עוגת גבינה לימונית (טבעונית! ללא גלוטן! כמעט ללא סוכר!)

מה הקטע עם לספור כבשים?

אנשים באמת עושים את זה?

ככה אתם הולכים לישון?

כי אני פשוט מנסה לתרגל נשימות.

ולפעמים,

בצוק העתים

במקום לספור כבשים,

אני סופר מצעדים.

אני זוכר את כל שירי השנה

מאמצע שנות השמונים

עד סוף שנות התשעים,

עברי ולועזי.

את כל מלכות היופי

באותן השנים

(הו שלום לך, וידוי מביך!).

ואת כל זוכי האוסקר

בשלושים השנים האחרונות.

אם כי השנים קצת מתבלבלות.

וכמובן שזו שיטה גרועה

כי היא רק משאירה אותי ער!

ובכל זאת אני משתמש בה

לפעמים, בצוק העתים,

סתם כי זה יותר כיף מנשימות

(אף כי יותר מביך).

ובאמת שזה משמח לדעת

שככל שהשנים נוקפות

והזכרון שלי מחליד,

אני שוכח אנשים

שהיו חלק מהיומיום שלי,

דברים שעשיתי,

או איפה הטלפון שלי

(חיפשת בכף ידך ליד האוזן?) –

אבל לנצח אזכור

את הדברים הבסיסיים

שנחוצים להישרדות,

אם חלילה איחטף

או איתקע על אי בודד -

כמו שירלי בן מרדכי,

ניקול הלפרין,

איבונה קרוגליאק

ומירי פאקינג גולדפרב

מלכת היופי לשנת 1991

(והרי היא בעצמה כבר בטח לא זוכרת).

היתרון העיקרי בשינה לא רציפה

זה שהמחשבות הכי חדות

צצות לי

דווקא בשעות האלה.

מן הסתם כי אין בהן שליטה

על מחשבה סדורה.

ופתאום עולה לי איזה רעיון מגניב

שלא לומר פריצת דרך

(ברור שמדעית).

אבל האמת היא

שברוב המקרים

זמן המחשבות החדות הזה

מתבזבז בעיקר על

סוגיות הרות משקל כמו

בטטה או גזר?

איזה ירק מתאים יותר

לקארי שאכין היום לעבודה,

או על התחביב הלוהט שלי -

חיבור חידות טריוויה.

אוי כמה שאני אוהב טריוויה!

אני חד לחברים

ולעמיתים בעבודה

ולאנשים זרים

ולעצמי,

אבל לא לאורי.

הוא שונא טריוויה.

וכשאני עוטה על פניי

את הבעת ה

"יש לי חידה ממש טובה!",

הוא נאטם.

ואז אפילו אם אשאל אותו

"איך קוראים לך?",

הוא יענה -

"עזוב אותי, לא יודע".

ואומרים שהתלהבות זה דבר מדבק,

אבל זה נכון רק לפעמים.

בפעמים אחרות

היא מוציאה מאתנו תגובות עוינות,

כמו חיבת הטריוויה שלי עבור אורי,

או עליצות הבוקר שפוקדת אותו לעתים

עבורי.

בבקרים שאני יוצא מוקדם

יש לי בדיוק חצי שעה

לתקתק ולעוף -

המסלול מוסדר,

סדר הפעולות קבוע

והתזמון קמצני.

והדבר הכי נורא

שיכול לקרות

ללוח הזמנים המהודק-מהודק שלי,

זה אם אורי אהובי,

משוש חיי, מחמל נפשי,

מחליט לקום

יחד איתי.

וכך, כשאני רץ בין צחצוח שיניים

להחלפת בגדים

הוא נזכר לשתף אותי

בחלום שחלם.

"מצטער בוביק, אני ממש מאחר".

וכשאני קוצץ ירקות,

קופץ עליו החשק

לחבק אותי חזק.

"אבל אני מחזיק סכיןןןןן!!!!".

וכשאני ממש בדלת,

הוא עוצר אותי בבהילות

כדי שאספיק מהר מהר לראות

עוד סרטון של

חתלתולי חמדמודי.

"עעעעעעעעעעעעעעעעעע!@#$!!".

אבל לפעמים לפעמים

כשיש לי בערך 2 דקות לבזבז

בלו"ז ההדוק-הדוק שלי

ונחה עליי הרוח המתאימה,

אני שולף את נשק יום הדין

להתמודדות עם פרץ העליצות

של מחמל לבי,

שהוא כמובן -

פי 1000 יותר עליצות!

