפות צ'יה, מעבירים לקערית עם נוזלי הבצל, ומערבבים עד שהעיסה נהיית צמיגית. אם אין מספיק נוזלים, מוסיפים קצת מים חמים. מעבירים את העיסה לקערה עם יתר הרכיבים.
6. טוחנים 2 כפות פשתן ושופכים ישירות לקערה של העיסה.
7. מוסיפים קמח חומוס ותבלינים ומערבבים את כל העיסה היטב (אני אוהב ללוש אותה בידיים). מניחים לחמש דקות בצד.
8. מגלגלים בידיים כדורים מהעיסה בגודל של פינג פונג, ומניחים על מגש עם נייר אפייה. כשמסיימים, מכסים בניילון נצמד ומעבירים למקפיא/מקרר שינוחו בזמן שאנחנו מכינים את המרק.

    מכינים את המרק:
10.  מחממים שמן בסיר, קוצצים את הבצל גס ומטגנים להזהבה.
11.  מקלפים וקוצצים את ראש הסלרי ומטגנים עם הבצל כדקה.
12.  קוצצים את הקישואים לקוביות בגודל בינוני ומעבירים לסיר. מערבבים, מכסים ממשיכים לטגן עוד כשלוש דקות.
13.  קוצצים גס את הגבעולים והעלים של הסלרי ואת הג'ינגר ומעבירים לסיר.
14.  מוסיפים מים רותחים ומתבלים.
15.  מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש, מכסים ומבשלים 20 דקות.
16.  כעבור 20 דקות, משליכים את כל הירקות (אכן אבוי) עם כף חרירית. ונשארים עם מרק נקי.
17.  מגבירים את האש, וכשהמרק מבעבע, מכניסים לתוכו את הקציצות הישר מהקירור.
18.  מטלטלים את הסיר קלות כדי שהקציצות יסתדרו זו לצד זו.
19.  מכסים ומבשלים על אש גבוהה כעשר דקות.
20.  בשלב הזה - בהנחה והכל עבד כשורה - הקציצות יצופו לפני השטח של הסיר (הידד, הצלחתם!). מנמיכים את האש ומבשלים עוד 45 דקות.


יום רביעי, 12 בנובמבר 2014

בטטלוני: קנלוני מזויף מבטטה במילוי שעועית


כשאתה פוצח בקשר רומנטי
עם אהבת חייך,
ראשך סחרחר במשך תקופה ארוכה.
ורק אחרי כמה שנים
אתה פתאום מגלה ש
הוא לא אוהב ממולאים.

רגע, רגע..
מה?

ה ו א  ל א   א ו ה ב   מ מ ו ל א י ם.

היהלום שבכתר המאכלים,
זה שאתה מוכן להכין
רק שלוש פעמים בשנה,
כי זו חתיכת השקעה
שרק חג יצדיק.
(ולא,
אני לא ממלא פלפלים.
אל תצחיקו אותי)

הוא לא מבין את ההגיון בממולאים.
"זו סתם טרחה".

אבל לא אתה זה שטורח!

והוא גם ממש מתרגז
שאין חלבונים
ברוב הממולאים.
רק פחמימות על פחמימות.

אבל פחמימות זה טעים!

ורגע, רגע.
סליחה,
אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם.
את הממולאים של שמעיה
מדרום תל אביב -
אותם הוא דווקא אוהב.

תודה רבה באמת.
גם דוקר אותי בלב,
וגם מפזר על זה מלח.
גס!

אז נכון,
אם להיות הוגן
גם אני החבאתי סוד
הרה גורל ונוראי

אין דבר שאורי רוצה בעולם
יותר מאשר 
חתלתולי חמדמודי.
אולם אני
מוכה אלרגיות,
מתעטש וחושש
וחושש ומתעטש.
ונמנע.

אבל רגע, רגע..
בעצם לא הסתרתי שום דבר.
את זה הוא ידע עליי
עוד מההתחלה!
ובואו לא נסטה
מהדבר החשוב באמת.
הוא לא אוהב ממולאים!!



אז בראש השנה
הצבתי לעצמי מטרה:
אני אעשה לו
כאלה ממולאים טעימים
עם חלבון,
מלא חלבון,
שלא תהיה לו ברירה
אלא לאהוב את זה ממש.

ונכון,
אפשר גם להיות
אדם בוגר
לעזוב את אהובי בשקט
ופשוט לשחרר.

אבל לפעמים
משתלם להתעקש
(מי אמר אובססיבי?!),
כי הבעת הפנים
שהיתה לאורי,
אחרי שהוא טעם
את הביס הראשון,
היתה חד משמעית.

ה צ ל ח ת י !

ואת תרועות הנצחון שלי
יכלו לשמוע
ממושב הודיה
(זה ליד אשקלון)
ועד המסעדה
של אדון שמעיה
בדרום תל אביב.
החצוף!