ואז אני שר לו בקולי קולות,

מחליף מגוון חיקויים,

קופץ לו על המיטה,

ותובע את מלוא תשומת לבו,

עד שאין לו ברירה

אלא להיכנע חרישית

ובקול רפה לזעוק:

"אבל עוד לא שתיתי את הקפה שלי!".

לפני חודש וחצי הבלוג שלי חגג יומולדת שנתיים! ואני כזה הורה קקה, שלא חגגתי לו. כי לא היה לי כוח או מצברוח, וממילא כשהבלוג יגדל הוא לא יזכור כלום מגיל שנתיים, בטח שלא את העובדה שאבא שלו לא עשה לו חגיגה.

ובכל זאת! כפיצוי מסוים - אין חגיגה, אבל יש ויש עוגה! ולא סתם עוגה! עוגת גבינה לימונית מ-ע-ו-ל-ה, נטולת נקיפות מצפון (חוץ מקלורי, כי היי, זו עוגה) - היא טבעונית לגמרי, אין בה גלוטן (מתכון מתוק ראשון שאני מפרסם ללא גלוטן!) ויש בה בדיוק כף אחת של סוכר, וגם היא מיותרת (כי אנחנו משתמשים באגבה! או מייפל!). וככה גם יש לכם קינוח שמתאים לכולם (חוץ מהחמוצים האלה שלא אוהבים חמוץ) וגם אפשר להביא לליל הסדר! או שבועות! או עיד אל פיטר! או חג-שקר-כלשהו!

המתכון שייך במקור לאופה המינימליסטית, בעלת הבלוג הטבעוני המשובח. אני מביא אותו כאן בשינויים קלים. כמו כן התלבטתי איך לתרגם את שמו – אצבעות לימון? אבל חתכתי אותן בקוביות. עוגת לימון? נשמע כמו בחושה. פאי לימון? דומה בטעם, אבל יש לו בסיס של פירורים. אורי הציע  ריבועי לימון – אבל זה נשמע לי כמו תרגיל (טעים) בגיאומטריה. התפשרתי על עוגת גבינה-לימונית. מוזמנים להצביע או להציע חלופות בתגובות :-)

רכיבים (תבנית של 20X20):

לבסיס:

1 כוס קורנפלקס ללא גלוטן

1 כוס שקדים 

1 כף סוכר חום

2 כפות סירופ מייפל / אגבה

4-5 כפות שמן קוקוס מומס (3 כפות במצב מוצק)

½ כפית מלח

למלית:

1 כוס קשיו טבעי

1 פחית קרם קוקוס (רק השכבה המוצקה מהפחית, לאחר ששהתה לילה במקרר)

2 כפות קורנפלור

2 לימונים גדולים

¼ כוס סירופ מייפל / אגבה

אופן ההכנה:

1. לילה לפני - משרים את הקשיו בקערה עם מים, ושמים את פחית קרם הקוקוס במקרר
2. מחממים תנור ל-180 מעלות 
3. במעבד מזון טוחנים קורנפלקס, שקדים, סוכר ומלח לפירורים דקים
4. מעבירים את התערובת לקערה, מוסיפים כף אגבה/מייפל ושמן קוקוס מומס ומערבבים היטב
5. מסדרים נייר אפיה על תבנית האפיה (אם אתם משתמשים בפיירקס או חרס, אפשר לוותר עליו), מפזרים את התערובת ומהדקים אותה היטב (אני דחסתי עם כוס ויסקי)
6. אופים במשך 15 דקות, אח"כ מעלים טמפרטורה ל-190 לעוד 10 דקות
7. מוציאים את התבנית מהתנור ומנמיכים את החום ל-180
8. מגרדים בפומפיה את קליפת הלימונים, וסוחטים את המיץ משניהם.
9. מסננים את הקשיו, מעבירים לבלנדר (בלנדר! לא מג'ימיקס, שעשה לי רק חצי עבודה) וטוחנים עם יתר רכיבי המלית (כולל המיץ וגרידת הלימונים) עד שמתקבלת בלילה חלקה לגמרי
10. יוצקים את הבלילה על הבסיס האפוי, ומכניסים לתנור לחצי שעה.
11. בתום האפייה השולים צריכים להיראות יציבים, והמרכז רוטט, אך לא נוזלי לגמרי. אם עדיין לא התקבל המרקם, תמשיכו לאפות עוד כחמש דקות
12. מכבים את התנור, ומניחים לעוגה לעשר דקות
13. מעבירים לצינון למשך 4 שעות לפחות. עדיף אפילו לילה  

לזניה טבעונית ללא גלוטן עם פטריות, מנגולד וגבינת קשיו

שוב נתקעתי.

היום רציתי לדבר על

גבריות ונשיות

ולהביא:

תובנות מעמיקות

+

נסיון חיים עשיר

+

קריצה קטנה בסוף.

אבל נתקעתי.

אני תמיד טיפה חושש

כשיוצא לי פוסט

קצת כבד או רציני.

כי הומואים אמורים להרים!

ומזרחים עושים שמח!

אז למה אני לא

בא בצהלולים?

אז כתבתי משהו רציני

ולא הייתי מרוצה.

וניסיתי ושכתבתי,

וניסיתי ונתקעתי,

והחלטתי לאתחל.

ובמקום זה

לכתוב פוסט- מטא.

הכי קל!

פוסט שבו אקונן

על כמה קשה היה לכתוב הפעם

ובתור הומו מזרחי

ובלה בלה בלה.

ואז זה קצת הזכיר לי

את הפעם הראשונה

שהלכתי לפסיכולוג.

(הו, חזרתי לתוכן של ממש!)

הייתי שרוי אז ב

ה-משבר

של שנות העשרים לחיי.

שבור לב ומעוך

וזקוק לעצה טובה.

אז ביררתי דרך הקופה

(בכל זאת סטודנט)

והגעתי לאחד.

נרגש דפקתי על דלתו

נכון לעבור תהליך!

והוא פתח

הביט בי

ואמר

דודו?

כן..

קבענו ב-וחצי

כן...

זה עוד שלוש דקות

כן...

אני צריך שתמתין.

טרק ולא יסף.

וכך עמדתי

שלוש דקות תמימות

בחדר המדרגות

מול דלת סגורה.

ואז

כשהתיישבתי והתחלתי לדבר

כ-ל השיחה

נסובה סביב

הדחייה שחוויתי

במעמד הדלת.

ב ן – א ד ם !

אני בעיצומו של

מ ש ב ר   ה ע ש ו ר !

אני-שבור אני-מעוך.

ואני משלם לך עכשיו

מ א ה  ו ש י ש י ם   ש ק ל  ל ש ע ה

כדי לדבר על זה ש

א-ת-ה

לא היית נחמד אליי

לפני חמש דקות!

ואני בקושי זוכר איך קוראים לך!

ואני בעיצומו של משבר העשור!

האם כשאתה הולך לרופא

בגלל בעיות בגב,

הוא בועט לך ברגל

ואומר:

"בוא נדבר על הרגל שלך"?

לא חשבתי.

אתם עשויים לחשוב שגם הלזניה שלי סובלת ממשבר זהות. זו לזניה שאין בה דפי לזניה, עם גבינה שאיננה גבינה. אבל היא יודעת טוב מאד מה היא! היא לזניה (טעימה!) והיא לא מתנצלת על זה!

אז איפה היינו? היום נכין לזניה מדפי אורז (כך שאין בה גלוטן!) עם גבינת קשיו (שזה טבעוני!) עם פטריות ומנגולד ועם רוטב פלפלים, שכדאי מאד שתישאר לכם ממנו שארית אח"כ.

דיסקליימר (יעני כוכבית):

אמת. במתכון הנוכחי יש קצת טרחה. אבל! שווה לפצל את ההכנה על פני יומיים ולהכפיל את כמויות הרוטב והגבינה. שניהם ישמשו אתכם במליון דברים אחרים (פיצה, ממרח לסנדביצ'ים, תחליף קטשופ, רוטב לפסטה ומה לא). 
מבטיח לכם שזה שווה! חוץ מזה שעכשיו זו עונת החגים, כך שיש לכם קצת זמן פנוי, לא?