טוב, אז הממולאים המדוברים היו בצל ממולא בחומוס ומלא דברים טובים של אורלי פלאי ברונשטיין וניר דודק, והם כה מעולים, שהם נתנו לי השראה למלא עוד דברים בקטניות.
את הרעיון לגלגל בטטה גיליתי במקרה. אכלתי במסעדה "פסטה" רחבה, שהיתה בעצם גילופים של בטטה, ורציתי לשחזר את זה בבית, אבל עם רוטב סויה. אז גילפתי בטטה, ושמתי אותה ברוטב הסויה בזמן שאני מגלף גם קישואים, כדי שהיא לא תשחיר, וכשסיימתי, הופתעתי לגלות שהבטטה הפכה לגמישה ממש. מכאן הדרך להפוך אותה לממולאים/מגולגלים היתה קצרה. ולשם שינוי אלו ממולאים שממש-ממש קל להכין.

אבל

! אזהרת אתגר ציוד: אף שהמתכון הזה ממש-ממש קל להכנה, יש בו אתגר משמעותי, והוא שאתם חייבים מעבד מזון עם פתח אקסטרה לארג' או מנדולינה עבורו – אחרת לא ייצאו לכם פרוסות רחבות מספיק לגלגול (סכין יניב לכם פרוסות עבות מדי לגלגול, וקולפן יניב לכם פרוסות צרות מדי למטרה).
אבל אם אין לכם ציוד הולם – אפשר למלא מלא ירקות אחרים, כמו בצל או עלי מנגולד (ראו גיוון בסוף המתכון).
*** עדכון: נעמה ו' עדכנה בפייסבוק שבהעדר הציוד המתאים, היא פשוט פרסה את הבטטה בסכין, וסידרה את המרכיבים כלזניה במקום קנלוני. (תודה על העדכון, נעמה!)


רכיבים (כ-20 יח'):

לבטטה:
1 בטטה אחת עבה וקצרה (בניגוד לצרה ומוארכת)
⅓ כוס רוטב סויה
2 כפות סילאן / דבש
2 שיני שום

למלית:
1 כוס שעועית אדומה מבושלת (הכי פשוט: לקנות שעועית קפואה בשקית ולהפשיר)
חצי צרור כוסברה (כוס וחצי בערך של עלים וגבעולים דחוסים)
גינג'ר טרי (חתיכה בגודל של 2 ס"מ בערך)
פלפל חריף ירוק (חתיכה בגודל של 2 ס"מ בערך - משתנה בהתאם לחריפות שלו)
מיץ מחצי לימון
מלח

אופן ההכנה:
1.   מקלפים את הבטטה, ופורסים אותה דק באחת משתי הדרכים הבאות:
א.  מעבד מזון עם פתח XL: שמים להב פריסה במעבד המזון, מניחים את הבטטה לרוחב (כלומר כשהיא שוכבת והשפיצים שלה לצדדים, ולא פונים למעלה/למטה) ופורסים. אם הבטטה לא נכנסת בפתח, מקצצים את השפיצים שלה עד שהיא כן נכנסת.
ב.  מנדולינה: פשוט פורסים
2.   מכינים מרינדה בקערה: מערבבים את הסויה, הדבש ושיני השום הכתושות.
3.   מניחים את פרוסות הבטטה במרינדה, מערבבים היטב היטב היטב, כך שכל הפרוסות יהיו מכוסות במרינדה משני צדיהן. משאירים לעשר דקות לפחות. בתום ההשריה הפרוסות צריכות להיות גמישות לגמרי.
4.   מכינים את המלית: מניחים את רכיבי המלית במעבד מזון עם להב קיצוץ, וקוצצים דק.
5.   מחממים תנור ל-200 מעלות.
6.   על משטח מניחים פרוסת בטטה. בקצה אחד מסדרים שורה מהמלית, ומגלגלים. מניחים בתבנית אפייה כשהפתח כלפי מטה.
7.   לאחר שמילאתם את התבנית, מכניסים אותה לתנור ואופים 20-30 דקות. אני מרחתי קצת שמן מעל בעזרת כפות הידיים – אבל זה לא הכרחי.
הממולאים נשמרים היטב במקרר מכוסה, אבל המלית עלולה טיפה להתייבש. מציע לסחוט קצת לימון מעל, אם לא מגישים מיד.

חלופות לבטטה:
א.   בצל: מקלפים את הקליפה החיצונית, חורצים חתך עד לאמצע שלו, מניחים בסיר עם מים רותחים ומבשלים כחצי שעה, מצננים, ואז מפרידים שכבה ומגלגלים בה את המלית. כשכל הבצלים מולאו, מורחים עליהם שמן זית ואופים ל-30-40 דקות.

ב.  עלי מנגולד: ממלאים סיר במים רותחים, חולטים את העלים למשך 5 שניות, ומוציאים אותם. מצננים ומגלגלים בהם את המלית. אופים כ-20 דקות. סוחטים לימון מעל הממולאים לפני ההגשה.