* * ש נ ה   ט ו ב ה ! * *

רכיבים (לתבנית פיירקס גדולה 23X35):

1 חבילת דפי אורז בגודל 22X22 (תזדקקו רק למחציתה)

2 סלסלות פטריות חורש (נקרא גם בייבי פורטבלו. אפשר גם שמפיניון במקום)

1 חבילת עלי מנגולד

לגבינת קשיו:

1 כוס קשיו טבעי (אני קונה בשוק לוינסקי במשקל, ויש שם קשיו שבור בחצי מחיר)

1/2 לימון

1/2 כפית מלח

1 כף  שמרי בירה (ממש אופציונלי)

לרוטב הפלפלים:

5 פלפלים אדומים גדולים

3/4 ק"ג עגבניות שרי (או 4 עגבניות רגילות)

3 שיני שום

1/2 פלפל ירוק חריף (אופציונלי)

שמן זית

אופן הכנה:

1.  משרים את הקשיו במים ל-12 שעות לפחות

מכינים את הרוטב:

2.  מחממים תנור ל-200 מעלות

3.  חוצים את עגבניות השרי לחצי (עגבניות רגילות לחתוך לרבעים). מעבירים לקערה, מוסיפים 2 כפות שמן זית ומלח ומערבבים

4.  מניחים בתבנית על נייר אפייה את העגבניות כשצידן החתוך כלפי מעלה ואת הפלפלים.

הערה לגבי הפלפלים – אמת, אם תחתכו את הפלפל לחצאים, הקלייה תהיה זריזה יותר. מאידך, קליית הפלפלים בשלמותם תשאיר לכם גם מיץ פלפלים שבו אפשר להשתמש. אז אני מעדיף להשקיע זמן ושיהיה לי מיץ. ובפרט במתכון הזה.

5.  אופים חצי שעה על טורבו-גריל. אחרי חצי שעה הופכים את הפלפלים וממשיכים עוד חצי שעה. אל תפחדו אם העגבניות קצת נשרפות – זה טעים.

6.  מעבירים את הפלפלים (בלי העגבניות) לשקית ניילון וקושרים – ככה הם יזיעו קצת ויהיה קל לקלף מהם את הקליפה.

7.  בתוך קערה פותחים את הפלפלים – וזאת במטרה שמיציהם יישפכו לקערה – מקלפים ומרחיקים גרעינים. אם בתוך השקית נקוו מיצי פלפל – תצרפו אותם לקערה!

8.  מעבירים לבלנדר את הפלפלים, העגבניות, שיני שום, פלפל חריף (רק חצי, כן?) ומלח. טוחנים למרקם חלק. מעבירים לצנצנת ושומרים במקרר.

ל מ ח ר ת !

מכינים את המלית:

9.  מכינים את גבינת הקשיו: מסננים את הקשיו ממי ההשריה, וטוחנים במעבד מזון עם מיץ מחצי לימון ומלח (ושמרי בירה, אם בא לכם. ממש אופציונלי).

10. מפרידים בין הגבעולים לעלי המנגולד.

11. קוצצים את הגבעולים ומטגנים במחבת גדולה.

12. חותכים את הפטריות לחתיכות גדולות ומוסיפים למחבת. אם צריך – תוסיפו שמן. מטגנים כחמש דקות

13. קוצצים את עלי המנגולד ומעבירים למחבת. מבשלים עד שהנוזלים מצטמצמים לגמרי (אם נהיה ממש מרק, אפשר פשוט לשפוך את הנוזלים בזהירות, כמו שאני עשיתי).

14. מסירים מהאש ומוסיפים את גבינת הקשיו (אם הכנתם כפול כמו שהצעתי – אז תערבבו רק חצי, כן?). מערבבים היטב

מרכיבים את הלזניה:

15. ממלאים קערה עם מי ברז פושרים (קערה כלשהי – לא תבנית הפיירקס של הלזניה)

16. מחממים את התנור ל-180 מעלות.

17. מורחים שכבה דקה של רוטב הפלפלים על תחתית התבנית של הלזניה

18. נוטלים דף אורז. טובלים אותו שלוש פעמים בקערה עם המים. בכל פעם טובלים ומוציאים, כלומר לא משהים יותר מדי זמן. אחרי הטבילה השלישית מחזיקים באוויר, כשכהידיים שלכם מחזיקות בשתי הפינות העליונות (כמו בתמונה השלישית למעלה). אם אתם רואים שהדף כבר לא נוקשה, אלא גמיש – הוא מוכן. הדפים הללו מתרככים די מהר – ועלולים גם להידבק לעצמם או אליכם – ולכן השיטה שהצעתי כאן מבטיחה שקט נפשי.

19. מניחים שכבה של דפי אורז על שכבת הרוטב הראשונה. מכיוון שדפי האורז דקים מאד, אני מכין שכבה כפולה (אבל מרטיבים כל דף בנפרד).

20. מעל שכבת דפי האורז מסדרים שכבה ממלית הפטריות (לי חצי מהמלית הספיקה לשכבה).

21. מורחים מעל שכבת הפטריות עוד שכבה מרוטב הפלפלים וחוזר חלילה.

22. סוגרים את שכבת המלית האחרונה בדפי אורז, עם רוטב פלפלים מעליהם. (שימו לב, אני לא חיסלתי את כל כמות הרוטב על הלזניה, כך שאם נשאר לכם עודף – אשריכם).

23. אופים במשך 20 דקות.

בורקס גבינה ותרד טבעוני

אמת. זה אינו תרד. זהו מנגולד. אז מה?

אחרי שהפכתי להיות דוד

והאחיינים שלי גדלו טיפה,

התחלתי לחשוב

אילו זכרונות ילדות יהיו להם

של מסורת משפחתית.

הרי כשאני והאחים שלי

היינו בגילם,

אמא שלי האמינה 

באמונה שלמה.

והמנהגים שלנו 

היו של אמא שלה

וסבא שלה

וסבתא של סבא שלה.

אבל אנחנו,

ציניים מדי.

תמיד יש איזה ספק.

גבינת קשיו בהכנה. לא להתייאש ולטחון עד למרקם חלק

מאכלי חג !

שם טמון הפתרון.

ואם לאבא ואמא לא היו

מאכלים מסורתיים 

לכל חג,

אנחנו הילדים

(שכבר הפכנו להורים או דודים)

נמציא לנו מסורת חדשה!

ממולאים זה חגיגי,

וסמל לפריון!

כך אומרים.

אז בראש השנה

נמלא קישואים קטנטנים

ובפסח בצלים ענקיים.

ובשבועות

נגלגל עלי גפן.

ועלי גפן

אמא שלי הטורקיה

דווקא היתה מכינה.

מה זה משנה

אם האחיינים שלי

לא בדיוק

אוכלים ממולאים?

העיקר שיש מסורת!

שביל הזהב לקיים את המסורת עובר בבורקס. זה גם נכס צאן ברזל של המטבח הטורקי (וכבר סיפרתי כמה שאהבתי בורקס בתור ילד), וגם סוג של ממולא (בצק ממולא! ואני מגלגל אותם כמו עלי גפן!), וכולם – כולל הילדים – אוהבים בורקס.

הפעם עשיתי את הקלאסיקה הטורקית בגרסא טבעונית: בורקס גבינה ותרד, שאין בו גבינה ואין בו תרד. טוב, תרד יכול להיות בו, אבל אני העדפתי מנגולד.

הגבינה היא גבינת קשיו קלה מאד להכנה (ממתכון שמופיע במליון מקומות באינטרנט), והיא דומה בטעם ובמרקם לגבינת פטה למריחה. 

שימו לב שצריך להיערך 24 שעות לפני מועד האפיה.

ושימו לב (2) להנחיות לאופה המתחיל והמודאג שמופיעות באמצע המתכון.

רכיבים (20 יחידות):

1 חבילת עלי פילו קפואים

2 כוסות קשיו טבעי (לא קלוי)

1 לימון

2 חבילות עלי מנגולד (12 עלים גדולים) - לחלופין חבילת תרד ובצל אחד גדול

שמן זית

קצח (אופציונלי)

אופן ההכנה:

1.   יום לפני: משרים את הקשיו בקערה מלאה במים, ומניחים את הבצק הקפוא להפשרה במקרר (סגור בתוך האריזה. פשוט מניחים במקרר).

2.   ביום עצמו: מסננים את הקשיו, מעבירים למעבד מזון, מוסיפים מיץ מלימון שלם וכפית מלח וטוחנים. אל תוותרו על טחינה ממושכת! כלומר טוחנים, מפסיקים, גורפים מהדפנות עם לקקן, ושוב טוחנים וחוזר חלילה. ככל שתטחנו יותר, כך המרקם יהיה יותר חלק וגבינתי. גם אם נראה לכם שאין עוד בשביל מה - תמשיכו. כולה ללחוץ על כפתור.

3.   מפרידים בין העלים (החלק הירוק) לגבעולים (החלק הלבן לכל אורכו) של עלי המנגולד. בגרסא של התרד - הבצל מחליף את הגבעולים, והתרד את העלים.

4.   קוצצים את הגבעולים דק ומטגנים להזהבה/השחמה. מעבירים לקערה.

5.   קוצצים את העלים גס ומאדים במחבת לצמצום נפח. מסירים מהאש, מצננים קצת (אני דחפתי לפריזר לחמש דקות) וקוצצים דק. מעבירים לקערה עם הגבעולים המטוגנים.

6.   מעבירים כ-¾ מהכמות של גבינת הקשיו לקערה (היתר יישאר לכם לסנדביצ'ים!), מוסיפים קצח ומערבבים היטב. אם צריך - מוסיפים מלח ופלפל.

7.   מחממים תנור ל-180 מעלות

8.   פורשים את חבילת עלי הפילו על משטח, ובצדם מניחים קערית עם כחצי כוס שמן זית.

9.   בעזרת הידיים (כן!) מורחים את השמן על כל העלה הראשון - כאילו שאתם מספיגים קרם הגנה על הפנים - להשתמש בכריות של כפות הידיים ובאצבעות עצמן למריחות נרחבות.

10.    מקפלים עלה למלבן, מניחים כף של מלית, ויוצרים את הצורה הרצויה. איך?

בואו נעשה רגע הפסקה לדבר על מצוי ורצוי:

א. בעולם מושלם כל עלה היה נפרד בקלות מאחיו העלים האחרים, ומאפשר לכם ליצור בורקס כמו שהאבות המייסדים של הבורקס רצו. בסדר. אני נוקט בגישת "זה מה יש, ועם זה ננצח". העלים יידבקו לכם, ולהשתמש ב-2 עלים שנדבקו זה לזה לבורקס אחד - זה ממש בסדר גמור. אתם נפלאים, הכל נפלא. מקפלים את הריבוע הראשון שנמשח בשמן לחצי - ואז חותכים את המלבן המקופל באמצע לשתי חתיכות נפרדות, שמהן ניצור 2 בורקס.

ב. חשוב למרוח כל שכבה שקיפלתם בשמן, כי פילו חייב שמן. בסדר. ונכון, בין 2 הדפים שנדבקו לא יהיה שמן. זה ממש בסדר. אתם נפלאים, הכל נפלא. העסק לא צריך גם לטבוע בשמן. אם המריחה הראשונית עברה בהצלחה, בקיפולים הבאים מספיקות מריחות קלות.

ג. יש כאלה שמקפידים שבורקס גבינה יעוצב כמשולש ישר זווית, בורקס פטריות כמשולש שווה שוקיים ובורקס פיצה כשבלול. לבריאות. אם אתם מסוגלים - יישר כח. לי היה הכי פשוט ליצור אצבעות כמו שמגלגלים עלי גפן: יוצרים מלבן, מניחים כף מהמילוי בשורה בקצה אחד של המלבן, מקפלים את השוליים של המלבן מכל צד של המלית, כך שהשוליים יכסו בערך 1 ס"מ מהקצה של המלית (בכל צד). ואז מרימים את עלה הפילו מהצד של המלית ומגלגלים. בסוף מורחים שמן כדי להדביק את הצד הפתוח, ומניחים בתבנית אפיה על התפר.

11.    מסדרים את הבורקס בתבנית על נייר אפייה (זה הזמן לוודא שהם משומנים היטב מבחוץ - אבל אין צורך להתפרע בשמן). מפזרים מעליהם קצח או שומשום או כלום.

12.    אופים 20-25 דקות - עד להזהבה מלאה.

עוגת גבינה ודלעת

לא חייבים לסיים ארוחה במתוק.

פעם לא הייתי כזה.

היה משגע אותי,

אם נשאר לי טעם מתוק בפה אחרי ארוחה.

אז אם היה קינוח,

ולא תמיד היה קינוח,

אבל אם היה,

הייתי גונב אחריו איזה ביס קטן בחזרה מהארוחה.

נניח,

חתיכת חלה טבולה ברוטב.

עבר לי.

הרגלים רעים נרכשים בקלות.

או בהתעקשות של שנים,

אבל נרכשים.

עכשיו בא לי מתוק בסוף הארוחה.

ובכלל.

ירקות בקינוח.

זה פטנט!

נותנים לך תחושה שלפחות הכנסת משהו עם ערך לגוף.

כאילו המנה העיקרית

שולחת מרגלים לאיזור הקינוח.

איך אפשר להרגיש רע עם עצמך,

כשאכלת [משהו עם] גזר לקינוח

או סלק

או דלעת?

המתכון של העוגה המנצחת הזו מבוסס על עוגת הגבינה האפויה של סוזי מילר ז"ל בשינויים קלים, שעליו הוספתי את שכבת הדלעת ובסיס הפירורים.
העוגה מכילה דלעת (!) וגבינה לבנה 5% (בסה"כ!) אבל גם (ספוילר! דאונר!) 4 ביצים ו-2 חפיסות חמאה. אז תאכלו חתיכה קטנה יותר. זה גם מתכון לא טבעוני בעליל, אבל אני מבטיח שרוב המתכונים בבלוג לא יהיו כאלה.

רכיבים לתבנית פיירקס מלבנית גדולה (40X27):

לבסיס:

250 גרם פתי בר

75 גרם חמאה

לשכבת הגבינה:

100 גרם חמאה רכה

3/4 כוס סוכר לבן

3 ביצים מופרדות

500 גרם גבינה לבנה (5% או 9%)

2 כפות קמח לבן

קליפה מגוררת משני לימונים

מיץ מלימון אחד

לשכבת הדלעת:

500 גרם דלעת

1/2 כוס סוכר חום בהיר (דמררה)

1 כף פלפל אנגלי טחון (לא לוותר עליו בשום אופן)

1 כף קינמון

25 גרם חמאה

1 ביצה

1 כף קורנפלור

אופן ההכנה:

1.      מחממים תנור ל-160 מעלות

2.      חותכים את הדלעת לקוביות ומבשלים במים רותחים עד שהיא רכה.

3.      מרסקים את הפתי בר לפירורים.

4.      ממסים 75 גרם חמאה בסיר קטן.

5.      שופכים את הביסקוויטים המרוסקים לסיר הקטן ומערבבים היטב עד שהחמאה מצפה את כל הפירורים.

6.      מעבירים את הפירורים לתבנית ומשטחים אותם

7.      מקציפים את חבילת החמאה הרכה עם חצי כוס סוכר לבן ו-3 חלמונים (הצהוב של הביצה) עד לקבלת תערובת אוורירית. אם גם אתם לא הספקתם להוציא את החמאה מספיק זמן מראש כדי שתתרכך – תנו לה 30 שניות במיקרו.

8.      מוסיפים לקערה גבינה, קמח, גרידת לימון ומיץ לימון ומערבבים היטב (אפשר פשוט להמשיך להקציף, אבל מכוסה היטב! זה משפריץ).

9.      מעבירים את הבלילה לקערה נפרדת. שוטפים את קערת המיקסר ומייבשים ממש טוב. שימו לב – לרוב אני נגד ניג'וסים קטנוניים, אבל הקערה חייבת להיות ממש יבשה, אחרת ההקצפה של החלבונים בסכנה. הם דרמה-קווינס שלא סובלים רטיבות.

10.  מקציפים את החלבונים (הלבן של הביצה) עם חצי כוס סוכר לבן.

11.  מעבירים את החלבונים המוקצפים לקערה עם בלילת הגבינה ומקפלים אותם לתוכה. אל תיבהלו אם יש טיפה גבשושים בתערובת – זו החמאה, והיא תימס באפייה.

12.  משטחים את בלילת הגבינה על שכבת הפירורים ואופים 30 דקות.

13.  בזמן שמחצית העוגה נאפית – מסננים את הדלעת היטב, מועכים אותה לפירה בתוך הסיר ומערבבים בתוכה 25 גרם חמאה.

14.  שמים בפירה את התבלינים, הקורנפלור והסוכר ומערבבים היטב.

15.  טורפים ביצה ומערבבים במהירות לתוך הפירה.

16.  מביאים את הפירה לרתיחה ומערבבים נמרצות במשך 2 דקות נוספות.

17.  בתוך 30 דקות האפייה, מוציאים בזהירות את התבנית ומשטחים עליה את שכבת הדלעת.

18.  אופים לעוד 30 דקות נוספות.

19.  בגמר האפייה נותנים לעוגה להצטנן בתנור ומעבירים למקרר לשעתיים לפחות.